פס קול שבועי

חמישים שנה לשלושה אלבומי ענק – לד זפלין, קינג קרימזון ופראנק זאפה

השבוע מציינים ברחבי העולם יובל לצאתם של שלושה אלבומי רוק ופרוגרסיב הנחשבים לאורים ותומים, קינג קרימזון, לד זפלין ופראנק זאפה. בבלוג מעלים נשכחות.

חמישים שנים חלפו, מי היה מאמין שרק אתמול (אז) הייתי נער שחוצה את בית הספר היסודי לתיכון ונכנס בכל הכח עם רעמת שיער לעולם המוזיקה, רוק, פסיכדליה, פרוגרסיב ושאר ירקות, מסתבר שגם כיום העולם מודה כי הימים ההם היו יפים יותר, איכותיים יותר וענקיים יותר. היתרון היחסי של תקופתנו כעת היא המהפכה הדיגטלית והתקשורתית ברשת, כל אלבום (כמעט) זמין מכל מקום לכל מקום.

את האלבום הראשון של קינג קרימזון רכשתי במהדורה מקומית, הוצאת CBS, עטיפה רגילה חד כנפית, מקדימה האיור המדהים של האמן בארי גודבר עם הפה הפעור בארגמן ומאחור המשך הדמות בחצי כח מתחת לטקסט המידע ורשימת השירים, שמו המלא של האלבום – In The Court of the Crimson King An Observation By King Crimson או בתרגום עברי בחצרו של מלך הארגמן, תצפית של מלך ארגמן.

באותה עת האלבום היה סוג של מהפיכה, אותה הובילו בעיקר ובמיוחד הכלים האלקטרוניים שרק החלו את דרכם בשדות המוזיקה הפופולרית – קלידים ומלוטרון שנתן את הצליל הכי קסום כמעטפת של פרוכת קטיפה מעודנת ואפלולית.

ההרכב קינג קרימזון כלל את רוברט פריפ בגיטרה חשמלית, איאן מקדונלד בקלידים, חלילים ומלוטרון, גרג לייק בגיטרת בס ושירה, מייקל גיילס בתופים וכלי הקשה ופיטר סיינפלד בכתיבת התמלילים לשירים  ו"הֶאָרָה". האלבום כלל בסך הכל חמש יצירות, כי באמת אי אפשר היה לכנותן שירים אלא יצירות, הפרוגרסיב היה מוטציה בין רוק פופ ולימודי מוזיקה קלאסית…

האלבום יצא לאור בתאריך 10 באוקטובר 1969, מאז קינג קרימזון רק פרחה יותר והתפתחה יותר, נדמה לי שאין עוד הרכב פרוגרסיב שעשה דרך כל כך מגוונת ומעניינת לאורך השנים, כל הזמן ליצור ליצור ליצור…

ביום שישי בערב יתקיים מופע מחווה וציון יובל החמישים לאלבום באוזן בר בתל אביב, בהפקתו של נדב הולנדר ויטלו בו חלק המוזיקאים אלון עדר, יוגי, שוזין, דני רובס, אלון לוטרינגר, נדב הולנדר, יונדב הלוי, נעם דורמבוס, נועם חבקין, סלעית להב, ענת מושקובסקי, יהונתן הדס, תומר בכר, גיא קפלן, ג'וליאן שגרן ליאור פז ומקהלת ארגמן, כרטיסים אחרונים כאן.

האלבום השני החוגג את יום הולדתו החמישים הוא האלבום השני של לד זפלין, למעשה הוא מעט יותר צעיר כי השקתו הרשמית נערכה בתאריך 22 באוקטובר 1969, אבל אחרי חמישים שנה זהו פרט קטן ביותר,  האלבום הכולל תשעה שירים הוקלט במהלך סבב ההופעות הראשון של ההרכב בארצות הברית ולמעשה כל שיר הוקלט והופק בידי ג'ימי פייג' בטייק אחד כי לא היה ללהקה הרבה זמן מיותר, האמת עובדה זו רק עושה את האלבום משובח יותר, חריף יותר, עוקצני יותר, ומחוספס יותר, עם מעבר כמעט בלתי אפשרי ממקצב רוק כבד ומחוספס לבלדות אקוסטיות מדהימות עם המון נשמה וגרוב שחור של אנשים לבנים, אין ספק כי המסע בארצות הברית השפיע עד מאוד על הצליל והמלודיות בשירים הללו, הוא נשמע ממש אמריקנה…

בהקלטות נטלו חלק חברי ההרכב ג'ימי פייג' בגיטרה חשמלית, גיטרה אקוסטית והפקה, רוברט פלנט בשירה ומפוחית, ג'ון פול ג'ונס בגיטרה בס וקלידים, ג'ון בונהם על התופים. את העותק שלי רכשתי קרוב מאוד לצאתו בארץ, על העטיפה החד כנפית, כן כי בישראל חסכו בנייר…הופיע תצלום בפוטומונטג' של חברי הלהקה מודבקים על גבי תצלום ישן ממלחמת העולם השניה, האלבום שווק בארץ באותה עת בידי חברת CBS שייצגה את חברת Atlantic Records העולמית.

האלבום יצא בשלוש מהדורות דיגטליות – הראשונה בשנת 1990 , השניה ברימאסטר בשנת 2012 והשלישית בשנת 2014 במהדורת דה לוקס.

את הלהקה עצמה או לפחות את גיבוריה המרכזיים רוברט פלאנט או ג'ימי פייג' לא זכינו לראות בארץ, התנחומים היחידים היו מופע של הרכב מחווה שהגיע מחו"ל לפני כשנה.

האלבום השלישי שחוגג השבוע את יובל החמישים הוא אלבומו של פראנק זאפה המנוח – HOT RATS או בעברית עכברים לוהטים, אלבום זה יצא לאוויר העולם לצידו של מלך הארגמן בתאריך 10 באוקטובר 1969 בלייבל       Bizarre שהיה למעשה הלייבל של מר זאפה בעצמו, בארץ הוא שווק מן הסתם באמצעות חברת CBS  שכפי שאתם מבינים די שלטה בשוק המקומי בהדפסת והפצת תקליטים.

האלבום כולל שש רצועות, כן רצועות ולא שירים כמשמעותם במילון, זה היה מעין תבשיל קדירה שנרקח בין ג'אז פיוזן, רוק אינסטרומנטלי ורוק פרוגרסיבי, היצירות הוקלטו באמצעות 16 ערוצים שעבדו על גבי מכונה ביתית תוצרת עצמית, הכל היה אז ניסיוני, התוצאות היו מדהימות, לא בשל הטכנולוגיה כמו בשל מוחו המטורף והגאוני של זאפה עצמו.

זאפה הריץ את סלילי ההקלטה במהירות מואצת על מנת לקבל אפקטים סמי פסיכדליים ליצירות דוגמת Peaches en Regalia ואחרות.

את האלבום הזה רכשתי לא בעת יציאתו אלא מספר שנים מאוחר יותר לאחר שנחשפתי לזאפה והיצירות שלו בעקבות הטרילוגיה של Joe's Garage שיצאה בשלהי 1979, שהפכה בסביבתי הקרובה לקאלט אמיתי ובעקבות זאת התחלתי לחפור לאחור בתקליטיה של זאפה. עטיפת האלבום צולמה בידי אנדי נתנזון ועברה טיפול אמנותי בידי המעצב קל שנקל.

בשנת 2011 התקיים באוזןבר ערב מחווה לפראנק זאפה בין היתר נוגנו יצירות מתוך האלבום

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close