דיווח מהשטח

ארקדי דוכין במופע שקיעה בשוני

ארקדי דוכין לא דומה לאף אחד אחר - "זה הכל אהבה" מופע שקיעה בשוני עם הרבה אורחים. אלי ואן רוק ותומר שיינפלד חוו אמש את המופע וחזרו עם החוויות והמראות.

מהרגע שארקדי דוכין החל להתגלות, הוא קיבע עם הזמן את המעמד שלו כמלך הרגש. אין אחד שלא הזדהה עם מילות שירי האהבה ושירי הבדידות שלו.

האיש ששמע בנערותו שמוזיקאי הוא לא יהיה ולא נתנו לו את הצ'אנס לדבר בשל המופנמות הזו, הפך כנגד כל הסיכויים את הקערה על פיה וכל מה שהוא לא הצליח להגיד, הוא ביטא את זה בשירים שכל אחד מהם נכנס כמו חץ בתוך הלב, מבחינת המילים ומבחינת המלודיה.

ארקדי דוכין באמפי שוני. צילום תומר שיינפלד
ארקדי דוכין באמפי שוני. צילום תומר שיינפלד

למעשה הוא המציא ז'אנר חדש…"רוק מנלכולי", שהתווה בעצם את הסאונד של החברים של נטאשה המיתולוגיים וביחד איתם לצד קריירת סולו מפוארת הוציא אלבומי מופת ושירים שנכנסו להיכל התהילה הישראלי, כשהוא כתב גם לאומנים אחרים כמו אריק איינשטיין, נורית גלרון ואייל גולן.

ארקדי והשקיעה

אחרי קריירה של 30 שנה, ארקדי חיפש את הצ'אנס כדי להגשים חלומות אישיים ולסגור מעגלים. כיאה למופעי השקיעה בשישי המסורתיים באמפי שוני, לא הייתה הזדמנות יותר טובה כדי לתת מופע רוק מרגש וקצבי ויחד עם זאת האווירה האינטימית, הן עם הקהל והן עם החברים האורחים שבאו להביא את הרגש שארקדי רצה.

ההפתעה הראשונה של הערב הייתה המוזיקאית ארינה פופובה, הזכורה מהעונה ה-3 של תוכנית הריאליטי The Voice, והראתה שהיא לא נעלמה לאף מקום. היא ביצעה שיר מקורי משלה, Summer Song על הפסנתר, שהחזיר עטרה ליושנה, משהו קלאסי שכבר כמעט לא שומעים מרוב הפופ העכשווי. מה שאומר במילים אחרות: הכי פשוט, זה הכי יפה!

מיד אחריו, היא הזמינה בהתרגשות את ארקדי דוכין לעלות על הבמה. הוא התיישב לבדו על הפסנתר, כשמזג האוויר נתן את אותותיו בליל קיץ חם בשוני. עקב כך הוא אמר בבדיחה לקהל "זה שבאתם בחום הזה, זו מעלה" (תרתי משמע). מיד מתחיל לבצע ברגש את "הבלדה על האיש שהחליף את הירח", שאין אחד מאיתנו שלא הזדהה בתחושת הבדידות שאופפת את חיינו מדי פעם.

ארקדי דוכין באמפי שוני. צילום תומר שיינפלד
ארקדי דוכין באמפי שוני. צילום תומר שיינפלד

משם הוא מספר בקצרה ובהתרגשות על השיר שהוא גאה שכתב לזמר האגדי שכולנו מתגעגעים אליו, אריק איינשטיין וזהו כמובן "יש בי אהבה". ניצוץ של אהבה שישר הדליק משהו בלב הקהל ואמפי שוני הפך להיכל של שירה בציבור תחת כיפת השמיים.

ארקדי תיאר את תחושת האאוטסיידריות שאפפה אותו בגיל 16 כשעלה מבריה"מ, עם קשיי שפה והתאקלמות. העבודה עם אריק איינשטיין, האיש הגבוה, הייתה הכי בגובה העיניים, שנתן לו את התחושה שהוא אחד משלנו, שהוא לא כבר עולה חדש.

הסיפורים האישיים של ארקדי דוכין

הסיפורים האישיים של ארקדי דוכין, עם כמה שהם נגעו ללב והיו קשים, הביאו לו מהצד השני את פרץ היצירה, שהראה את הכישרון הבלתי נגמר שלו. הוא סיפר שבעקבות משבר מנטלי שעבר בגיל 30, חברו הטוב שם טוב לוי, הזמין אותו אליו הביתה. כששמי הכין את הקפה, ארקדי ישב בחדר קטן וזה הרגיש לו טבעי ונוח, כאילו שזה חדר משלו. הרגע הזה הביא לו הארה ואת המילים ממש מלמעלה, במיוחד הפזמון שמתחיל ב"תתגבר תתגבר כך אומר לי הקול" ומסתיים בלא להיכבות ("לא לאטום אוזניים, לא לעצום עיניים, לא לעזוב ידיים) גם בימים קשים.

עוד רגע של הארה, קרה לו בגיל 20. בזמן שהחברים יצאו והוא נשאר בבית, כשערוץ 1 (הבודד) היה בטלוויזיה, הוקרן הסרט של וודי אלן "הרומן שלי עם אנני". ה-CATCH PHRASE של הסרט "אנני, האני, יש בך משהו שונה" גרמו לו ללכת לפסנתר ולכתוב את הבלדה "יש בך" שיהיה בהמשך באלבום הבכורה של "החברים של נטאשה".

תהליך כתיבת השירים עבור ארקדי זה לא משהו שבא לו בקלות בכלל. הוא לא למד מוזיקה בצורה פורמלית. זה התחיל עם כמה אקורדים בפסנתר שלמד משירים או לחנים מוכרים ודוד שלו, שחזר עם רעמת שיער מהצבא, לימד אותו אקורדים של הביטלס ומשם ארקדי התחיל לפתח את הנישה המוזיקלית שלו לבד.

את יצירת השירים הוא עושה מרעש מאוד גדול, אם זה רעש של עולמו הפנימי הסוער מחוסר הפרגון שקיבל מבחוץ או רעש של העולם החיצוני שגורמים לו להתרכז ביצירת מוזיקה נטו.

דוכין סיפר אנקדוטה שבגלל אותו רעש שיצא מהבית, אם זה מהילדים או הנגינה בפסנתר, הובילה את השכן שלו "להתלונן" ותמורת שלום בית לבקש את השיר. כמובן שזה בלשון סגי נהור, אבל השיר "כל הכוכבים" הפכו את אותו שכן, דוד ד'אור, להיות חלק מהם. הביצוע של ארקדי, נתן תחושה שזה שיר שלו מלכתחילה ודוד ד'אור עשה לזה סה"כ קאבר מוצלח.

אח"כ הוא שואל "מה יהיה? מה יהיה?" ונתן את האות למיקי הררי לאלתר סולו שקט ויפהפה שמוביל אותנו בעצם לפרומו של מה שעלול להיות באופרת הרוק הקרובה של "רדיו בלה בלה", עם פרדי על הבוקר בביצוע מחשמל ביחד עם חברי להקתו הוירטואוזים. לצד הררי, גם מארק רוזן על הסקסופון ללא ספק גנב את ההצגה.

ארקדי דוכין עם ראפ והיפ הופ

ארקדי דוכין התעמק ב-4 השנים האחרונות בראפ ובהיפ הופ. כך הוא גילה את הראפר המוכשר חיים שתיים, שעלה לבמה עם ביצוע השיר "חדשות?" מהחלק ה-2 של הפרומו לקראת מה שככל הנראה, יצפה לנו בסוכות בים המלח. דוכין מבצע את חלק הראפ של "הקראת החדשות" אך חיים שתיים מביא לו בקונטרה קטע ראפ מקורי על המקום, לאורך הגרוב כמו קצב השיר המקורי.

אלתורי הפיוז'ן של מיקי הררי, הסקסופון של מארק רוזן, סולו התופים הפסיכי של זוהר ברזילי שהגיע מפל-נטע אחרת (הכישרון עובר בגנים של המשפחה), הריפים של זמיר גולן וגרוב הבס של גולן זיסקוביץ הפכו את העיבוד ל"חדשות" למעין נעימה של סדרת בלשים קלאסית מאייטיז, סטייל מיאמי וייס.

משם להקת החברים של ארקדי (וביחד איתו) מבצעים את הבלדה על "רון שכניק", מתוך האלבום החדש "פשוט הפוך" שלו. שילוב של ראפ, מלודיה חזקה עם MASH UP של "אור של כוכבים" מבית תיסלם, שנתן לזה טוויסט מעניין.

אם יש משהו ששווה לשמוע בהופעות של ארקדי הם הסיפורים המרתקים של איך הוא הגיע לאן שהוא הגיע. בגיל 16, כשעלה לארץ והשתכן עם הוריו בקרית ים, הוא טייל ברגל לקרית מוצקין ובדרך פגש למעשה בבחור גבוה עם עיניים ירוקות, שזהו מיכה שטרית האגדי. המפגש הוביל לחברות אמיתית ומהחלפה של אקורדים עד לתוכניות של 20-30 שנים איך הכל יראה. (את הסיפור עצמו אשאיר לארקדי, כי למה לעשות לכם ספויילר?).

ההופעה המיתולוגית ב"סיבה למסיבה עם רבקה מיכאלי" בערוץ 1 ויחיד, הפכה את "החברים של נטאשה" לסנסציה במוזיקה הישראלית בזכות שיר "מנלכולי" אחד. אבל בניגוד לעצבות הקודרת של השיר המקורי, ארקדי הקפיץ את הקהל בעיבוד מלא גרוב והזמין לבוא לבמה, בביצוע הכי האפי שיש לשיר דכאוני כזה. פייר להגיד לכם…אהבתי את זה שהוא בא לקהל בהפוך על הפוך.

אל החברים של ארקדי, הצטרף הזמר והמוזיקאי הסופר מוכשר, כפיר בן-לייש, לצלילי "אני לא רוקד כשעצוב" שגם זה הגיע מהתדר של רדיו בלה-בלה. והאמת…אי אפשר להיות עצובים עם עיבוד כזה של רוק, פיוז'ן, ג'אז וראפ, שהיה חגיגה לאוזניים, לרגליים והשאיר טעם של עוד.

באותה מידה שארקדי אוהב להקפיץ, הוא בעיקר אוהב לרגש וההקדשה לזוג אמיר וענת לרגל יום הנישואים ובעצם גם לשאר הזוגות באשר הם, עם "היא לא דומה" שהיה כ"כ מתבקש.

אם הגעתם לשורות אלו, אתם שמתם לב, שהעיבודים המיוחדים של ארקדי דוכין, גם בחלק המקפיץ וגם בחלק המלודי ולעיתים מנלכולי, הופכות אותו למלך הרגש של המוזיקה הישראלית.

נורית גלרון באמפי שוני. צילום תומר שיינפלד
נורית גלרון באמפי שוני. צילום תומר שיינפלד

האורחת המיוחדת הבאה, היא בהחלט, אבל ממש בהחלט לא דומה לאף אחת אחרת וזוהי הזמרת שיש אליה סימפטיה, נורית גלרון.

בביצוע של אחד הלהיטים הגדולים שלה, "נגיעה אחת רכה" (מילים עלי מוהר ולחן יוני רכטר), נורית גלרון לא השתנתה. לא בקול האדיר, לא ברמת ביצוע ולא ברגש שהיא יוצרת כשהיא שרה. אם יש משהו שאף אחד אחר לא יכול לקחת לה, זה איך להגיש שיר ולבצע אותו בצורה מושלמת. שיתוף הפעולה של גלרון ודוכין הפך את זה לרגע מאוד מיוחד בערב ליל קיץ זה.

כמו כן, נורית לא יכלה שלא לבצע את הבלדה "אתה פה חסר לי" שכתב לה אביב גפן וב"עוד נגיעה" של הנטאשות, הדואט המיוחד של דוכין וגלרון נתנו תחושה שמהקהל יש סימפטיה לאומנות הקונספטואלית שהתרחשה באמפי שוני ונורית גלרון…כמה גרון יש לה!

ארקדי דוכין מספר שהיא בשבילו מעין אחות גדולה, שנתנה לו את התחושה שהוא לא עולה חדש יותר וחלק מאיתנו והייתה לו הזכות הענקית לכתוב עבורה.

נורית גלרון באמפי שוני. צילום תומר שיינפלד
נורית גלרון באמפי שוני. צילום תומר שיינפלד

שם המופע "זה הכל אהבה" עלה עוד שלב כאשר ארקדי סיפר את הסיפור המרגש על משפחת בקר. האמנית רות בקר ז"ל נולדה בווינה ועברה עם הוריה לגור בארה"ב עם תחילת מלחמת העולם השנייה.

היא השתקעה בישראל בתחילת שנות ה-60, עסקה בהסברה ב"קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל" ולמדה צילום באוניברסיטה. מכיוון שהיא אהבה לצלם ולא עסקה בכך, בעלה, עו"ד ישראל בקר ז"ל קנה לה מצלמה. היא אהבה לצלם נופים, חפצים נוסטלגיים וכמו כן גם לכתוב שירים בשפה האנגלית.

כאשר היא חלתה בסרטן, רותי ביחד עם ארבעת ילדיה החלו בתהליך של איסוף הצילומים והשירים כדי להפוך את זה לספר. היא הייתה שותפה מלאה ולפני מותה היא הצליחה להשלים את מלאכת יצירת הספר שנקרא "קנה לי גן עדן הלילה. בטח יש אחד כזה למכירה".

בעקבות הסיפור, ארקדי דוכין יצר לאחרונה קשר עם משפחת בקר ובחר להלחין ולבצע את "אוגוסט שר שיר ערש" שמדבר על אהבה עצורה, דבר שהזדהה איתו במהלך חייו, שהוסיף עוצמה למופע שכולו על טהרת הרגש. לביצוע השיר עלו ארינה פופובה המוכשרת, כפיר בן לייש, חיים שתיים הראפר והתווספה גם כוריאוגרפיה שנתנה לביצוע חוייה אור-קולית. האורח הבא שהצטרף ללהקת החברים של ארקדי הוא יותר ממשהו מיוחד ותיכף תדעו למה. כשארקדי היה חי בבריה"מ, אסור היה להקשיב למוזיקה מערבית. העונש לכל מי שהחזיק משהו בשפה הלועזית, היה 6 שנים בסיביר. למרות זאת, ארקדי החזיק בשקט קלטת אדומה…קלטת אדומה של "סיפורי פוגי" מאת חברי כוורת האגדיים. וכשהגיע לישראל והפך עם הזמן להיות אומן, הוא פגש את האיש שאחראי לכך, דני סנדרסון האגדי.

דני סנדרסון באמפי שוני. צילום תומר שיינפלד
דני סנדרסון באמפי שוני. צילום תומר שיינפלד

ארקדי סיפר שאם אריק איינשטיין העניק לו תעודת בגרות להיותו ישראלי, דני סנדרסון העניק לו תעודת לידה. לא מובן מאליו שמילד בבריה"מ הקרה, הוא יקבל את החום הישראלי גם מהקהל, גם מהאומנים ועל הדרך לסגור מעגלים ולהגשים חלומות.

ארקדי ודני נותנים ביצוע מקסים של "שיר עבודה", אותו להיט בלתי נשכח של גזוז, שהחזיר את הנוסטלגיה מבחינת השירה והסאונד כמעט כמו המקור מלפני 40 שנה.

מיד אח"כ הם מבצעים את שיר האהבה האולטימטיבי "דון קישוט" המיתולוגי. כשהם לקחו קצת פסק זמן, דני סנדרסון תיאר את תחושותיו על החום של אותו היום, שבפעם הראשונה הוא מקנא בעוף בגריל.

מיד אחרי האתנחתא הקלה, הם מביאים ביצוע חבל"ז לאחד ההמנונים הגדולים של הנטאשות "על קו הזינוק" והיה אפשר לחשוב שדני היה כבר ממזמן חלק מהם. אחרי שירד מהבמה עם חיבוק גדול לארקדי ובהערכה עצומה, מאותו קו הזינוק, ישר עפנו כמו חללית למעלה והלאה עם עוד להיט מנטאשית, "עכשיו אני"  שהקפיץ את הקהל בשוני. ומרדיו בלה-בלה, עברנו ל"שינויים בהרגלי הצריחה" עם "עשי לי את המוות".

דני סנדרסון באמפי שוני. צילום תומר שיינפלד
דני סנדרסון באמפי שוני. צילום תומר שיינפלד

האלבום הזה השאיר חותם ולא סתם. המפיק היה המוזיקאי יוסי אלפנט האגדי, שנפטר רגע לפני צאתו. לכבודו, ארקדי נתן ביצוע מכל הלב של "אם כבר לבד" וברגע הזה של הפזמון, לרגע בודד, האלפים באמפי שוני לא הרגישו לבד.

וזה היה זמן מצויין להציג לקהל את החברים של ארקדי: המתופף זוהר ברזילי שניהל מוזיקלית את המופע, הבסיסט גולן זיסקוביץ, הגיטריסט מיקי הררי, הגיטריסט זמיר גולן, המוזיקאי עדי ריינהרט שהיה על הקלידים והסקסופוניסט מארק רוזן…חבורה וירטואוזית שעזרו לארקדי לעשות את ערב ליל קיץ חם באמפי שוני לערב מלא רגש ולמופע שיזכר להרבה זמן.

אם חשבתם שזה נגמר…טעיתם. כמו שהקהל הרעיף אהבה על ארקדי, אז הוא בתורו היה חייב להחזיר ובכמויות. הוא העלה את מאור גרידיש, תגלית חדשה במוזיקה הישראלית. מי שהחל את הקריירה שלו כמנהל במה, בסוף מצא את עצמו מנגן עם גיטרה שיר שכתב לחוות דעתו של ארקדי דוכין, שנגע לליבו. פזמון שמכיל את המילים "הלב שלי כואב עכשיו ואת לא מבינה שאין דבר יותר חשוב מאהבה" ולחן מלודי ושקט גרמו לארקדי להצטרף למאור גרידיש, מה שהפך להיות השיר "אין דבר יותר חשוב (מאהבה)" כטראק שיסיים את האלבום החדש של ארקדי "הכל הפוך".

הדואט העוצמתי, יהפוך את מאור גרידיש לשם שעוד ישמעו עליו הרבה בתעשיית המוזיקה הישראלית.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

ולקראת הפינאלה, החברים של ארקדי, ביחד עם הראפר חיים שתיים, מבצעים את "נאמר כבר הכל" ומה שהיה לי חסר, זה להיות בתוך סצינה בסדרה בלשית מהאייטיז, עם כוס וויסקי ביד בתוך בר. שיר שקט, שמתפתח לראפ ומשם לסולו של סקסופון…פרייסלס, זה כל מה שאפשר להגיד.

אם כבר לסגור מעגל, אז הלהקה ירדה מהבמה וכמו בתחילת הערב, כך ארקדי מסיים אותו על הפסנתר לבדו. הוא מבקש מכולם להפוך להדליק את הפנסים בשביל לחוות עוד בלדה שתהווה חותם לערב שלשמו נקרא "זה הכל אהבה" וזה כמובן אותו להיט שהפך לחלק בלתי נפרד לשיר של הזוגות כאן, "מי אוהב אותך יותר ממני" שנכתב לפני 15 שנים ע"י הצמד מיכה שטרית (מילים) וארקדי דוכין (לחן) שמוכיח שהשילוב שלהם ביחד הוא כוח נצח במוזיקה הישראלית.

היה זה ערב נוסטלגי של רגש, הגשמת חלומות וסגירות מעגל במשך שעתיים ו-45 דקות, דבר שלא מובן מאליו ומראה את המסירות הגדולה שיש לארקדי דוכין אל הקהל.

זה רק מדגיש ששווה להיות חלק מהמסע המרגש שיקח אתכם אחד מהיוצרים המובילים במוזיקה הישראלית. הערב הזה ייזכר כמופע שקיעה בלתי נשכח בליל קיץ חם באמפי שוני, ערב שכולו אהבה וארקדי דוכין בהחלט…הוא לא דומה לאף אחד אחר.

קטעי וידאו מהמופע

 

 

תגים
הצג עוד

אלי ואן רוק

אלי ואן רוק, נולד בשנת 1981, בתקופה שבה ז'אנר הרוק הפך להיות כחלק מהמיינסטרים. כפעוט הוא לא היה הולך לישון, אלא אם ההורים היו שמים ברדיו קונצרטים ברקע. בהמשך, נחשף יותר למוזיקה דרך התוכניות של הערוץ הראשון והקליפים המיתולוגיים של פיל קולינס ולהקת יס. ההתגלות לז'אנר הרוק הייתה בגיל 17 ומאז הוא חוקר אומנים ולהקות דרך אלבומים, כתבות, סרטים דוקומנטריים והיה כותב למגירה. באמצע שנות האלפיים נדבק בו חיידק ההופעות החיות, כשהסקורפיונס ופיל קולינס הופיעו לראשונה בישראל ומאז הוא הקפיד להיות נוכח בהופעות רוק של האומנים והלהקות שגדל עליהם, בארץ ובחו"ל ולכתוב על כך. ביום יום הוא הייטקיסט אך משנת 2015 הוא הפך גם לעורך ושדר רדיו. מ-2017 הוא מגיש בתחנת הרדיו "זה רוק" את התוכנית "המופע של ואן רוק", לצד פעילותו ככתב מוזיקה בבלוג.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close