כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

הסיגדיאדה השביעית בתל אביב

פסטיבל התרבות האתיופית בתאטרון הלאומי הבימה מיסודו של שי פרדו הנו מעין פרשנות לתושבים התל אביבים למשמעויות חג הסיגד הנחוג על ידי בני העדה האתיופית, חג המקדש את הכמיהה לירושלים, שהנו למעשה החלופה האתיופית לשלושת הרגלים שנחוגו בארץ כנען התנ"כית. 

בסוף השבוע הזה נחוג הפסטיבל בפעם השביעית כשהוא חוזר שוב למשכנו בבית התאטרון הלאומי הבימה בשיתוף עיריית תל אביב, הקרן הקיימת ובהפקת תאטרון הנפש – ביאטריס הל והאוורד ריפ וביוזמתו של שי פרדו באמצעות גור אריה הפקות, השנה מיועד הפסטיבל לנדוד בשלושה ספוטים – תל אביב, יוקנעם וקרית עקרון במהלך השבועות הקרובים.

אנחנו, כמי שמלווים את הפסטיבל בשנים האחרונות, הגענו לאירוע המרכזי בתאטרון הבימה, תל אביב…

את הפסטיבל פתח אירוע ייצוגי ביום חמישי האחרון באולם רפפורט בהבימה כאשר לצד בופה מהמטבח האתיופי המסורתי שכלל כמובן ערימות של אינג'ירה ותבשילי ירקות, בירה אתיופית ותה מסורתי התקיים מופע של הזמרת והיוצרת אושרת "אושי" מסלה, מופע סטנד אפ קצר של ברקו זרו והופעה טעונת גרוב ואתיו ג'אז מסורתי של סלומון מרשה והפרויקט.

בשעות הבוקר המאוחרות של יום שישי החלו אירועי היום המרכזי של הפסטיבל כאשר בפואיה של תאטרון הבימה התקיים בזאר עשיר בדוכנים שהציגו מזון אתני, תלבושות וחפצי אמנות, לצידם בחלל המרכזי התקיים שיעור ריקוד עם ברהנו מגיסטו שהדגים לקהל הרב שכלל בין היתר מבני העדה לצד "נצ'ים" רבים מתושבי העיר את צעדי ותנועות הריקודים המסורתיים של בני העדה האתיופית, הפעילות בפואיה זכתה לנוכחות רבה כאשר החלה תצוגות האופנה מיצירותיה של מעצבת האופנה גאולה אברהם בשלל שמלות ערב ונשף אותן לבשו דוגמניות יפיפיות, מבנות העדה כמובן שהיוו מוקד לצילום להמוני הצלמים שהגיעו למקום.

המשכו של היום התפצל לפעילות באולמות וכלל הקרנת פרק מסדרת תעודה על יהדות אתיופיה לצד הרצאות ומופע סטנד אפ, אולם באולם ע"ש רובינא, האולם המרכזי של התאטרון התקיים מופע שנפתח ידי חברי להקת Ground Heights עם הסולנית היוואן משאשה שבצעו שירים המשקפים את הצליל וההווי האתיופי, בהמשך הצטרפו למופע הצמד הצעיר של הראפרים בני העדה האתיופית "הברינקס" שהגישו מופע עכשווי בצביון ראפ צרפתי, את המופע המרכזי הגישו דווקא חבורה עולזת ועולצת שאיננה מבני אתיופיה – קובי אוז ולהקת טיפקס שהרימו את הקהל במשך שעה.
תזכורת, הפעם הראשונה שלנו בפסטיבל

וידאו

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא