מטאור או מטאוריט

בעקבות פסטיבל מטאור שהתקיים בסוף השבוע החולף בפארק הפקאן הסמוך לקיבוץ להבות הבשן בעמק החולה, יצא שליח הבלוג לענייני פסיכדליה, כפיר ריפשטוס, לצפון וחזר עם ערימות של חוויות, צלילים ומראות, זוהי הכתבה שלא תמצאו באף מקום אחר.

פסטיבל מטאור – למרות הכשלים בארגון, המוזיקה ניצחה

אני מודה, כשהידיעות על פסטיבל "מטאור" התפרסמו לראשונה לפני כמה חודשים וראיתי את הליינאפ שאמור היה להופיע התלהבתי מאוד. לא כל יום יש פה פסטיבל אחד שתמצאו בו את ה-Black Angels, אריאל פינק, אוף מונטריאול, בום פאם יחד עם זלדה, מחמוד אחמד, מייקל צ'אפמן ועוד כהנה וכהנה להקות שוות כולל תותחים כבדים מקומיים (ברי סחרוף, רמי פורטיס) ולהקות ואמני אינדי צעירות שוות כמו לילה, ניקו טין, המסך הלבן ועוד כהנה וכהנה. היה ברור שהמארגנים של הפסטיבל הזה רוצים להרים פה רף גבוה מאוד של פסטיבל שיהיה בקנה מידה בינלאומי. בסופו של דבר, ייתכן שהביטולים של לנה דל ריי, אוף מונטריאול ואמנים נוספים פגעו במידה כזו או אחרת במכירות של הכרטיסים אבל בסופו של דבר החוויה של הפסטיבל, מהבחינה המוזיקלית, הרמה של ההופעות והסאונד הצדיקה את את הציפיות שתליתי בפסטיבל מבחינת ת'כלס המוזיקה, למרות כל הקשיים הלוגיסטיים שעוד אגע בהם בהמשך.

הגעתי למתחם הפסטיבל בחמישי אחה"צ, סוחב לשערי הכניסה את התרמילים והתיקים. לוקח את הכרטיס ומגיע לעמדת בידוק תיקים שנראית יותר כמו כניסה לכלא מאשר כניסה לפסטיבל עם שוטרים עצבניים, מאבטחים שמחרימים חפצים מכל הבא ליד כולל אלכוהול, דאודורנטים, צלחות מחרסינה לא אפשרו לי להכניס. ברקע אני שומע כבר את בום פאם מתחילים את ההופעה שלהם על הבמה הגדולה. כזו חוויה רעה של כניסה לשערי פסטיבל לא זכורה לי מאינדינגב 2017. אז אחרי שהלכתי להחזיר לרכב את הצלחות שלא אפשרו לי להכניס ואחרי הליכה מיגעת למתחם אוהלים די צפוף (שנהיה בהמשך עוד יותר צפוף), הקמת אוהל והתארגנות אני יוצא סוף סוף לכיוון של מתחמי ההופעות. היו שני מתחמים מרכזיים בפסטיבל: האחד שהכיל שתי במות גדולות "מאדים" ו-"נוגה" והשני במרחק כמה מאות מטרים משם הכיל 3 במות קטנות יותר "שבתאי", "צדק", "נפטון" וכן ה-"Zen Tent" שהייתה בתוך אוהל סגור וממוזג. בין 2 המתחמים של הבמות היה מתחם גדול של אוהלים ומתחם נוסף של דוכני מזון, חולצות ותקליטים ודיסקים (הדוכן של קבוצת קמע) עם ארגז תקליטים מיוחד שהוקדש ל"אמני מטאור".

התכנון המקורי שלי היה לתפוס את ההופעה של פאוסט, הרכב גרמני ותיק שכבר ראיתי אותם כשהופיעו במועדון לבונטין 7 עם מערבל בטון, מקדחה ועוד כלים להופעה שהייתה תעשייתית במיוחד. לפני ההופעה של פאוסט אני מספיק לעבור לייד במת "צדק" ולצפות בשליש האחרון של ההופעה של Bones Garage, הרכב רוק אלטרנטיבי שכולל שלושה גיטריסטים…הרבה דיסטורשיין שהולך קצת לכיוון ב-Shoegaze עם השפעות כאלה ואחרות וסולנית כריזמתית אחת שקופצת מעל הגדר של הבמה לתוך הקהל בשיר האחרון. אחרי שההופעה שלהם מסתיימת אני נכנס ישר לאוהל הזן ומוצא שם את פאוסט שמחליטים להתחיל לנגן 20 דקות לפני השעה שהייתה מתוכננת לתחילת ההופעה שלהם, הקהל שנכח שם היה די מרוצה מהסידור הזה ומחא כפיים ללהקה אבל, מי שאיחר להופעה כי חשב שהיא תתחיל בשמונה ועשרה לא כ"כ התלהב מהסידור הזה. " Good evening all you homosexuals, good evening all the jews, all the Arabs, All The Blacks…It's Time To Stand Up" מתחיל הסולן של הלהקה ז'אן הרווה פרון את ההופעה בצעקות שמכוונות לכל מקופחי העולם שמופלים לרעה בגללל מוצאם / נטייתם המינית / צבע עורם כשברקע שאר ההרכב מנגן מקצב שהולך ונהיה סמיך יותר ויותר. מאחוריו של הסולן יושב לו המתופף האימתני, מצידו השמאלי סקסופוניסט וממש ממולי הגיטריסט. פאוסט באו הפעם בהרכב מצומצם יחסית להרכב הגדול שהם באו לפה לפני 10 שנים, אבל הם מנגנים קראוטרוק צורם עם הרבה דיסטורשן ובלי שום פשרות. "Fresh air" צועק הסולן בתוך קקפוניה של סקסופון "צורח" גיטרה ותופים. פרון הוא לא סתם זמר, הוא צועק, ופתאום אני מבחין שהסקסופוניסט שעומד לידו עובר לכלי נשיפה ארוך וכבד שנקרא דידג'רידו, כלי שמוציא צליל שבטי באססי ועמום, במקביל המתופף מפעיל מסור קטן חשמלי של בוש והסולן מחזיק ביד כלי שנראה כמו חצוצרה עם צוואר עגול שדומה לטובה, והתוצאה של כל הכלים האלה היא סאונד מוזר וסמיך שאף הרכב אחר לא יכול היה להמציא…חוץ מפאוסט. פאוסט נתנו הופעת קראוטרוק מצויינת וזו הייתה התחלה מעולה בשבילי בפסטיבל הזה. לצערי לא נשאר לי זמן לדבר עם הלהקה אחרי ההופעה למרות שהם שמו בכניסה כרזה שעליה נכתב שהם רוצים לדבר עם המעריצים אחרי ההופעה, כי כשההופעה שלהם נגמרת אני ישר "מדלג" לבמת "נפטון" הסמוכה, שם הופיע הזמר האתיופי מחמוד אחמד במופע ששילב מוסיקה אתיופית מסורתית בחיזוק של הרכב ג'אז רב משתתפים שכלל בין השאר 2 סקסופוניסטים, 2 גיטריסטים , קלידן ומתופף. חובבי מוזיקה מזרחית איכותית שלא מפחדים מג'אז ימצאו עניין רב בהופעה של האמן הזה. בסביבות אמצע ההופעה, אני מסתכל בשעון וקולט שאוטוטו מתחילה ההופעה של ה-Black Angels , מהחשובים והמשובחים שבהרכבי הפסיכדליה בשנים האחרונות, לכן אני נאלץ "לחתוך" באמצע ההופעה של מחמוד אחמד ורץ לבמת מאדים הרחוקה ומספיק להגיע איפושהו בתחילת ההופעה שלהם. החבר'ה האלה כבר הופיעו פה בארץ ב-2013 על במת מועדון הבארבי התל אביבי, נתנו הופעה מהפנטת ופסיכדלית בכל קנה מידה שהוא, ואני חיכיתי מאז בכליון עיניים שהם יבואו לכאן בשנית. והם לא אכזבו גם בהופעתם השנייה כאן בפסטיבל מטאור. אני מגיע להופעה כשהם מתחילים לבצע את  The Prodigal Sun מהאלבום הראשון שלהם. דבר ראשון אני שם לב למסך שמול הלהקה שעליו מוקרנת אנימציה פסיכדלית צבעונית וקורנת שמשקפת נאמנה את הסאונד של הלהקה. דבר שני, הנגנית העיקרית שאני שם לב אליה בעיקר זו המתופפת של ההרכב  Stephanie Bailey  שמכה במקצב מדוייק אבל כוחני להפליא וממש "מפחיד" על התופים שמולה, הזמר נכנס לעניינים ועם הגיטרות, הדיסטורשן והפסיכדליה שרצה על המסך שמאחורי הבמה אני לאט לאט שוכח איפה אני נמצא…מאדים זו לא רק היה השם של הבמה בהופעה הזו אלא המקום שהלהקה לקחה את הקהל. Entrance Song, Black Grease, Molly Moves My Generation   הלהקה מפציצה חופשי שיר אחרי שיר, הקהל לגמרי משולהב, הסאונד בהופעה הזו מאוד גולמי, כוחני, רחב ו…פסיכדלי, כן המלאכים השחורים לא מנסים להמציא את גלגל הפסיכדליה מחדש, הם פשוט מבצעים את הפסיכדליה שלהם בצורה הכי טובה שאפשר ולכן לא סתם אני מחשיב אותם להרכב הפסיכדליה הטוב בעולם כבר מזה מספר שנים. אין ספק שההופעה של המלאכים השחורים הייתה מבחינתי השיא של הפסטיבל ורק בשבילם היה שווה להגיע ל"מטאור" ולסבול את הבלגן ששרר שם. ההופעה של המלאכים השחורים נגמרת וכבר אני חוזר למתחם הבמות הקטנות יותר ומצליח לתפוס ארבעים דקות  מההופעה של אריאל פינק.  אריאל הוא טיפוס "צבעוני" שמבצע מוזיקה אלטרנטיבית בצד המלודי והייתי שם אותו איפושהו בגבול שבין פופ, רוק, אלטרנטיבי ואולי גם קצת גלאם (בלי התלבושות). הוא טיפוס נוירוטי, נכנס לתוך הקהל, זורק כל דקה סינגל או חולצה לקהל, יש לו זמרת ליווי חזקה שנראית מרחוק כמו יונה וולך, ההופעה לא רעה בכלל, בחלק מההופעה שירים חזקים יותר וחזקים פחות אבל אין לי את הסיפוק שהיה לי מהמלאכים השחורים. ניגמר המופע של אריאל פינק, אני מסתכל בתוכנייה שהדפסתי (אנשים שהסתובבו עם התוכניה הקטנה והמצ'וקמקת על נייר שחולקה בפסטיבל התלוננו שכמעט אי אפשר לקרוא את השמות שבתוכנייה, להגנת המארגנים ייאמר שהם שמו שלטים אלקטרונים גדולים במרכז המתחם) ופתאום קולט בתוכניה שאני מחזיק שאוטוטו זואי פולנסקי עומדת לעלות על במת ה-Zen Tent. תוך דקות ספורות אני "טס" ל-Zen Tent ומתמקם מול זואי (על שתי גיטרות) ואביעד סינמס (על האלקטרוניקה). את זואי ראיתי כבר בהופעות קודמות, אם כחלק מההרכב Rio (יחד עם אור אדרי שניידרמן), בהופעת אורח באינדינגב 2017 עם לילי פרנקו או בהופעת סולו שלה בלבונטין 7, אין בכלל שאלה שמדובר באחת המוזיקאיות הכי מוכשרות ומרתקות שצמחו פה בשנים האחרונות והפרוייקט המוזיקלי הנוכחי שלה מראה שמדובר במוזיקאית שמצליחה להשתנות ללא הרף ולא להיות מקובעת במקום מבחינה מוסיקלית. בפרוייקט הנוכחי שלה אנחנו מדברים פה על צמד שיוצר אלקטרוניקה עדינה כשזואי על גיטרת הבס, שרה בקול מרחף ומלטף ויחד עם זאת נוכח בצורה כ"כ חזקה באוויר, כשאביעד מוסיף את האפקטים האלקטרונים שמלווים את השירה. אני חייב לציין שההופעה של זואי היא אחת משלושת ההופעות הכי חזקות ו-"מעיפות" של אמן ישראלי שהכי "עשו לי את זה" בפסטיבל, אפילו שבאמצע של הביצוע של Closer דיסטורשן פתאומי אילץ את זואי ואביעד להתחיל מחדש את השיר. זו מוזיקה שכדי להפנים את היופי שלה צריך להקשיב לה ולא רק לשמוע אותה ובמיקום שאני ישבתי מקדימה, הסאונד (כמו גם התאורה) היה פשוט פצצה, וזו בהחלט נקודה חיובית שצריך להגיד לטובת מארגני הפסטיבל: הסאונד בפסטיבל וזה לא משנה מול איזו במה עמדת היה פצצה. זהו, מבחינתי נגמר היום הראשון של הפסטיבל, למרות שבשלוש לפנות בוקר הייתה הופעה של ברי סחרוף. האמת, לא ברור לי מדוע אחד הגיטריסטים הכי בכירים וותיקים מקבל שעה כ"כ מאוחרת להופיע בה, אפשר היה לתת לו שעה "נורמלית" יותר להופיע בה.

את היום השני של הפסטיבל התחלתי בהופעה של הרכב השוגייז הישראלי הוותיק וועדת חריגים, שהתחילו לעשות סאונדצ'ק משעשע במיוחד על שירים של אביב גפן…הסאונד היה מעולה, ואולי טיפה חד מדי להופעת שוגייז שבז'אנר כזה אמורים לא להבין את המילים, התופים שלטו על המיקס, וכל אחד מהשלישייה נתן את המאה אחוז שלו, בקיצור היה דיסטורשן איכותי על הבוקר למיטיבי לכת. אחרי זה עשיתי הפסקת צהריים ולקראת חמש חזרתי לאוהל הזן באמצע ההופעה של יהוא ירון, אבל בקושי יכולתי להתקדם כמה מטרים פנימה כי כל האוהל היה מפוצץ ודחוס בקהל. בקושי הצלחתי להבחין ביהוא עומד בתוך הקהל ושר שירים ציניים על בעלי דירה שבונים שירותים באמצע המסדרון ועל זה שבסופו של דבר כולנו נמצא את עצמינו מתישהו תקועים 2 מטר בתוך האדמהבתנאים הלא נורמלים שעמדתי שם בפתח האוהל היה לי קצת קשה להעריך בצורה רצינית את היצירה של יהוא, אבל היה די ברור שעם גיטרת בס אחת וסגנון הגשה ייחודי וציני הוא הצליח לשלהב קהל של מאות אנשים שהיו האוהל ומחאו לו כפיים. רשמתי לעצמי שאני צריך לראות מתישהו הופעה שלו בת"א בתנאים פיסיים נורמלים יותר. נפרדתי מההופעה של יהוא (ומהמזגן) ועברתי לבימת נפטון שם עלתה ריימונד אבוקסיס עם האירופאים למופע רוק מרוקאי. ריימונד עלתה על הבמה עם בגדים מסורתיים ועקבים גבוהים, עמדה ושרה גם על קצה הבמה מול קהל שהריע לה וההרכב שהיא הגיעה איתו כלל סקסופוניסט, גיטריסטים, קלידים ומתופף ונתן לה ליווי רוקיסטי לרפרטואר המזרחי שהיא באה איתו. הופעה יפה, רשמתי לעצמי. לאחריה עלתה על אותה במה הילה רוח שהגיעה גם היא מחוזקת בהרכב שהיא עושה איתו טור כבר כמה חודשים אחרי שהוציאה את האלבום "מוזיקה לפרסומות".חמושה בכובע קסקט עסוף וחולצה כסופה היא עלתה לבמה. הלהקה נשמעת טיפה עייפה ואיטית על השיר הראשון "מוסיקה לפרסומות", אבל מהשיר השני "מה את מעדיפה – פיצה או קול" ההרכב מקבל זריקת מרץ ומכביר את הקצב. ב"בפאלו ביל" הילה יורדת לקהל ושרה על הגדר שחוצצת בין הבמה לקהל שמבסוט מהמחווה הזאת והחבר'ה שלידי קופצים גבוה באוויר, מתרגשים. בדובה גריזלית התאורה המהפנטת על הבמה בצירוף הקלידים והצעקות של הילה "איך אוכל לשכוח…." מעבירים את ההופעה לשלב גבוה יותר. לבסוף הילה סוגרת את ההופעה עם "תיכף בת 30" עם מלחמת גיטרות והרבה דיסטורשן בסוף של ההופעה. נגמרה ההופעה ואני חוזר לאוהל הזן ומספיק לראות את Hiss, הלא הם אורי פרוסט על הגיטרה עם אסף תג'ר על השירה והתופים האלקטרוניים. סאונד סמיך ואפל מאוד של הגיטרה של פקוסט בליווי השירה של אסף והתופים, קשה להגדיר בדיוק את הסגנון של מה שהם מבצעים אבל מי שמחפש לשמוע אנדרגראונד אמיתי צריך לשמוע אותם. אחריהם עולות מאיה פרי ואבישג כהן רודריגז, הלא הם הרכב הקאלט Laila. "אתם לילה?" מישהו זורק מהקהל למאיה לפני ההופעה, וכשהיא עונה לו בחיוב החבר'ה בקהל מריעים, מבסוטים. לילה, שמופיעות כרגיל בחושך מצריים, נותנות הופעה שהייתי מגדיר אותה כהופעת הלהיטים הגדולים שלהן, משהו שנועד יותר לאוזניים של חבר'ה שהגיעו לפסטיבל שלא יצא להם אף פעם לראות את לילה מופיעות במקום מעוזן, מועדון הצימר התל אביבי. בהמשך מאיה ואבישג מחליפות מקומות ב-"שייכת", הסאונד המאוד חד של אוהל הזן נשמע לי קצת זר ואפילו סטרילי ביחס לסאונד האופייני של לילה שהוא בדר"כ הרבה יותר "מלוכלך" וסמיך. הן מסיימות את ההופעה ב-I've Been, השיר הפותח של אלבום הבכורה שלהן והקהל מריע ושורק להן בסוף. לילה הולכות ועולה על הבמה הרכב שמבחינתי נתן את ההופעה השנייה (חוץ מזואי פולנסקי וגבע אלון) החשובה וה"מעיפה" של הרכבים ישראליים בפסטיבל הזה, הלא הם Nico Teen, הרכב שסובב סביב הזמרת זוהר שפיר ושאליהם הצטרפה לאחרונה גיטריסטית נוספת בשם פלג חלפין. קשה להגדיר ולתחום את מה שהחבר'ה האלה עושים לז'אנר מסויים ("אנחנו לא אלטרנטיב קל" זורקת זוהר למישהו מהקהל) אבל ששת חברי הלהקה הזו שכמעט לא זזים בכלל על הבמה משך כל ההופעה מייצרים ריפים על גבי ריפים של סאונד גיטרות מלוכלך וממכר. לא ניתן להתעלם מכך שזוהר היא המלכה הבלתי מעורערת של ההרכב, היא עומדת במרכז הבמה ובקדמת הבמה כשכל שאר החברים מתאימים את עצמם לשירה שלה. במקרה של ניקו טין הסאונד החד והצלול של הבמה באוהל הזן עושה רק להם רק טוב ולדעתי מעלה בכמה רמות את איכות ההופעה בהשוואה להופעה הקודמת שראיתי אותם במועדון הבארבי התל אביבי כי ככה כל כלי נגינה מקבל את המקום הראוי שלו במיקס. רגע יפה במיוחד נרשם בהופעה כשזוהר והקלידנית שירה יידוב עומדות ושרות במרכז הבמה כששאר ההרכב מלווה אותם למשהו שמתחיל שקט ולאט לאט מתגבר והופך לקשרשנדו מפיל. אני מחכה בכליון עיניים לאלבום שהם יקליטו בהרכב הנוכחי. אחרי ניקו טין עולה על במת אוהל הזן הרכב אוונגארד משובח נוסף DRY, שלישייה שבונה ריפים משוגעים של תוף – צ'לו – זמר: איתי סנדוסקי על התופים ורן נחמיאס על הצ'לו יוצרים את ריפים מכושפים שנשמעים לפרקים כאילו הגיעו מסרט אימה או משבט אפריקאי כשבאמצע הזמר דמיטרי פולייקוב שר שירים הזויים ולא ברורים. זהו, אחרי ההופעה הזאת מבחינתי נגמר היום השני של הפסטיבל.

מתישהו בין היום השני לשלישי אני מחליט להכיר מקרוב את מתחם דוכני המזון ורק אז  מגלה את הצורך האבסורדי והמגוחך להמיר את הכסף שיש לי לכסף טעון בתוך צ'יפ אלקטרוני ועוד לשלם על זה כסף. הדוכנים פשוט לא קיבלו כסף מזומן, אלא סרקו את הצ'יפים שבאי הפסטיבל אולצו לקנות ושלתוכם היית חייב לטעון את הכסף המזומן בקופה מיוחדת. ראשית, הפרקטיקה הזו של לאלץ קהל שבוי שכבר נמצא בתוך שטח הפסטיבל להמיר את הכסף שלו לכסף טעון ועוד לשלם על זה כסף היא בהחלט בעייתית ולהערכתי יכולה לעורר קשיים במישור המשפטי – צרכני, גם אם הסכום שנדרש כדי לקנות את הצ'יפ הוא יחסית פעוט בשווי של 5 ש"ח. שנית, אין ספק שהפרקטיקה הזו  חסכה בעיקר לבעלי הדוכנים את הצורך להתעסק עם כסף מזומן בעוד שמבחינת הקהל לא נחסך דבר והוא היה צריך לעמוד בתורות כפולים (תור אחד לקנות ולהטעין את הצ'יפ ותור שני בדוכני המזון), אז ניתן היה לצפות שלפחות החיסכון בעלות הזו לבעלי הדוכנים תתורגם למחירי מזון נוחים ושוים לכל נפש אבל לא ! המחירים בדוכנים היו די גבוהים והאוכל (במקרה שלי, פיצה ונקניקייה) היה במנות קטנות והטעם היה לא יותר מסביר מינוס. חוץ מזה, בניגוד לפרסומים אני לא ראיתי עמדות הטענה לפלפונים בשטח הפסטיבל, צורך בסיסי למי שנמצא 3 ימים בתוך הפסטיבל. ובעיה נוספת שהעיקה: למה לעזאזל אי אפשר לארגן כיסאות או מתחמי ישיבה ליד הבמות ? זה שמגיע קהל לפסטיבל לא אומר שהוא צריך או לעמוד או לשבת על החול.

מבחינת האמנים שהתלוננו לאחר הפסטיבל על תנאי עבודה קשים, שלא סיפקו להם תנאים בסיסיים של מיים ומזון ועל הפרדה לא מוצדק ולא הגיונית בין האמנים מחו"ל לאמנים המקומיים אני רק יכול להצטרף לטענות האלה ולהשתומם על הזלזול הבוטה של ההפקה בחבורה מכובדת וגדולה של אמנים שבאו לעבוד ולהופיע בתנאי חום ואבק לא פשוטים בכלל. אני יכול לומר שמשיחות כלליות עם אמנים שהיו לי תוך כדי הפסטיבל עלה הרושם הכללי שבאמת קשה להם מאוד בפסטיבל הזה, אבל  מכיוון שבזמן הפסטיבל לא יכולתי להיכנס לבקסטייג' אז רק לאחר הפסטיבל נהייתי באמת מודע להיקף ולחומרה של המצב מבחינת האומנים הישראלים. אין ספק שלמארגני מטאור יש עוד הרבה מה ללמוד מפסטיבל אינדינגב בנוגע לסוגיות הליבה שהוזכרו כאן מבחינת הלוגיסטיקה. עיקרה של התגובה של המארגנים לתלונות שעלו כפי שנכתבה בדף הפייסבוק הייתה בזו הלשון: "זה גם המקום להסכים, הפסטיבל לא היה חף מטעויות, למדנו, השכלנו, הפנמנו ואנחנו מבטיחים ליישם ולהשתפר בשנה הבאה". אני חייב לציין שהתגובה הזו נשמעת לי די אנמית וחסרה, מן סוג של בריחה מלקיחת אחריות אמיתית ורק ימים יגידו אם הם באמת הפיקו את הלקחים מהכשלים והטענות שעלו כנגדם גם מצד האמנים והקהל וגם מצד כותב שורות אלה. נקווה לטוב.

היום השלישי של הפסטיבל התחיל בתשע וחצי בבוקר, כבר מתחיל חום אימים אבל אני מתייצב מול במת המאדים לצפות בהופעה של סוס מביט, רביעיה שמורכבת משתי גיטריסטיות שאחת מהן אני מזהה ישר כזוהר גינזבורג ((Trust a Lady , זמרת ומתופף. לא ברור למה הן בחרו להתחיל את ההופעה ב"פזמון ליקינטון", כנראה זה היה סוג של בדיחה כי מייד כשהפלייבק של השיר נגמר מתחילה הפצצה של רוק נשי חזק עם שירים שבין השאר עושים צחוק מהמין הגברי ("אבל אני לא יורדת לך") כשזוהר אחראית על הריפים בגיטרה, המתופף מפציץ מאחורה, באמצע זמרת נוירוטית קופצנית ובצד הבאסיסטית. הופעה שווה בהחלט.

ההופעה נגמרת ושוב אני "מדלג" לאוהל הזן, שם נותן Michael Chapman את הופעת הפולק שלו. צ'אפמן הוא אחד מבכירי הגיטריסטים האנגליים, הוא הופיע פה לפני כמה שנים בסיבוב הופעות משותף ביחד עם אהוד בנאי ועכשיו הגיע להופעת סולו במטאור. הוא נראה לי טיפה יותר עייף מהפעם הקודמת שראיתי אותו מופיע בארץ, אבל הנגינה שלו על הגיטרה האקוסטית היא ללא חת. פולק אנגלי משובח למיטיבי לכת. ומהפולק האנגלי אני עובר לפולק הישראלי בסטייל יותר אמריקאי כשגבע אלון עולה אחריו על במת אוהל הזן. הפעם האחרונה שראיתי את גבע בהופעה הייתה לפני לא מעט שנים אי שם ב-2008, אז אני מהר מאוד ניזכר איזה גיטריסט וזמר בחסד עליון הוא. כבר בשיר הראשון "מחפש שמיים" – שיר הנושא מהאלבום האחרון שלו שיצא לפני כחצי שנה – אי אפשר שלא להשתהות מרמת ההלחנה, הנגינה והשירה הגבוהה של גבע. כשאדם לוקח גיטרה אקוסטית אז הוא לא יכול להסתתר מאחורי ריפים ודיסטורשן של גיטרה חשמלית. אם בהופעה של מייקל צ'אפמן מצאתי את עצמי קצת רדום מהמוסיקה, ההופעה של גבע מכניסה בי פתאום מרץ של אדרנלין. וככה זה ממשיך שיר אחרי שיר וזה לא משנה אם גבע מבצע קאבר או שיר מקורי, הוא טוב בכל מה שהוא מבצע, לפעמים הוא אפילו מנגן באקוסטית ומוציא ממנה סאונד דמוי גיטרה חשמלית. הוא מסיים את ההופעה שלו בגירסה ארוכה במיוחד של Relaxation מהאלבום הראשון שלו והקהל בהחלט מריע לו איזה דקה או שתיים אחרי שההופעה נגמרת. ההופעה האחרונה שראיתי בפסטיבל הייתה של רמי פורטיס, שהגיע לפסטיבל חמוש בהרכב אינדי חזק מאוד. טוב, פורטיס הוא אישיות ייחודית: הוא רץ על הבמה, מתלהב, מתחבר בקלות עם הקהל ש"חולה" עליו. בכלל, מבחינת הגישה והאנרגייה שיש לבנאדם הזה על הבמה אפשר רק להשתהות מאיפה הוא מצליח לשמור על אש היצירה, ההתרגשות וההתלהבות. "מדור פיות", שיר הנושא מהאלבום האחרון פתח את ההופעה. ב-"תחנה אחרונה" פורטיס לוקח לידיו גיטרה אימתנית שהוא יוצר איתה דיסטורשן."ניצוצות" ממשיך את הסט ליסט, ניכר שפורטיס מתאמץ להטעים לכל שורה וכל מילה בשיר שלו את טון הקול המתאים לשיר. "תודה רבה שהטרחתם את עצמכם עד הלום בחום הנוראי הזה, אנחנו אוהבים אתכם זה כל הסיפור. באנו פה ביחד בשביל שנרגיש ביחד וזה כל העניין…זה לא עולה כסף , זה רק להרגיש נעים…." הוא אומר לקהל עם חיוך גדול באמצע ההופעה (בעצם לכל אורך ההופעה ולמרות החום יש לו את החיוך המדבק הזה). בהמשך של ההופעה הוא הלך לשירים היותר רוקיסטיים בקריירה הארוכה שלו ("חתול מפלצת", "שועל במנוסה ועוד) והוא סיים את ההופעה עם "אין קץ לילדות" והאמת , אצל רמי פורטיס אכן אין קץ לילדות, כשרואים הופעה שלו מבינים שהוא ילד נצחי! זה מה ששומר על חדוות היצירה אצלו.  זהו, מסתיים הפסטיבל.

האם העובדה שחלק מהאמנים שביטלו את הגעתם פגעה ביומרה של המארגנים ליצור פסטיבל בינלאומי רציני ?  לדעתי התשובה שלילית, ראשית צריך לזכור שהביטולים לא היו באשמתם של המארגנים ! שנית מבחינתי אני דווקא הייתי מרוצה שלאנה דל ריי ביטלה כי ככה יכולתי בשקט להתפנות ולצפות בהופעה של ניקו טין, שהייתה חשובה לי הרבה יותר ובבכמה רמות מעל לאנה דל ריי !  שלישית, למרות הביטולים עדיין נשאר מגוון די רחב של אמני חו"ל שווים וטובים. ובכלל, הופעות של אמנים שהולכים לכיוון הפופ המיינסטרימי שאולי מושך יותר קהל כמו לאנה דל ריי פחות מדברות אלי, בשבילי רק המוזיקה מדברת, התנאים הפיסיים פחות חשובים לי (עובדה, ישנתי באוהל כמו כולם ובקושי נרדמתי בלילה מכל הרעש של ההגברה, למה אי אפשר לכבות את ההגברה בשתיים בלילה ולתת לאנשים כמה שעות שינה נורמליות ??? למארגנים פתרונים). יותר בעייתית מבחינתי היא הבעיה של סמיכות הזמנים של הפסטיבל הזה לפסטיבל אינדינגב, זה פשוט יכול ליצור תחרות מיותרת ופגיעה בשני הפסטיבלים יחד מבחינת קהל שיעדיף לבחור רק באחד הפסטיבלים בשל סמיכות הזמנים בין הפסטיבלים והזהות לפחות בחלק מהתכנים והלהקות המופיעות.

וידאו

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s