כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

פס קול שבועי

העננים של קותימאן

אופיר קותיאל אקא קותימאן, קותימאן אורקסטרא, משחרר אלבום חדש שכל כולו הוכחה ניצחת כי קהלת, החכם באדם, אמר דברי אמת – "…מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.  יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה, חָדָשׁ הוּא:  כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ." (פסוקים ט+י מפרק א' ספר קהלת).

אופיר קותיאל, קותימאן. צילום: יובל אראל

ובמה דברים אמורים? אי אז בשנות השבעים של המאה הקודמת, אני ושכמותי בני גילי ואף מבוגרים יותר, היו נוהגים לאחוז בתקליטי ויניל של להקות דוגמת פינק פלויד, פרפר הברזל, פרוקול הארום ועוד, כאלו שמותגו לסוגת הפסיכדליה של הרוק המתקדם, להניחם על גבי הפטיפון, להשתרע על גבי מרבצים של נוחות, להתנתק מהעולם הגשמי ולהתעופף לעולמות אחרים שכל כולם צלילים ארוכים ומתמשכים שמעסים את שרירי המח (איןד בר כזה…) אט אט עד שהם היו הופכים לעיסה הניתנת לעיצוב מחדש.

באלבומו החדש של קותימאן, זה הקרוי בשם Don’t Hold Onto The Clouds לוקח אופיר קותיאל את התובנות שנרקמו אי אז בשנות השבעים ויוצק אותן אל כלי הנגינה האלקטרונים והאקוסטים אותם הוא מפעיל כעת כשהוא מסתגר באולפן הביתי שלו אי שם בקיבוץ צאלים בפיסת המדבר הישראלי. אופיר מניח את הקומות הבאות במבנה הקרוי פסיכדליה כשהוא יוצר ארבע רצועות מוזיקליות חדשות, רפטטיביות בליבתן העשויה מצלילים ארוכים, בסיסיים, די מונוטונים בהווייתם, המטובלות בהרבה השפעות מהמזרח הרחוק באמצעות כלי נגינה שלא ממש מקובלים בעולם המערבי דוגמת הטאבלה.

בניגוד ליצירות "העתיקות" של שנות השבעים, הפעם מדובר ביצירה אינסטרומנטלית נטו, ניתן לזהות בארבעת הקטעים שאורכם הכולל מגיע לכדי 36 דקות, קצת פחות מהזמן הניתן לדחוס על גבי תקליט וויניל, ממנו דרך אגב הודפסו בסך הכל 350 עותקים בלבד, השפעות של סגנונות מוזיקה מאותה משפחה פסיכוטית ביסודה כאמבייאנט מדיאטיבי, ואפילו הניו אייג' המשמש בדרך כלל כצלילי רקע למטפלים הוליסטים, מעסי שיאצו ומנדנדי טווינה, נצרב בתוככי היצירות הללו, אופיר לוקח את כל ההשפעות שבלע בשקיקה כמאזין ורוקח מהן את היצירה החדשה.

למעשה אין כמעט הבדל מהותי ברעיון בין היצירות החדשות של אופיר לבין טקס רוחני דתי שבטי כלשהוא במעבה היער בלב אפריקה או בין נהרות יערות הגשם בדרום אמריקה, השבטיות הרפטטיבית הבסיסית, המנטראית, יושבת טוב מאוד בתוככי המלודיות שהוא יוצר כעת גם אם הן נוצרות מתוך שילוב מתוחכם בין מקלדות ומיקסרים מבוססי חשמל וצ'יפים ובין מיתרי כלי נגינה עשויים משערות זנב סוס ועצי אגוז שגולפו בידי נער באחת משכונות העוני בדלהי.

אני סבור שזה השלב להפסיק ולחפור את עצמי לדעת ולאפשר לקוראים להשתרע ולחפון את מוחם מתוך הגולגולת, כאן וכעת באמצעות לחיצה על כפתור הפליי באלבום, למיטיבי ראייה וחדי עין אני מצרף גם את האלבום בתצורת יוטיוב קליפ פסיכי לחלוטין, אל תחבשו משקפיים, תנו לאישונים להישרף אט אט…

בתאריך 25 ביולי אופיר קותיאל אקא קותימאן יעלה יחד עם האורקסטרא שלו מעל במה באברהם הוסטל בסניפו התל אביבי למופע, בשלב זה אינני יכול לדעת האם קטעים מהאלבום החדש יבוצעו במהלך המופע, כאן איוונט.

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא