צביקה פורס – 𝐓𝐡𝐫𝐨𝐮𝐠𝐡 𝐢𝐭𝐬 𝐛𝐥𝐚𝐜𝐤 𝐤𝐞𝐲𝐬

את צביקה פורס או יותר נכון בשמו האמיתי צביקה לורבר פגשתי לראשונה בשנת 2010, ממש לפני 14 שנים, זה היה במסגרת פסטיבל תל אביב למוזיקת אינדי שהתקיים במתחם התיאטרון הקאמרי בתל אביב ונאצר על ידי לאון "נפוליאון" פלדמן, באותה עת שדרן בתחנת הרדיו של "קולה קמפוס" במסגרת המכללה למנהל במסלולה אקדמי ומנהל ליין "לכלוך באוזן" שהביא את המיטב משלולית האינדי המקומית לבאי האוזן בר.

צביקה אשר גדל בבית דתי באר שבע  היגר אל הכרך הגדול תל אביב כדי לחפש קהל ליצירתו, התפרנס אז בעבודות מלצרות במספר מסעדות מוכרות, שבה את לבבות ואוזני המאזינים מההתחלה בקולו הייחודי ושירתו וצליליו העמוקים והמאוד רומנטיים, עקבתי אחריו בשים לב כאשר השיק את אלבומי השירים שלו.

האלבומים

מבלי להיכנס לכל ההופעות בהן פגשתי את צביקה פשוט אניח כאן את אלבומיו שיצאו בזה אחר זה עם אמירות וצלילים.

בשלב מסויים צביקה נעלם מעל פני השטח בסצנת המוזיקה וחזר אחרי שבע שנים שוב עם האלבום MINE מעורר תקווה כי היצירה תוביל אותו להמשך הדרך.

הפרידה מעולם המוזיקה

אולם כעת מתברר כי היו אלו בעצם מה שקרוי הרגעים הכמעט אחרונים של צביקה לורבר אקא צביקה פורס כיוצר מוזיקלי המופיע ומשיק אלבומי שירים.

השבוע הכריז צביקה על השקת אלבום חדש שאף הותאם לרוח התקופה ועלה היישר לספוטיפיי, הוצאת והפקת האלבום הייתה בסיוע קרן הטיפוח של אקו"ם לקידום, עידוד ותמיכה ביוצר וביצירה הישראלית בלייבל Levana Records. האלבום החדש והאחרון לדבריו של צביקה, כולל תריסר שירים שנכתבו הולחנו ומבוצעים על ידי צביקה פורס בהפקתו המוזיקלית של ארז עייני שביט.

אולם כעת מתברר כי זהו בעצם האלבום האחרון באופן סופי ומוחלט של צביקה אשר החליט לסיים את הפרק המוזיקלי והיצירתי בחייו בעולם המוזיקה,

מילות הפרידה של צביקה פורס

כך צביקה לורבר עם שחרורו של האלבום – " היום יוצא לאור האלבום האחרון שלי, לא חשבתי שאוציא אותו. הייתי בטוח שהאלבום MINE שיצא בשנה שעברה יהיה האחרון ולכן גם נכלל בתוכו השיר ״A Dusty Piano״ שהוא שיר הפרידה שלי מהפסנתר. ההקלטות שבאלבום קיימות בזכות ציידת כישרונות נהדרת אחת שלפני שנים סידרה לי פרזנטציה מול אחת מחברות התקליטים הגדולות בארץ, הקלטתי בהתלהבות את כל הרפרטואר של אותה התקופה באולפן הביתי שלי כמו שנכתבו ואיך שצביקה פורס נוצר- רק אני והפסנתר בוואן טייק. המחשבה שאותם שירים שליוו אותי בהופעות לאורך השנים והיו אהובים על הקהל ישארו לנצח במגירה לא נתנה לי מנוחה ומהמפגש הראשון עם ארז עיני שביט, עורך סאונד ומעצב פסקולים מוכשר ונודע, היה ברור שהוא יצליח להפיח בהם רוח חדשה ולהפיק אותם בכזאת רגישות וטעם. כמה טבעי זה הרגיש פתאום שמישהו שמתעסק על בסיס יומי בדרמות ובתיאטרליות שעל המסך ידע לטפל בכזאת רגישות וטעם בשירים הדרמטיים שהבאתי אליו.  

השיר שיצא עם האלבום כסינגל הוא ״Leave it all to me״ היה זה שהפגיש בינינו לפני מספר שנים בעבודה על מוזיקה לסרט דוקומנטרי. לא יכולנו אז לדמיין שהמפגש הרנדומלי ההוא יוביל לפוסט הזה. ובמבט לאחור גם לא יכולתי לדמיין את כל התקופה שהייתי בה מוזיקאי פעיל כשרק הגעתי מבאר שבע לעיר הגדולה בגיל 22. לרגעים הרגשתי שהגעתי הרבה יותר רחוק ממה שתכננתי ולרגעים זה לא היה מספיק. לפעמים הרגשתי שאני לא מביא את מה שאני רוצה במוזיקה ואת מי שאני רוצה להיות כאמן ולפעמים זה הרגיש שאני מביא יותר מדי. המחשבות והסתירות היו איתי תמיד אבל מה שבטוח שזאת היתה הדרך שלי ואני גאה בה. שמח על כל האנשים המעניינים שפגשתי, ניגנתי, הופעתי ושרתי ועל כל האנשים הנפלאים שתמכו, עזרו, האזינו, האמינו וצפו. בקרוב אני יוצא לדרך חדשה ומרגשת לא פחות ובכל זאת היה לי חשוב להשלים את הפרק הזה בחיי. שנדע בשורות ותקופות טובות יותר אמן. תודה ענקית לכל מי שלקח בזה חלק וגרם לזה לקרות!"

אנחנו נמשיך להתגעגע לצביקה פורס, קולו הייחודי ושיריו עמוסי הרגש.