יום ראשון, נובמבר 1, 2026

הדרך לתל אביב עוברת בביירות…

המופע של הרכב הטנורים IL DIVO בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, חשיפה, הזמנה ותיעוד – סיון פרג'.

Il Divo in Tel Aviv . צילום: יובל אראל

Hתכן וליל אמש היה מסתיים מבחינתי בישיבה במרפסת הצופה אל הים התיכון והתבוננות רבת משמעות בירח הלבן ההולך ומתעצם במלא הבוהק על רקע השמיים השחורים. אלמלא הודעה ששלח אלי לפני ימים ספורים סיון פרג', הצלם, נצר לשושלת המפורסמת שהתוותה בזמנו את המושג מהיום להיום עוד כשבמצלמות הוטענו סלילי פילם ולא מדיה דיגיטלית עדכנית.

סיון שבאופן טבעי עוסק אף הוא בצילום מקצועי ואני נפגשים מעת לעת כאשר הוא מתפקד כצלם ההפקה בעשרות אירועי מוסיקה, התאהב לדבריו לפני שנים רבות ברביעיית הטנורים שהקרדיט להקמתה מצוי אצל המפיק ושופט הריאליטי הכי מפורסם בעולם – סימון קאוול. בשנת 2004 ליקט סימון את הארבעה, סבסטיאן איזמברד (Sebastian Izambard)  מצרפת, דיוויד מילר (David Miller) מארה"ב, אורס בוחלר (Urs Buhler)  משוייץ, וקרלוס מרין Carlos Marin מספרד, כולם שולטים בשירה אופראית, ויצר את המושג המוסיקלי קרוס אובר ליצירות פופ המבוצעות בסגנון אופראי ולחילופין יצירות אופראיות המקבלות טוויסט פופי תוך חיבור בין יכולות ווקליות של זמרי אופרה אמיתיים, תזמורת סימפונית או קאמרית על פי העניין, רקדניות ורקדנים, תפאורת וי ארט והעמדה נכונה בשילוב גישה ישירה עד אינטימית אל מול הקהל הצמא לבילוי מוזיקלי יוצא דופן.

לאחר שסיון חשף בפני את העובדה כי ההרכב עומד להופיע לראשונה בארץ, הלכתי לעשות שיעורי בית וחזיתי בעשרות סרטונים ביוטיוב המתעדים הופעות של הרביעייה בשלל מקומות ברחבי העולם, החל מקונצרט בארנה האולימפית של ברצלונה אל מול עשרים אלף צופים, דרך קונצרט בקולוסיאום העתיק ברומא ועד הופעות ביבשת אמריקה. הרביעייה הזו ממשיכה את דרכם של שלושת הטנורים המפורסמים שאחד מהם הופיע כאן בשבוע האחרון – חוזה קרארס.

אמש הגעתי להיכל הספורט ביד אליהו בהזמנת ההפקה הישראלית כדי לחוות את המופע ולשתף את רשמי החוויה עמכם הקוראים, המופע שנערך בתל אביב אמש התקיים שלושה ימים לאחר הקונצרט שקיימו הטנורים והתזמורת בארנת המופעים של אוניברסיטת USEK השייכת למסדר הצרפתי נוצרי מרוני ברובע ג'וניה בביירות בירת לבנון, משם המשיכו הטנורים דרך היבשה לירדן ונכנסו לישראל בבחינת המוסיקה ממיסה גבולות.

אמנם המתכונת של המופע הייתה יותר קאמרית בבחינת סד בעיר ביירותר גודל של הרכב הנגנים ותפאורת הבימה שנשענה ברובה על מסכי לד משולבי וי ארט ולא על תפאורה אותנטית מקומית כפי שלמשל הייתה נוצרת ומתחברת באמפיתאטרון הרומי העתיק בקיסריה, מקום שלטעמי היה קולע למטרה מבחינת האווירה יותר אבל גם הארנה ביד אליהו לא הכזיבה מבחינת הנוחות, הגישה, והאווירה הכללית.

ארבעת הטנורים, בראשם ניצב קרלוס מרין, זמר הבריטון הספרדי המאוד דומיננטי בהרכב מבחינת השירה, הביצוע והנוכחות הבימתית, הבחור השופך צ'ארם לכל עבר עם מיליוני הורמונים מזכיר בחיצוניותו את סולנה המיתולוגי ופלייבוי לא קטן של להקת רוקסי מיוזיק – בריאן פרי, עם הלוק הלטיני, רעמת השיער הנראית כעטורת ברילנטין של פעם והרבה קריצות הומוריסטיות אל בנות המין היפה, הגישו במהלך המופע שארך כשעתיים וחצי ונחלק לשני פרקים את המיטב מהיצירות אותן הם מבצעים הן מאלבומיהם האחרונים והן מהקלאסיקות הוותיקות המורכבות מעיבודים למוזיקת סרטים ידועים או קטעי אופרה והכל בביצועי קרוס אובר מצויינים שסחפו את הקהל בהתמוגגות רגשות רבתי כשהארבעה משלבים בקטעים להקת מחול המורכבת מרקדניות ורקדנים המחליפה תלבושות וסגנונות על פי השירים המבוצעים, במיוחד בלט הקטע הלטיני עם שורת שמלות אדומות כשני וריקודי פלמנקו סוערים בינות הזמרים.

בין לבין הספיקו הזמרים לחלוק את ההתרגשות שלהם עם הקהל בעקבות ביקורם בירושלים ומעצם ההופעה בתל אביב המגיעה 15 שנים מאז הקמת ההרכב.

חוויתי לא פעם הופעות שכאלו המתרחקות מרחק רב מהרוק או הפופ האר אנ בי העכשווי ולוקחות את הצופה והמאזין לעולם דמיוני המצליח לפצח מסעות בזמן לימים עתיקים של אירופה הקלאסית מלפני מלחמות העולם ויותר מספרי ההיסטוריה, קונצרטים דוגמת המופע האקסטרא ווגנזי של אנדראה ריו, המופע של הרכב האה קאפלה גריגוריאן הוותיק או המופע המקומי של שבעת הפסנתרים בו מככבת במיוחד דניאלה לוגסי, זמרת הסופרן הישראלית בינלאומית שאף השיקה בעצמה אלבום קרוסאובר מדהים. אולם המופע העכשווי של  Il Divo לוקח אותך הן כמאזין והן כצופה לליגה אחרת לחלוטין, אפשר לומר כי הם הרטיטו את הלבבות בתל אביב. ניתן רק להצר על כך שמדובר במופע יחיד והם כבר עושים דרכם הלאה להופעה המתוכננת בפולין.

וידאו

 

 

 

הכי חדשים

בוי ג'ורג' נחת בישראל: "אני כאן מתוך אהבה ואמונה בשלום"

כוכב הפופ הבריטי בוי ג'ורג' (Boy George) כבר כאן. לפני שעה קלה נחת הזמר בישראל במטוס פרטי,...

בוי ג'ורג' בדרך לישראל: הכוכב הבריטי כבר באוויר

יותר משלוש שנים חלפו מאז שברונו מארס נאלץ לעזוב את ישראל בחופזה. מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר 2023...

דאגה בעולם הרוק: איאן גילאן אושפז, דיפ פרפל דוחה הופעות

יש קולות ברוק שאי אפשר לטעות בהם. קולו של איאן גילאן הוא ללא ספק אחד מהם. האיש...

הבלט הרוסי, מרתון על קצות האצבעות

במקום שולחן שבת, צ'ייקובסקי יש אנשים שמקדישים את ערב שישי למפגש משפחתי סביב שולחן האוכל. אחרים יוצאים למסעדה,...

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

4 הערות

  1. תודה רבה על ה"אוצר" הזה ! אשמח אם תוכל לפרסם את שם הקבוצה IL DIVO TO ISRAEL כי אנחנו רק כ 130 חברים בה, ועכשיו, אחרי ההופעה, אני בטוחה שיש פוטנציאל להעלות את מספר החברים. תודה מראש וכול טוב!

  2. אם במקרה הצלם ,הפתח תקוואי כמוני אני מניחה, צילם את השורה הראשונה בקהל, אני ישבתי שם באמצע, בחולצה שחורה עליה כתוב IL DIVO. אשמח מאד לקבל את התמונה ל E-MAIL. שוב תודה על הכול!

  3. עכשיו אני כבר מתחילה להיות נודניקית, אבל יש אולי תמונה מהשיר האחרון לפני ההדרן כשאני מסרתי להם מתנה עם פרחים אדומים והם מחזיקים אותה תוך כדי השתחוות.? גם אותה הייתי מבקשת ל E-MAIL. תודה על 4 החברים החדשים בקבוצה!!!

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...