לאחוז בזנבם של האריות

מופע שבעת הפסנתרים בניצוחו של גיל שוחט מגיע לקיסריה עם אורחים איכותיים, חמישי, 25.08.2016. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אריות? בוודאי, הפסנתר שלו יותר משבעה אוקטבות לצליליו, משול בהקבלה לעולם החי מול עולם כלי הנגינה לאריה, כן, כן, מלך החיות, ממש. מעליו מצויים רק העוגב והנבל שהם בכלל בסצנה של מלאכים, שרפים ואראלים…

כשאתה ניזון במהלך רובה של השנה בצלילי גיטרות, עם גיבורים או מוזיקאים מיוחדים, אתה בשלב כלשהו כמה לשינוי, שינוי מהותי, לברוח מהדיסטורשן, הקצב והרוקנ'רול המחושמל והפרוע, לתפוס רגעים של נירוונה ותהייה לדקויות של איכות אנינה עם אותם קלידי שנהב לבנים ושחורים שעליהם גדלתי בימי נעורי עת קונצרטים קלאסיים בארבע ידיים נוגנו על הפסנתר העתיק שניצב בסלון ביתנו, כך אני דואג להאזין לפסנתר המלווה את מופעי הפסטיבל הקרוי על שמו בהפקת עיריית תל אביב, לבהות בו במופעים של יוצרים מבצעים מהקשת הרחבה של המוסיקה הפופולארית הישראלית ולתהות על קנקנם של אורחים מעבר לים היודעים להפיק מהקלידים והפטישים החבויים בקרביו צלילים ומלודיות של טעם טוב.

את גיל שוחט פגשתי לראשונה בחורף האחרון, לאחר שגונבה לאוזני השמועה כי מדובר במופע של פסנתרנים מהשורה הראשונה המביאים למוסיקת הפופ העכשווית לצד קריצות מצוינות לעולמות הג'אז את האיכויות של הפסנתר הקלאסי, המופע ההוא שהתקיים בהיכל התרבות אירח לצידו של גיל את הפסנתרנים ליאוניד פטשקה, מיכאל זרצקל, עמרי מור, ויקטור סטניסלבסקי, אנדי פלדבאו והמוזיקאים הכל כך מוערכים בשדותה זמר הישראלי, יוצרים מבצעים וכמובן נגני פסנתר לא פרייארים בכלל – שלמה גרוניך ורמי קלינשטיין, כשלצידם מככבת זמרת האופרה דניאלה לוגסי.

לוגסי היא בכלל סיפור אדיר מבחינתי, לוגסי, זמרת הסופרן שהתפרסמה בין היתר, מעבר לאריות, האופרות והאופרטות בהן היא נוטלת חלק בארץ ומעבר לים כבשגרה, כמי שיודעת להנגיש את הקרוס אובר בין הפופ, רוק ומוסיקה פופולארית דרך יצירות קלסיקה בנות מאות בשנים, אני רודף אחריה, כבר אז כשחגגה את השקת אלבומה המשופע בלהיטים, כאשר הגישה לצידו של זמר הבס בריטון צחי סיטון את מיטב השירים שבוצעו בידי הכוכבים שעלו על בימות עיר ההימורים הנוצצת לאס ווגאס, וכן, הייתי שם כשדניאלה לוגסי חיברה בין מערב למזרח בקטעי אופרה מצרית בערב שכולו חיבור בין העמים בישראל.

מילים שאמרתי פעם יתאימו גם עתה, כי כאשר דניאלה לוגסי מצטרפת למופע, היא נותנת שואו של כוכבת אמיתית, מספיקה להחליף מחלצותיה בשלל שמלות התואמות לכל שיר ויצירה בנפרד, הופכת את הפסנתרנים למשרתיה הכנועים היוצקים מצע קלידים מוסיקלי כבסיס לשירת הסופרנו האדירה שלה.

בליל חמישי האחרון, הדרך לאמפיתאטרון הרומי העתיק בקיסריה הייתה עמוסה, לא רק מכיוון תל אביב אלא גם מכיוון צפון הארץ, יצאנו לנופש בהרים וחפנו גם הפעם את ההזדמנות והקרבה לשוב ולטעום מהצלילים והמראות של הפסנתרנים והקולות כאשר המופע המלא "7 פסנתרי כנף, במה אחת +" הגיע לראשונה לאמפיתיאטרון קיסריה במסגרת הסבב הארצי של השנה האחרונה.

הייחודיות של המופע כאשר בין קטעי יצירה קלאסיים בני מאות בשנים המבוצעים בדיוק רב משולבים עיבודים יוצאי דופן ומרגשים באיכותם לשירים פופולאריים מהמבחר הארצישראלי ולפרקים קופצים להם אלתורי הג'אז הפרועים והנועזים המובילים ללא חשש למיינסטרים של עולם המוסיקה בדמות קטעי אופרה מדהימים, משולבים כל כולם במשבי הרוח הימתיכונית בין האבנים העתיקות המחביאות סיפורים מרתקים של ימים עברו, לוחמי לגיון רומי, שמנה וסלטה של האוליגרכיה של רומי העתיקה, מצרים הקלאסית וימינו אנו יחדיו הופכים את המופע לחוויה חסרת תקדים מבחינת ההיקף המוזיקלי והאומנותי.

בליל חמישי הצטרפו לשורת הפסנתרים והסולנית, מלכת האופרה, שני אורחים איכותיים במיוחד, הראשון חברו ובן זוגו לדרך המוזיקלית הוותיקה של גרוניך – מתי כספי, השנייה, זמרת איכותית ומהפנטת בקולה ובהופעתה – מרינה מקסימיליאן. את מרינה פגשתי באין ספור הופעות, הן כאורחת אצל אמנים אחרים פה ושם, הן בהופעות נטו שלה, החל ממופע פסנתרים בכיכר הבימה, עובר למופע עם חברי להקת Layerz שהיו בין היתר הרכב הליווי שלה, במהלכו הקדישה לאביה שנכח במקום את אחד משיריה המצויינים – Like a Hurricane, דרך השתתפות בפסטיבל חשיפה בינלאומית ועד הזמנות ליטול חלק במופעים של אמנים מחו"ל הן לצידם כפי שהיה עם אלן פרסונס או כחימום למופע המגה בוטיק של סיה.

אז אחרי שגיל שוחט קרא בקול "ערב טוב קיסריה", סוג של הצהרה, הוא סיפר כי בעצם עלה על הבימה המכובדת של קיסריה כמה פעמים בחייו, כאורח, בהופעות של מוסיקה קלאסית, כעת הוא הגשים את חלומו להפיק ולנצח על מופע מחבק, שיעטוף לא רק את הקהל ה"קלאסי" של הגברות עם הפרוות והיהלומים, אלא ישלב לצידן את הקהל העממי, אלו הבאים בטי שירט וג'ינס, אני יכול לאמר שגם אני הגשמתי סוג של חלום, לשלב "עבודה" בסיקור ודיווח אודות מופע לצד הנאה צרופה אמיתית.

דקה וחצי מהרגע שהמופע החל, הבחנתי בכיסא יתום בשורה הראשונה, הכסא פשוט היה עצוב ומדוכא, כי אף אחד לא חימם את ישבנו מעליו, עד שאני, באקט של אזרחות טובה, ניגשתי מהפינה בקדמת הבמה שם עמדתי לצלם והתיישבתי עליו, אמפיתאטרון קיסריה, ארבע וחצי אלף איש ואישה ממלאים את המושבים באורקסטרא, הפודיום והיציעים עד אפס מקום, ואני, ממש בדה ז'ה וו ריאליסטי כפי שארע לי במופע הגדול של שלום חנוך בשנה שעברה באמפי לייב בראשל"צ, מקבל את הכסא של אליהו הנביא, לשבת מטר וחצי מהבמה, ממש במרכז, ולחוש את המוזיקה, הצלילים, השירים, השרירים, הנשימות של האמנים, הפסנתרנים, הזמרות, הזמרים המבצעים.

אם יבקשוני לסכם במשפט אחד היכן היה הפיק של הערב, השיא של המופע, אסכמו בשניים, הראשון הוא הביצוע המדהים והמרגש של דניאלה לוגסי לשיר שכתב שמעון בוסקילה ועידן רייכל הלחין לזכר אמו המנוחה של בוסקילה – "מינהאר לי משיתי"  המוכר יותר בשם "יא מאמא" שדניאלה הובילה אותו בלי פחד מהמזרח והנשמה היתרה היישר אל מרכזה של האופרה כאשר קולה, הסופרן הזה הצלול והחזק מטפס אוקטבה אחר אוקטבה וכמעט נוגע באצבעות רגליהם של המלאכים שעצרו לרגע ממעופם בשמיים והיטו אף הם אוזן להקשיב.

ורגע, זה לא הכל, השני הוא הדואט המדהים שבצעו שתי הזמרות בליוויו על גבי הפסנתר של ליאוניד פטשקה, שבדרך אגב נודע עתה כי הוא היה המורה הקלאסי של מרינה, לשיר I Put a Spell on You, יצירתו האלמותית של סקרימינג ג'י הוקינס לפני 60 שנה, השיר שהפך לסוג של המנון ופריט חובה לכל זמר לבבות ונשמה המכבד את עצמו, מהגרסה המפורסמת של קרידנס קלירווטר רבייבל לפני 50 שנה ועד הביצוע המצמרר של נטשה אטלס שהפכה אותו להמנון ערבי אירופאי.

אז אסכם באמת שהיו אלו לביאות ולא אריות, חוץ מזה היה נפלא.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו Go Live פייסבוק (התנצלות על האיכות, פועל יוצא מאיכות השידור בשטח)