כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

דווקא כן

חברי הטריו האקוסטי "לא" חוגגים את השקת אלבומם "דווקא" בצהרי שישי במועדון האזור, 02.02.2018. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

לא, השקת דווקא. צילום: יובל אראל

האמת, האלבום יצא לאור בכלל בשלהי הקיץ ואנו מצויים כעת בעיצומו של החורף (חורף עלאק, כולה שתי סערות והשאר ימי שמש קרירים…), אלא, שחלק נכבד מחבריהם של גיא שמי, גיא לוי וניר וקסמן לא ממש זרמו בקיץ האחרון למצפה גבולות שם חגגו חברי הטריו את השקת האלבום "דווקא" שהנו אלבומם השני כטריו.

אז מה עושים עבור חברים תל אביבים? נכון, סוגרים בוקינג להשקה במועדון ידידותי למשתמש בשעת צהריים של יום שישי חורפי שכזה שטוף שמש, כך מצאתי את עצמי האיש היחידי שלא יודע באמת לנגן, לשיר או לקרא תווים או טאבים של כלי נגינה בין הקהל הרב שמילא את מועדון האזור בצהרי יום שישי. כן זו הייתה הופעה של מוזיקאים עבור מוזיקאים, כי בעצם "לא" שהוא הבייבי מהצד של גיא שמי, האיש עם הדיסטורשן והגיטרה החשמלית בהרכבים דוגמת "מרסדס בנד" עד לפני כשנתיים, "אינפקציה" המיתולוגית שעשתה קמבק לפני שנתיים בדיוק מופתי, הרכב הדיסקו מטאל המזרחי "מידנייט פיקוקס" ועוד כמה הרכבים איזוטריים שהופיעו בעיקר בערבי הליין "לכלוך באוזן" של לאון "נפולאון" פלדמן באוזןבר בתחילת העשור אבל זה כבר סיפור אחר, היא פרוייקט די ביזארי ומוזר, במסגרת הטריו גיא שמי כותב ומלחין שירים הנעים על עליות ומורדות ווקליות הנשמעות כהמהומים של שתייני הלידול מושבעים שמוחם צף לו על פני אוקיינוס המחשבות, אלא שעל גבי פסי ההמהום הללו מצייר שמי ביד אמונה כתבים חדים מחודדים, מזוקקים, בהירים, חריפים, פקחים ולעתים אף מלאי הומור של ראיה מפוקחת את החיים והסובב אותנו, נסיבות סיטואציות, מחשבות, מוסרי השכל וגו'…

יחד עם גיא שמי המנגן על גבי גיטרה אקוסטית מצטרפים ניר וקסמן שמעת לעת מקיש על גבי כלי הקשה מינימליסטים ונותן גרונו בשירה משותפת עם גיא, את השניים משלים מוזיקאי הג'אז גיא לוי המגיע להופעות עם הקונטרבס הענקי שלו.

צהרי שישי האחרון לא היו הפעם הראשונה בהם אני פוגש את "לא", ביוני 2015 נפגשנו באותו מקום ובאותה שעת צהריים כאשר חברי "לא" חגגו את השקת אלבומם הראשון, מפגש שסוקר על ידי כאן, בכלל הספקתי לחוות מופעים חיוביים נוספים של "לא" למשל במסגרת חגיגות של הלייבל "סוס" בו הם פועלים בראשותו של יונתן קוטנר, הנה כאן עוד כמה מילים.

ראוי לציין שבמהלך המופע בו ביקשו לשוות גוון חגיגי כיאות להשקה התארחה שורה ארוכה ומכובדת של מוזיקאים חברים של הטריו, והם – אסף גובר, נועם חיימוביץ' ויינשל, קרן טננבאום, יהוא ירון, יון לב, יהלי סובול, שחר סוויסה ועמיר ג'נגו רוסיאנו.

בקטנה, זה נחמד מאוד שבין כל רעשי הרקע החזקים יותר או פחות שסצנת המוזיקה הישראלית או העלאק עולמית מפיצים כאן בארצנו יש הרכב כמו הבי סייד קיק הזה של גיא שמי שיוצר מעין רגע של אתנחתא סמי הזויה סמי ריאליסטית והומוריסטית ונותן גם חומר למחשבה או לפחות השתתפות במחשבות יותר רציניות מהדביליזם השולט בדרך כלל, תודה. לא, תודה. סוס.

כל המופע בשלמותו בלי להחסיר תו או טאב…

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא