המופע של הרכב המחווה Led Zeppelin2 the Live Experience בהיכל התרבות של תל אביב, פותחים שבוע, יום א' 07.01.2108. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.
להקת לד זפלין התפרקה באופן רשמי בתאריך 4 בדצמבר 1980 בעקבות מותו בטרם עת של המתופף ג'ון בונהם לאחר ששתה יותר מחמישים כוסות וודקה ביום אחד.
הלהקה הזו נחשבת ובצדק לאחת ממניחות את אבני היסוד לרוק הכבד המתכתי, עלאק Heavi Metal , למרות שחבריה שילבו בהצלחה יתרה מרקמים של פסיכדליה, בלוז, פולק ורוקנ'רול בסיסי מאוד בשירים שהם יצרו ובצעו.
מבחינתי האישית אני שמח כי בימי נעורי, במיוחד מהרגעים בהם נחשפתי למוסיקה כתרבות זכיתי להיות בזמן אמת כשחברי להקת לד זפלין השיקו אלבומים חדשים ולהניח את ידי על עותקים מהדפסה מקומית החל מהאלבום הרביעי שנקרא בפשטות לד זפלין ארבע וכלל בין השירים והחומרים גם את הביצוע המיתולוגי לשיר Stairway to Heaven או כפי שהוא קרוי במחוזותינו בארץ ישראל – מדרגות לגן עדן, שנכתב והולחן בידי ג'ימי פייג' ורוברט פלנט, הצמד היוצר של הלהקה, ועל האלבומים הבאים עד לפירוקה של הלהקה, לא רק זאת, כמעריץ מבולבל נסער ותוהה לפשר המשך הדרך, הנחתי את ידי גם על אלבומי סולו שיצרו חברי ההרכב לאחר הפירוק, הנחתי את ידי גם על עותקים נדירים פחות או יותר של בוטלגים, תקליטים לבנים, הפיראטיות של המאה שעברה. בעת שירותי הצבאי אל מול חופה של שארם א שיייח זכיתי להחזיק מתחת למיטתי במחנה הצבאי גם עותק 16 מ"מ של הסרט The Song Remains The Same לצידם של עותקי סרטים כאופרת הרוק טומי והמערבון הקלאסי הטוב הרע והמכוער, נעורים של שנות השבעים…
כל אלו יצקו את היסודות לתחושה שלי בעקבות ההכרזה על הגעתה של להקת המחווה ללד זפלין משיקגו, זו ששמה הוא פשוט Led Zeppelin2 או בשם המלא Led Zeppelin2 the Live Experience שהייתה פשוט שמחה על ההזדמנות הנופלת בידי לחוות ביצועים חיים לשירים המיתולוגים שצרובים בדי,אן,אי האישי שלי ולא מפיהם של אחד ההרכבים המצוינים המקומיים שהתמחו בביצוע אחד לאחד של החומרים הזפלינים, ויש כאלו לא מעט ומאוד טובים בארץ…
המופע שהתקיים אמש בהיכל התרבות של תל אביב לא אכזב, לחלוטין, כשאתה מגיע בציפיה ובידיעה כי המקור כבר לא קיים, ומבצעי מחווה ישנם רבים כאן וברחבי העולם, אתה עט על ההזדמנות ל"הצטער מלשון להיות צעיר" ולא מחפש להיות מבקר מוסיקלי חמור סבר. אוכל לסכם בקצרה את התובנות כך – החבורה הזו משיקגו מגישה מופע מחווה לשירים מיתולוגים שמזמן הפכו לקלאסיקות של להקה שהייתה וכבר איננה, הם מצליחים לשחזר את רוח התקופה ההיא באמצעות דמיון חיצוני מודגש לאותם גיבורים כפי שהיו בצעירותם (כי הרי פלנט ופייג' ממשיכים בקריירות הסולו שלהם עד עצם היום הזה ואינשאללה שאחד או שניהם יגיעו לארץ הקודש…), באמצעות אבזור הכולל בגדים ופריטי אופנה משנות השבעים לצד אביזרים אופיינים (להשתגע על מכנסי ג'ינס בגזרת הפדלפון שעוטה על עצמו ברוס למונט, הסולן הלוקח על עצמו את תפקידו של רוברט פלנט), בנוסף לכך מדובר בנגנים מקצועיים ומנוסים שלמדו עד תום את הביצוע לקלאסיקות הזפליניות ויודעים כל מניירה וכל פיפס הכי קטן מתוך הביצועים החיים לצד ביצועי האולפן. אמנם מהבחינה הקולית ברוס לא ממש מגיע ליכולות הווקליות שהיו לפלנט בצעירותו והוא מנסה לחפות על כך באמצעות שימוש במנעד קולי שמדלג בכבוד מנפילות בשיאים.
ההפקה עצמה לא פרייארית בכלל, לצד המופע עצמו מתחולל וי ארט מושלם המריץ מעל מסך ענק המוקרן מאחורי הנגנים את הלוגואים הקלאסים של חברי ההרכב, לצד עיבודים מוסרטים מהופעות, קטעי קלאסיקה מפסטיבלים היוצרים את האווירה המתאימה, מבחינת הקהל הקליימאקס היה בחלקו השני של הערב עם מעבר לקלאסיקה של הקלאסיקה, אל ביצועי השירים מתוך האלבום השני של לד זפלין, הפתיחה בביצוע מבריק ורועש לשיר Heart Breaker ומיד לאחריו את השיר Black Dog ובעקבותיו את Living Loving שרק היווה הקדמה לסולו התופים בתוך השיר Moby Dick, אלו הרגעים שחלקו הגדול של הקהל כבר גדש את הרחבה בקדמת הבמה והראה איך צריכה להיות הופעת רוק באולם המתורבת הזה.
יצאנו עם חיוך על השפתיים ואפילו עם חולצת טריקו עם הלוגו של הלייבל הזפליני The Swan Song כשגולת הכותרת היא הטיקט בצווארון של חיל התחזוקה מידה ג'…חחחחה, רוקנ'רול!!!
אם אתם אולדסקול אמיתי בנשמתכם, תדעו שההרכב ממשיך את סבב ההופעות בישראל כדלקמן:
8 בינואר- היכל התרבות תל אביב
9 בינואר- המשכן לאומניות הבמה , באר שבע
10 בינואר- מרכז הקונגרסים חיפה
לחצו לרכישת כרטיסים לאחד מהמופעים הצפויים
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
