דיווח מהשטחהופעות בינלאומיות

אגדה או אגודה, אווו בוי!

המופע של בוי ג'ורג' ומועדון תרבות בהיכל מנורה מבטחים, שלישי, 07.11.2017. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

בוי ג'ורג' בתל אביב 2017. צילום: יובל אראל

הייתם מאמינים שחלפו שלושים ושתיים שנים מאז שבוי ג'ורג', הצעיר מהאי הבריטי בדמות אנדרוגינית עם הצמות והכובע הצמוד הרקיד עשרים אלף ילדות בנות 12 ואימהותיהן בפארק הירקון, הוא חזר כדי לפגוש את אותן ילדות והדורות הבאים שגדלו על מיטב להיטיו לחגיגה של פופ בריטי ממוסס גבולות?

אני עדיין זוכר את אותם רגעים כאשר עמדתי על כר הדשא בפארק הירקון, אז בתפקיד בטחוני, מביט לעבר אלפי הילדות ואימהותיהן שפרצו מבעד לשערי מתחם המופע כדי לרוץ ולתפוס מקום טוב ליד הבמה הגדולה, אותם ימים, מועדון תרבות, או תרבות אגודה כפי שהיה רשום בתרגום המטופש שמאן דהוא סידר להם אז, כבשו את מצעדי הפזמונים, תחנות הטלוויזיה (אפשר לחשוב מה היה לנו אז מעבר לערוץ הראשון, MTV?…)

בוי ג'ורג' ומועדון תרבות. צילום: יובל אראל

אז הנה הוא חזר, אחרי שלושה עשורים, במהלכם הספיק ג'ורג' אלן או'דאוד, או כפי שהוא מוכר ברחבי העולם – בוי ג'ורג', לכבוש את מצעדי ההשמעות, להתמכר לאלכוהול ולסמים, להשמין, לחזור לכאן עוד מספר פעמים כתקליטן, די ג'י בשפתם, כשעדיין להיטיו המיתולוגים מככבים במסיבות כיתה דלת במועדוני העיר, הוא חזר, הפעם עם ההרכב המקורי של אותם ימים, מועדון תרבות, קאלצ'ר קלאב,  רוי היי בגיטרה וקלידים, מיקי קרייג בגיטרת בס, ג'ון מוס על התופים, מעובים ומגובים בחטיבת כלי נשיפה ושלישיית זמרות ליווי צבעונית, כדי להחזיר ולו לשעה קלה את אותם ואותן מעריצים ומעריצות של שנות השמונים, בני נוער בחטיבת הביניים מקסימום, אל הרגעים היפים של חייהם הצעירים, מופע הבנוי כל כולו על שחרור הזיכרונות מתוך הדי.אן.אי האישי של כל אחד ואחת בקהל. ואלו, הקהל, המעריצים של פעם, שולפים מהארון את החולצות, הצמות, הכובעים ושלל הבגדים הצבעונים, הזדמנות פז למי שמבקש להחצין את החופש והמוזיקה.

מה היה לנו אמש בהיכל? אולם המלא באלפי נשים וגברים בשנות הארבעים פלוס מינוס לחייהם, זמר אחד שלא נס ליחו, להקה מצוינת שחזרה לנגן שוב ורצה בסבב הופעות עולמי, ושורת להיטי שנות השמונים שבוצעו לא פחות טוב מהזיכרון הקולקטיבי שלהם. מסיבת כיתה דלת אמרתי כבר? ברור!! תאני חימם את הקהל ברגעים לפני המופע עם שורת להיטי שנות השמונים.

בוי ג'ורג', הוא בחור חביב וצבעוני, שדאג להחליף מלתחה במהלך המופע, מצהוב לאדום, עם עיטורי מגן דוד או סמיילי על בגדיו, משלב בין השירים של מועדון תרבות כמה ביצועי מחווה לגיבורי ילדות שלו, מהרולינג סטונז, סליי סטון, פרינס, מארק בולן והטי רקס. גולת הכותרת, איך לא, היה ברגעי ההדרן כאשר אל בוי ג'ורג' והלהקה מצטרפת דנה אינטרנשיונל לדואט משותף בשיר קרמה קמיליון, זיקיות של צבעים, בוי ודנה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

 

 

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close