העולם האמיתי של ברק גרוסברג

חמוש באפקטים, גיטרה אדומה יפיפיה וציציות, גרוסברג השיק את אלבומו החדש "בעולם האמתי", אלבום רוקנרול, ברוח חזרתו בתשובה. טקסטים אישיים על החוויה של גילוי עצמי מחודש, מציאת הטעם לחיים והכל עטוף ברוקנרול חזק, טיפה פסיכדלי אבל בעיקר- אפקטיבי ומרשים. שיר "ארנבת" אלוני יצאה ביום חמישי 07.09.2017, למסע יהודי בבר גיורא.

ברק גרוסברג בבר גיורא. צילום: שיר אלוני

אחד הסיפורים היפים שגדלתי עליהם במשפחה האומנת הדתית שהייתי אצלה, היה סיפור על הבעל שם טוב (אחד מני רבים). על תפילות יום כיפור וילד עם חליל שלא הצליח להתפלל כמו כולם. במקום זאת, הוא רק ניגן. המתפללים כעסו על הילד שהוא מפריע, אבל הבעל שם טוב ראה את זה ואמר- שהנגינה של הילד היא התפילה הכי טהורה. לכן הזמין אותו לעלות אל הבמה של בית הכנסת להוביל את התפילה בנגינה.

הסיפור הזה הזכיר לי את המתנה המיוחדת שיש לנו כמוזיקאים ומתנה זו ניכרת ביותר בנגינתו של גרוסברג. הוא מתפלל עם הגיטרה, נע איתה כמו התנועה של מתפללים עם הסידור. עדיין- מעט במבוכה של מי שרק מתחיל לגלות את עצמו ואת יכולותיו, אבל הקסם והכשרון שם.

יחד עם ההרכב המוצלח מאוד, הבסיס אריאל הראש והמתופף רן יונש, אפשר היה להרגיש מהמוזיקה את החיות של רוקנרול בטעם הקלאסיקות של שנות ה-60-70, השפעות רבות של הנדריקס, משהו שהוא באמת ייחודי בהקשר החיבור בין מוזיקה לדת. למרות שיצא לי לראות הופעות של רוקרים דתיים- כאן זה נעשה יותר עבור הקהל החילוני וגם פונה אליו בטקסטים מקוריים, של אדם שהיה חילוני ויודע מה הוא אומר מהחוויה האישית שלו.

ברק גרוסברג, החזרה בתשובה. צילום: שיר אלוני

אם הייתי מנתקת את התמונה מהסאונד, החוויה היא של רוקנרול- שורשי וחזק. ובמבחן התוצאה הקהל נהנה, התחושה שהם נתנו בראש.

כשעלה לבמה גם שלמה מזרחי, המכונה "ג'ימי הנדריקס הישראלי", ההופעה נטענה עוד יותר בחוויית הרוקנרול, ודאי עם הקאברים לג'ימי הנדריקס עצמו. היה לי מעט חבל עם הבחירה להשאיר את שלמה לנגן לבד את השיר שלו כי למרות שנגינתו הייתה מצוינת- חסרה העטיפה הכללית של הלהקה שהייתה עד אותה נקודה, פתאום לשמוע אותו הרגיש כאילו הוא הושאר בחלל ריק.

יונתן גרוסברג, אחיו של ברק וסולן להקת "קדחת", עלה אף הוא לשיר את Little wing של הנדריקס, הביצוע הכללי של כולם היה מצוין, יונתן הוא חיית במה- פרפורמר רציני שיודע מה עושים רוקרים ומלהטט עם סטנדים משל היה על במת וומבלי. השריה שלו הייתה בומבסטית ועוצמתית אך לטעמי מעט חסרה את הרכות הנדרשת לביצוע השיר הזה.

החיבור בין האח החילוני ולאח הדתי על הבמה היה מרתק, כפי שהצביע על זה יונתן שציטט את אחיו באומרו שאחד מהם הוא הבהמי והשני הוא האלוקי. אך שניהם יחד על הבמה יצרו אחדות כל כך יפה, שהיה בה הכל, בלי ההגדרות.

אוסיף לסיום מילה טובה לצוות הבר גיורא החדש ולנדי בילו היקר שמנהל את המקום- שעיצבו את המקום החדש לעילא ולעילא, בהחלט מקום מרשיםב באווירה שמצליחה לשלב בין ביתיות לבין הגודל של החלל שיכול לאכלס המון אנשים.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s