יום שישי, אוקטובר 30, 2026

אמיר פיי גוטמן – I want To Live

מרוב התרגשות אני אפילו לא מנסה לערוך כאן מאומה, קראו את הטקסט כפי שהגיע לשולחני:

את השיר ״רוצה לחיות״ החל אמיר לכתוב בראשו כשהיה עדיין מאושפז בבית החולים, בטוח שיש לו סרטן, כשהוא שוכב במיטה, מרוסק מכאבים, ונלחם בכל כוחו כדי להישאר חי.  גם כאשר הסתברה הטעות הבלתי נתפסת באבחנה הוא בחר בחיים.

את השיר הוא כתב במקור בעברית למחזמר "הוספיטל זה מיוזקל" – המחזמר על חייו שעליו עבד בשנה וחצי האחרונות וכתב יחד עם שותפתו נועה ברנר.

כשיצא ״קול-קורא״ למשלוח שירים לתחרות האירוויזיון החליט אמיר להקליט גרסה אנגלית לשיר ויחד עם נועה ברנר ואסף אברבוך יצרו גרסה לועזית עוצמתית ומרגשת. בלילה שלפני הגשת השיר, אמיר החליט להקליט גרסה אישית משלו. הוא הקליט אותה בנשימה אחת, מה שנקרא- ONE TAKE, היישר מנבכי נשמתו.

הנה הפוסט שהעלה בן זוגו ינאי לציון יום הנישואין השמיני שלהם האמור לחול היום.

זו הגרסה שנשארה בידינו, וזו הגרסה שאתם שומעים עכשיו. סקיצה שלא עברה עיבודים. (יכולה להסביר בעל פה למה)

השנה האחרונה בחייו של אמיר הייתה כרוכה  בשיקום פיזי ונפשי שגזל ממנו כוחות רבים והתיש אותו. מילות השיר מקבלות תוקף ומשמעות חזקים יותר למול הבחירות שעשה אמיר בשנה החולפת.

הקרדיט לקליפ לסדרה מחוברים ולחברת הוט

 

הכי חדשים

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

ללכת שבי אחריו: רובין וויליאמס מפנה את הבמה ליחזקאל לזרוב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שמלווים אותנו שנים בזכות הרעיונות שהותירו אחריהם. "ללכת שבי...

מקיסריה לבית המדרש: בר צברי, בניה ברבי ועמיר בניון

רק לפני ימים ספורים עמד בר צברי על במת אמפי קיסריה וחגג את מופע הבכורה שלו במקום....

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...