דקלון וסגיב כהן חוגגים את השקת אלבומם השלישי " זה לא חלום" במועדון גריי ביהוד ומארחים את חיים משה. טל קמפליס יצא בצעד תימני כדי להביא את הרשמים, המראות והניחוחות.
דבר הבלוג – את דקלון וסגיב כהן פגשתי לפני כשנה באותו מועדון ביהוד, אז הם חגגו את השקת אלבומם השני שנקרא בפשטות ארוכה – " דקלון וסגיב כהן מארחים את אהובה עוזרי ", ואכן במופע הם ארחו את אהובה עוזרי המנוחה ואת דודו טסה שיבדל"א. מאז זרמו מים רבים בנחלים וההסטוריה אמרה את דברה. השבוע ביקשתי מטל קמפליס, הכתב הכי צעיר בבלוג לקחת את החוויה, הנה הדיווח המדליק שלו.
איך התגעגעתיייייייי לכל הדבר הזה, אחרי כמה שבועות שלא הייתי בשום הופעה, חזרתי עם תיאבון.
אני יושב לי ככה לתומי במשרד, ופונים אלי לסקר הופעה אחרת באותו היום, הסתכלתי ואמרתי "קצת עוגת גבינה בשבילי, יש משהו אחר?", אז אמרו לי יש גם הופעה של דקלון וסגיב כהן, העיניים נדלקו, אמרתי "לקחתי", חולה על תימנים, קודם כל סחבק חצי תימני אז הייתי חייב, דבר שני (וכן אני יודע שתהיו בהלם) על השירים האלה גדלתי ולפני שהפכתי עורי לפני כמה שנים והפכתי אשכנזי.
בדר"כ כלל לפני הופעות אני שומע יותר חומרים, בודק על האומנים, פה לא הייתי צריך לעשות שוב עבודה קודמת, לקחתי אוטובוס ונסעתי למועדון הGRAY ביהוד, (מי היה מאמין שיוציאו אותי מתל אביב?!?!), תאמינו לי יש בשביל מה לצאת, מועדון ברמה גבוהה, השירות, הסאונד, הקהל שמגיע לשם – תצאו כבר מתל אביב!.
ההופעה התחילה ב22:00, אבל אני חייב לבוא מוקדם ולשאול שאלות, לא יודע מאיפה החוצפה הזו מגיעה, יכול להיות שאני חמוד מדי אבל אנשים אהבו את זה שנכנסתי להם באמצע ושאלתי, והתשובות? בדיוק מה שידעתי שאני הולך לשמוע, אנשים באו להיזכר בילדות שלהם, לרגע לנסות לברוח מהמציאות המודרנית שהם חווים כל יום כל היום, רגע להתנק ולצלול לתקופה תמימהיותר.
ההופעה מתחילה, עולים הנגנים אל הבמה בקטע פתיחה מרשים במיוחד, הם הצליחו לשלב קצת מכל שיר שיהיה במופע במהלך 3 דקות בלבד, לאחר מכן עולה סגיב ומזמין את דקלון לבמה, שמדברים על דקלון אי אפשר שלא להגיד שמבחינתי הוא האמן היחדי מאותה תקופה ששמר על דרך ארץ, לא מעניין אותו כלום, לא פרסום, לא כסף, מעניין אותו לבוא ולשיר, להינות ולתת גם לקהל לרקוד ולהינות.
****עוצר הכל******
לא פעם ראשונה שהמופע הזה מסוקר, המופע הזה רץ כבר שלוש שנים, קראתי כבר סיקורים עליו לא פעם, מה כבר יכולים לחדש לי מה? איזו הפתעה שציפתה לי שם… כאילו המופע הזה לא דומה בשום דבר למופע הקודם.
תחשבו על המושג "שכונה", אווירה ים תיכונית, אותנטית, אני לרגע הרגשתי בן -20 ורוקד ל"צלילי הכרם" ליד שוק הפשפשים, ועכשיו את כל זה תשלבו עם מבנה מדורג מדהים.
המחרוזת הראשונה שהשניים שרים, הינה מחרוזת שירי ארץ ישראל, "היי סימונה מדימונה!", יריית הפתיחה שהעמידה את כל הקהל על הרגליים במחיאות כפיים לאורך כל המחרוזת, ואם זה לא מספיק, סגיב ירד מהבמה והתחיל לרקוד ולהסתובב בין הקהל.
אחרי השיר הזה התווספו למופע הרבה מאוד רגשות, עם שירתם של השניים משיריה של אהובה עוזרי ז"ל.
אהובה, שחתומה על עשרות להיטים ים תיכוניים ביניהם: עמק הפרחים, אמי אמי, קול קורא, האיש ההוא, וצלצלולי פעמונים, שכל חייה התרכזה בלהמשיך לשיר וליצור תוך כדי מצבה הבריאותי, זה לא מובן מאליו הרצון המדהים הזה לעלות לכל במה, לא צריך לשיר, רק לנגן ולהעלות חיוך על פני כל הקהל.
בהופעות אני דינאמי, אני תמיד עובר בין הקהל, מצלם, שואל, יכול אפילו סתם להתיישב לידם ולהתחיל לדבר, והפנים של כולם נראו אותו דבר, המראה המוזר זה שמשלב שמחה וגעגוע, בכל זאת עם מה שהלך על הבמה אף אחד לא יכול להיות עצוב.
לאחר שהשניים סיימו לשיר משיריה של אהובה, ירד דקלון מהבמה להפסקה קלה, וסגיב נשאר על הבמה ובידו כלי נשק – גיטרה!, ברגע שסגיב לוקח את הגיטרה, הוא אמן אחר, יוצא ממנו רגש לא מוסבר שמצליח לגעת בקהל, סגיב שר את שירו "מהמרחקים" שבוצע במקור ביחד עם גלי עטרי ואת שירו "כול שי כלאם". אין ספק שהשירים האלה היו אתנחתא מרגשת למופע, רגע לפני שעוברים לחגיגה אמיתית….
שנת 1979, הצטרף זמר צעיר ומוכשר, העונה לשם חיים משה ללהקת "צלילי הכרם" שהקומה ע"י דקלון והגיטריסט בן-מוש, הלהקה מוציאה 6 אלבומים ועושה מהפכה מטורפת בארץ בקידום וקבלת המוסיקה הים תיכונית בארץ, לאחר 3 שנים בלבד של הצלחה מטאורית, הלהקה התפרקה וכל איש פנה לקריירת סולו משלו.
והיום אחרי כמעט 40 שנה נפגשים השניים לאיחוד היסטורי ומרגש על הבמה, ושרים את מיטב הלהיטים שלהם מאותה תקופה "בזכרי ימים ימיה", "חנהל'ה התבלבלה. האירוח נפתח בשירו המיתולוגי של חיים "הקולות של פיראוס", לאחר מכן שרו ביחד עוד נכס צאן ברזל של חיים משה "אהבת חיי", אם תשימו לב בסרטונים ובתמונות שאעלה תוכלו לראות שאין שום ווידאו של הדבר הזה אני כבר מזמן הייתי עם הקהל בחגיגות, בריקודים, אני בן למשפחה תימנית עם הרבה שמחות ואירועים, הכמות פעמים שרקדתי אתמול "צעד תימני" לא רקדתי בחיים, יצאתי מכל האיחוד הזה "מים" ברמות של אחרי ריצת מרתון.
חיים משה יורד מהבמה, ממשיכים דקלון וסגיב לשיר את השיר "שלום לבן דודי" ולאחר מכן יורדים מהבמה, ועולים להדרן עוצר נשימה, בהדרן היו שלושה שירים, חסידה צחורה, סורו ממני ואל תשליכני לעת זקנה, לא הצלחתי לשמוע בכל את דקלון פשוט כל הקהל צרח את המילים, זה היה מרגש.
לסיכום.. ההפתעה הכי גדולה בצמד הזה נקראת "סגיב כהן", אין מה לעשות , דקלון כבר בן 73, אין לו יותר מדי כוחות לקפוץ ולהשתולל ולהשקיע יותר מדי בפרזנטציה, סגיב בשיתוף פעולה עם ההרכב המדהים שליווה אותם, שחיזק את האווירה האותנטית, לוקח על עצמו את העבודה, ויורד לקהל, קופץ רוקד, יודע בדיוק מה לעשות, מתי שצריך לשמח הוא משמח, ומתי שצריך לרגש הוא מרגש ויש מצב גדול שהבן שלו חתיך, כי מישהי אמרה לי בקהל שאני דומה לו "קופי" (חחחחחח).
מי שלא ראה עוד את המופע הקסום הזה, מתבקש למהר ולרכוש כרטיסים להופעה, ואם לא לעצמו, אז להורים שלו, כדי להחזיר אותם קצת לתקופה הפשוטה שרק המוסיקה דיברה, ולה היה באמת את הכח לשנות את החברה.
אלבומם השלישי "זה לא חלום" יצא בימים אלו לחנויות, ממליץ לכולם לרכוש להם אחד וליהנות כמוני…
האלבום להאזנה
