מסע הצלב של MItski

המופע של Mitski, מוצ"ש, 18.02.2017, מועדון בארבי בתל אביב, חימום – הילה רוח. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. וידאו – אדוה אראל.

בפרסומת טלוויזיונית הרצה בימים אלו בערוצים המסחריים שואלת אחת הטאלנטיות את הקהל "יש פסיכולוג באולם?" והסטאטיסט שמשחק אותו קופץ ואומר "החיפוש צריך להתחיל מבפנים..". זו בדיוק הנקודה. כי בבפנוכו של Mitski מוטמן עצב עצום, עצב המתפרץ החוצה בדמות שירים המכילים מחד טקסטים שרק ילדה ממוצא יפני שאיננה מצליחה להתערות כחלק מהחברה בקרב הנוער האמריקאי מבקשת לתרגם את תובנותיה והגיגיה ומאידך מלודיה המשולבת בטכניקת לאו פיי מינימליסטית שקצב הלמות הלב בעורקי מכונות הדימות הדיגיטליות הוא הקו המנחה מאידך.

היוצרת והמוסיקאית מיצקי מייווקי המעדיפה להיקרא בשם – Mitski, מגיעה לתל אביב בדיוק בזמן אמת, כאשר היא הופכת לדבר האמיתי בעולם הרחב, ממש ברגעי הפריצה שלה, על פי החבר'ה מ"קמע – קבוצת מוזיקה עצמאית", החברה המשווקת את אלבומיה בארץ, מיצקי נחשבת ליוצרת, מוסיקאית , אינדי-רוקרית הניזונה ממרירות קיומית ומשביתת שמחות סדרתית.

אז עם טייטל שכזה לקחנו את עצמנו אמש למועדון בארבי כדי לחוות ולשמוע את מיצקי בעצמה ממררת את קיומנו על פני האדמה…

ומה היה לנו?

הגרעין הקשה, ובעצם הגרעין המופשט, המתרחב או מתכווץ על פי הזמנים או הנסיבות, מילא אמש את חללו של מועדון בארבי במה שקרוי היפסטרים או נערות ונשים חולמניות, כאלו שמצעיפות עיניים אל מול החברים מ- The Angelcy שלנו או דמויות המגיעות אלינו מעבר לים כעזרא פורמן המרתק, טימבר טימבר, או סאן לוקס, מקווה שהבנתם את המסר, יוצאים להפלגה בהיפסטרדום הוירטואלי של תל אביב. (והנה התגובות הנזעמות בעוד 1,2,3…)

אחרי מופע חימום של הילה רוח, קוסטה וחברים בצלילים המוכרים של הילה שבאמת עם כל הכבוד וההערכה לא מצאתי הקשר מטאפורי כלשהוא בין הסגנונות והמסרים, אבל הילה היא משלנו, קצת אחרי השעה עשר, בפורמט מינימליסטי שהתפרש לא רק בצלילים ובכמות נגנים (מיצקי מלווה במתופף, גיטריסט ומכונת אפקטים או מגבר על בסיס מנורות, משהו ישן ובאמת לאו פיי אמיתי, חצי וינטאג') אלא אף בתאורה שלא עשתה טוב עם דמותה המאוד נחמדה (חכם גדול, ראיתי אותה לפני המופע בחדר אומנים בתאורה נורמלית..), ככה היא ניצבת בצידה של הבמה, עם גיטרת הבס, כמו דמות מתוך אנימה יפנית, מסתורית מאוד, בחולצה לבנה, מתקשרת עם הקהל מעת לעת ומגישה את שלל יצירותיה מארבעת אלבומיה, משובצים בחומרים מתוך האלבום החדש, שיצא בקיץ האחרון Puberty 2.

הטקסטים אכן אפלוליים, קודרים ומהווים חומר גלם מצוין לכל פסיכולוג או פילוסוף בתחילת דרכו כדי להכין את התזה לעבודת הגמר של הדוקטורט או הפרופסורה, נכאים נכאים, משברים משברים, עצב והבנה (או שאולי ללא הבנה) נוראים, אושר הוא עניין מתיש בעולמה של מיצקי.

אבל לקהל זה לא משנה, להיפך, כמה שיותר שחור יותר עמוק, כמה שיותר נכאי יותר אמיתי, למה? כי יש סוג של חינניות בעצב של מיצקי, אולי זו ההתרחשות הבימתית המינימליסטית, אולי זו הדמות המאוד ביורקית בהווייתה, נוכחותה וקולה הצלול שמרחף מעל המדבר החרוך של המנגינות, אולי זה הצליל היבשושי המתגבר בגלים גלים כאילו והיה זה הסוול שלאחר הסערה בים, משהו שם עושה את זה, לקהל, אכן (היו הרבה WOW כאלה בתחילת ובסיום כל שיר..). לי? יתכן.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו, צילום אדוה אראל

וידאו, צילום אדוה אראל