חבורת האש במשכן

עומר אביטל חוגג עשרים וחמש שנות יצירה מוסיקלית וחוזר לחיבורים שורשיים, חמישיית עומר אביטל מארחת את חיה סמיר ורביד כחלני, שישי, 27.01.2017 המשכן לאומנויות הבמה – בית האופרה תל אביב. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

עומר אביטל, ג'אז במשכן. צילום: יובל אראל

עומר אביטל, ג'אז במשכן. צילום: יובל אראל

את שלמה "סולימן הגדול" כהן ואשתו שרה המנוחים מייסדי "חבורת האש" הספקתי לראות לפני שנים רבות כשביקרו בבית חמותי ותפסו תוף מרים גדול ופצחו בשירה, את הסיפורים המיתולוגיים אודותיהם שמעתי עוד בבית ילדותי מאמי שהייתה חברה בפלמ"ח, שירי ארץ ישראל הישנה מול מדורת לילה בשדה פתוח. אמש חוויתי חיבור מחודש לאותם זמנים, שירים והווי, כאשר עומר אביטל, מוסיקאי ג'אז במהותו, נגן קונטרבס טעון בגרוב, נגן עוד מדופלם ובעל שם בינלאומי בתחום היצירה והנגינה במיטב מועדוני הג'אז ב"תפוח הגדול", חבר ומייסד הרכבי ג'אז ומוסיקת עולם חשובים ביניהם "Third World Love" יחד עם אבישי כהן, יהונתן אבישי ודניאל פרידמן, חגג במופע מיוחד עם הרכב חדש במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב ואירח את מי שהייתה יחד עמו חברה בהרכב " Debka Fantasia" מיסודו של ישראל בורוכוב (כיום מנהל "בית מזרח מערב" ביפו), הזמרת חיה סמיר, לצד מי שייסד יחד עמו את ההרכב האתני המוכר "Yemen Blues" רביד כחלני. הסיבה למופע החגיגי במסגרת הסדרה "ג'אז במשכן" הייתה ציון עשרים וחמש שנות פעילות ויצירה של עומר אביטל.

ליל שישי במשכן לאומנויות הבמה ומתחם תיאטראות הקאמרי שוקק חיים למרות מזג האוויר הסוער שלא הרתיע את הקהל הרב להגיע ולמלא את 1,650 המושבים על מנת לחוות את המופע החגיגי. הזדמנות מצוינת לטעום ביצועים חיים של חמישיית עומר אביטל אשר אלבומה  "Abutbul Music" יצא במרץ בשנה האחרונה ובו נוטלים חלק לצידו של עומר האחראי על הכתיבה, ההלחנה, העיבוד וההפקה המוסיקליים של החומרים, הנגנים אסף  יוריה ואלכסנדר לוין נשפני הסקסופונים, עופרי נחמיה על התופים ויהונתן אבישי בפסנתר. את יהונתן מחליף בקונצרט פסנתרן הג'אז הבינלאומי עדן לדין אשר מעבר לפסנתר הכנף בו ניגן הקיש גם על אורגן ומקלדות נוספות שחוברו להן יחדיו.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

חלקו הראשון של המופע נפתח עם ביצועים למספר קטעים שהחמישייה יצרה, מעין כרטיס ביקור בן כשעה לחמישה קטעים המיטיבים להציג את המאפיינים המבדילים את עומר אביטל מנגני ג'אז אחרים, כמי שנושא בחובו מטען גנטי של יוצאי תימן ויוצאי צפון אפריקה כאחד, ילדות בגבעתיים וסביבתה, ומסע מוסיקלי רב שנים שהתווה קו אתני עם לימודי ג'אז בגיל צעיר. כך יודע עומר אביטל לקחת את הפלואו של היצירות החל מפתיחות בעלות טעמים גרובים הזורמים להם אט אט אל הקטע הזה של נגני הג'אז עת כל אחד בתורו יוצא לשוטט מחוץ למסגרת וכאשר מגיע זמנו לחזור הביתה המקצב המושפע מהוויה אתנית עוטף אותו פנימה אל תוך היצירה המאוחדת עם הנגנים הנוספים. לעתים צמד הנשפנים אסף ואלכסנדר תופסים את הפיקוד על הנגינה כשעומר מאחוריהם שומר את הגרוב, יוריה שולט בסקסופון אלט ואחיו הקטן יותר סקסופון סופרנו בעוד אלכסנדר נאמן לסקסופון הטנור המרשים, הם מזכירים קמעה את האחים בלוז בעמידה והנוכחות הבימתית, הופכים עצמם למעין חטיבת קצב של נשיפות לצד וירטואוזיות ממוקדת והדוקה כאחת. לעתים הנשפנים נעלמים ממרכז הבמה ונמוגים בחשיכה שבצדדיה, מותירים דו או תלת שיח בין עומר אביטל, עדן לדין ועופרי נחמיה, חוזרים ברגעים הנכונים, עניין מצוין באשר תשומת הלב הוויזואלית מוכוונת אל הנגנים שבמוקד העשייה באותו הרגע.

אישית אהבתי את הזרימה, ההליכה בתלם של הביט, ההתנועעות של הקצב הגרובי שעושה את הג'אז פחות בתוך הספקטרום האוטיסטי קמעה (בהשוואה לרוק'נרול, בלוז וכל השאר…) ויותר מחובר אל האדמה והתלמים, עקצוצים קטנים של ווייב אפריקאי לצד טעימות של מזרח מול מערב, הופכים את האזנה למשמחת, מניעה ומזיזה, לא פעם היד שלי וכפות הרגליים רקדו את עצמם בתחומי המושב (שמן הסתם היה ממוקם במקום הכי טוב באולם, תודה למשכן).

ואז הגיע חלקו השני של המופע, עומר אביטל מזמין לבמה את הזמרים האורחים, חיה סמיר ורביד כחלני, חיה בשמלת גלביה לבנה גדולה ורביד במעטפת עם השפעות מרכז אפריקאיות על בד משובח ביותר. היצירה הראשונה שמבוצעת "הזורעים בדמעה–    ברינה יקצורו" המתבססת על הפסוק מתוך ספר תהילים, פתיחתה מזכירה את יצירות הג'אז הארצישראליות שנוצרו ונוגנו בשנות החמישים והשישים, הנגנים מכינים את הרקע והקרקע לשירתה של חיה סמיר במעין שאנט רפטטיבי של הפסוק, תוך הזרימה והכניסה החוזרת של הנשפנים, מחליף עומר אביטל את הקונטרבס בעוד ומתיישב כדי לבצע פתיחה ערבית קלאסית, מקאם, כעת התור של רביד כחלני ללוות ולהתלוות לעוד עם דקות ארוכות של מאוול בלתי נפסק העולה גבוה ויורד למעמקי הבטן בגי'בריש המשחקת עם טעימות של מלל ערבי ותימני מזרחי מתובל במעין כניסה לתלם רגבי האדמה של הזורעים, מכאן הצלילים נוסקים בחזרה למעין מקצב שמח ועולץ המבקש להטעים את "ברינה יקצורו" כשחיה סמיר חוזרת לשיר בקולה הגבוה והאדיר בעוד עומר חוזר לקונטרבס ושאר הנגנים נותנים בראש באווירה שמחה אך עדיין רפטטיבית, מדורת השבט מעולם לא נראתה ונשמעה כל כך חג שבועות בקיבוץ בשנות החמישים כמו ברגעים אלו, כאן במשכן. לתחושתי והרגשתי היה זה שיאו של הערב, רגעים שלתוכם נשפכו כל התודעות, הלימודים וההתנסות היצירתית של כל המשתתפים, היצירה עצמה כבר בוצעה במופע חי בעבר בידי עומר אביטל וחיה סמיר עם הרכב המונה ח"י נגנים מגוונים באחד המופעים היותר אתניים עולמיים שחומות מגדל דוד ידעו לארח, אי שם בשלהי הקיץ בשנת 2012 במופע הנעילה של פסטיבל מוסיקה מקודשת – "מקאם מירושלם".

השיר הבא של האירוח מגיע היישר בצעדי תימן עם השיר יצירה שכתב רבי שלום שבזי "איילת חן" והפך לסוג של אבן יסוד בפזמונאות והשירה הישראלית כאשר רבים וטובים בצעו ומבצעים אותו, במיוחד "אחי בני תימן" דוגמת ציון גולן, עופרה חזה, דקלון וצלילי הכרם ואפילו מאיר בנאי המנוח שהלחינו ובצעו לפני עשור באלבומו "שמע קולי" במסגרתו הוא איגד פיוטים. נסו לדמיין – רביד כחלני הישוב על שרפרף בהיכל המשכן, עוטה את הגלימה האפריקאית המדהימה שלבטח עוצבה עבורו בידי אחד\ת המעצבים\ות היותר מוכשרים (כן אני יודע שזה הקיק של כחלני, בגדי מעצבים ייחודיים ובלעדיים), אוחז בפח זיתים בוהק בידיו ונותן לעצמו קצב באצבעות תוך שירת מילותיו של שבזי בהברה תימנית קלאסית (חית, עין ושימוש מרובה בניקוד או…) בעוד הנשפנים, חיה סמיר, עופר נחמיה ועומר אביטל צועדים לאחור ופוצחים בריקוד תימני עד שעופרי נחמיה בשלב מסוים חיזק את מקצב התיפוף התימני עם מערכת התופים שלו, ממלאים את החלל בהיכל המשכן במקצב הנקי והיבש בגווניו, לדאבוני לא ראיתי בקהל מי שלקח על עצמו את האתגר לקום ולרקוד, מכל מקום בנקודת זמן מסוימת האקורד החוזר נחטף בידי הנגנים וקיבל ריכוך רציני עם קלידי הפסנתר של עדן לדין, פעימות הקונטרבס וכניסות מלאות אתוס של הסקסופונים בעוד עפרי עובר למקצבי ג'אז בסגנון בוסה נובה שכזו, הזדמנות לנועם לדין לקחת את ההאזנה למסע פסנתר לעומקי היער הג'אזי הקלאסי עת הבמה הופכת להעמדת טריו ג'אז קלאסי נוסח מועדוני ניו יורק בהם שרצו הנגנים, עופרי, עומר ועדן שעות נגינה רבות. לא שבכך תם חלקו של רביד כחלני שחזר, קם והוביל את הנגינה בשירתו בעוד עומר אביטל מבצע ריקוד עממי עם הקונטרבס, כשתראו תבינו…

את חלקו השלישי של שיא הערב לוקחים עומר אביטל ורביד כחלני לימי ימן בלוז הראשונים, בטרם החליף שניר בלומנקרנץ את עומר אביטל על גיטרת הבס בהרכב שעומר ורביד הקימו, לביצוע מקפיץ של השיר ELI , גרוב שבטי הנודד מהמקצב התימני דרך צפון אפריקה עד מחוזות הראיי תוך מעטפת של פיסות ג'אז המבקשות לשמור את הפראות בתוך הרית'ם וההרמוניה.

כאשר המופע תם חוזרים הנגנים והזמרים האורחים לסשן נוסף הנפתח בשיר שחיה סמיר כתבה והלחינה, חיה מלווה עצמה בנגינת תיפוף אצבעות על כד חימר בעוד עומר אביטל מלווה את המקצב בקונטרבס ומשווה לו טעם של שירת העבדים בשדות הכותנה לפני מאות בשנים, הטקסט נע בין השפה האנגלית לעברית, מעין גוספל ארצישראלי שכזה…

ממש לקראת הסיום מגיש עומר אביטל שיר חדש "חמינה" שאת מילותיו כתב גיסו שי שלום ימיני, השירה בפיו של רביד כחלני, סיפורו של החמין בשבת וריחותיו המתפזרים בחלל הבית.

את הסיום עצמו מגיש עומר אביטל עם ביצוע שמרים את כל הקהל מהמושבים (היכן הייתם כל הערב?..) בקטע מתוך אלבומו האחרון "Abutbul Music" הקרוי Afrik ומשום מה האסוציאציות שלי לוקחות אותי לסנגל של שנות השבעים לצלילי הסקסופון והשירה העבה של Manu Dibango האגדי בעוד רביד עצמו נותן דרור ליכולותיו הווקליות.

הגשם הממתין לקהל שיוצא מההיכל בשעת חצות כשעתיים לאחר תחילתו של המופע לא מפחיד איש בעוד האדרנלין הגרובי שממלא את הגוף מחמם את הנשמה ומעלה מחשבות שאולי דבקה פנטסיה תתאחד באחד מלילות הקיץ הבא בחצר הבית של בורוכוב ביפו…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

וידאו Go Live פייסבוק

 

One comment

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s