אחד הרגעים היותר עמוקים בנרטיב של המחזמר שנכתב אודות סיפור חייה האמתיים של כוכבת הבידור פאני בורך או בשמה הבימתי פאני ברייס, שחקנית הקולנוע והתיאטרון, הקומיקאית וגם הזמרת היהודייה אמריקאית ממוצא הונגרי שחיה אי שם בין המאה התשע עשרה לאמצע המאה העשרים, מתחבר ישירות עם השחקנית הישראלית שכולם בודקים כיצד היא נכנסת לנעליה המאוד גדולות של הכוכבת האדירה ברברה סטרייסנד שפרצה לתודעה בעקבות משחקה שלה בסרט המיוזיקל על חייה של אותה פאני, כן אני מתכוון למיה דגן שלנו, רגע לאחר מעצרו של בן זוגה במחזמר, עמוס תמם או בשם תפקידו ניק ארנסטיין, טיפוס של מהמר יהודי שבין כל הצלחותיו הכספיות מגיע גם הרגע בו הוא נופל לזרועותיה של המשטרה כשאחד מתרגילי הנוכלות הפלילית שלו נחשף, רגע בו פאני, או מיה בעצמם, כורעת ברך ומתקפלת אל תוך עצמה בבכי, שניה לפני עלייתה לבמה בעוד תפקיד של כוכבת מחזות זמר בתאטרונו של פלורנס זיגפלד האגדי.
כי מיה, שעזבה את תאטרון "ילדותה" הבית בו גדלה, "בית לסין" לטובת גילומו של התפקיד אותו אפשר להגדיר כתפקיד חייה, שחקנית בתוך שחקנית, מבקשת לגלם כאן ובאמת את התפקיד עליו חלמה כל חייה הבימתיים, מיה בעצמה היא קצת פאני ברייס, שחקנית, מצחיקה, קומיקאית, יהודייה שכזו.
בכלל המחזמר שכתבה איזבל לנארט המשובץ בשירים שכתב בוב מריל ללחניו של ג'ול סטיין והפך לסרט קולנוע שרומם את מעמדה הבימתי של ברברה סטרייסנד, נוחת נחיתה רכה ובטוחה בביתו של התאטרון הקאמרי לאחר שתורגם לשפה העברית בידיו של דורי פרנס ובוים על ידי צדי צרפתי בסיועו של עוז מורג שטיפל בכוריאוגרפיה של קאסט הרקדנים וחבורת השחקנים.
אחרי שנועם סמל הזמין את הבלוג של יובל אראל לסקר את מחזות הזמר של התאטרון הקאמרי הגענו אמש לאחת הפרמיירות בחסות הריכולון פנאי פלוס שהרים אירוע "היפים הנכונים" לצידו של המחזמר התורן, "מצחיקונת", ממש בין הפואיה של התאטרון ומשכן אמנויות הבמה אל מול בופה כריכונים ופירות ועמדת אלכוהול של ייגר מסטר, סוג של טעות מצידי באשר הקוקטייל המתנשנש הזה גרם לי למצמוצי עיניים בחלקו השני של המחזמר, דווקא ברגעים הפחות עולצים שלו.
מילים טובות – עמוס תמם בתפקידו של ניק ארנסטיין היה פשוט אמין ומוצלח, מיה דגן בתפקיד פאני ברייס הייתה מצוינת, הי, גם שחקנית, גם רקדנית, גם זמרת, היא שחררה יותר מאוקטבה אחת תוך כדי ריקוד וקפיצות והצליחה להיכנס לנעליה של ברברה, יתכן שנשאר רווח קליל בין אצבעות הרגליים עד העקב אך זה היה שידוך מוצלח, לא רק בעצם הגשמת חלומה של מיה לשחק את התפקיד אלא בבחינת התחושה שלי כצופה במחזמר ללוות לאורכו את הדמות שהופכת לבעלת מימדים ונוטעת בך את תחושת האמינות, וזהו סודו של משחק טוב.
האתגר הכי גדול במחזמר בגרסתו העברית מתחלק לשניים, הראשון הוא התרגום, לתרגם תמלילי שירים ופזמונים שיצליחו להתאים למקור הן מבחינת התחביר והתוכן והן מבחינת הצלצול הפונטי שיתאימו ללחן, השיר People הוא האתגר הכי גדול מכולם, אני יכול לבשר לעם בציון כי אחרי שהספקתי לראות ולשמוע את גברת ברברה סטרייסנד מבצעת אותו לחלל היפואי באצטדיון בלומפילד במופע החגיגי שערכה כאן לפני שנים ספורות הייתי כשיר לחלוטין להאזין לגרסה העברית אמש בתאטרון התל אביבי, אני יכול לסכם את חוות דעתי במילה אחת (או שתיים) מיה עברה בהצלחה את המבחן (טוב, חמש מילים…), התרגום (יחד) והביצוע נתפרו נכון אל תוך המחזמר, וכמו שאמר אביב גדג' במקום אחר ובשינוי תוכן – למיה יש את זה!
לא חוכמה להרים מחזמר שכזה בתאטרון שכזה, התאטרון הקאמרי צריך לפחות מחזמר אחד בשנה כדי לפנות לקהל הרחב שמפחד משקספיר, מולייר ושאר חופרי שכל אינטלקטואלים של העולם שנעלם, מחזמר, כשהוא מוצלח, תמיד סוחף אחריו את הצופים, כי כאשר משלבים באמנויות הבמה, סיפור טוב, משחק נכון, ריקוד ושירה, הבידור לקהל הוא אמיתי. כך היה אמש, מחזמר קליל, אם כי טיפה ארוך (שעתיים פלוס..) אך שופע ברגעים שמחים ומאושרים.
המחזמר ירוץ במהלך כל החודש הנוכחי וימשיך לשנה האזרחית החדשה לפחות עד מרץ, הנה לינק לכרטיסים.
