סיקור הופעות

לרוץ אחר הפלטינה

מופע של להקת הפלטינה בעקבות השקתו מחדש של האלבום "הקלטה חיה בברברים", חמישי, 13.10.2016, מועדון שבלול בנמל תל אביב. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אהרל'ה קמינסקי, הפלטינה בשבלול. צילום: יובל אראל
אהרל'ה קמינסקי, הפלטינה בשבלול. צילום: יובל אראל

עבורי אהרל'ה קמינסקי הוא מתופף בשחור לבן, אלו הצבעים ששלטו מעל מרקע הטלויזיה בשנות השישים והשבעים כאשר הוקרנו באמצעותו קטעי מוסיקה תוצרת מקומית ובכלל, המבחר היה די מצומצם ואותם נגנים פחות או יותר שובצו בהרכבים שונים, אך אהרל'ה, מעבר להיותו מתופף לשירי פופ ורוק, עסק גם בתחום הג'אז, וכאשר ההרכב שלו "הפלטינה" שהוקם בתחילה כהרכב ליווי לאריק איינשטיין, יצא לדרך עצמאית, התחלתי לשמוע מוסיקת ג'אז, במיוחד בסגנון הג'אז הלטיני שהיה חביב על קמינסקי ואותם נגנים.

נחום פרפרקוביץ', מלהטט בקלידים. צילום: יובל אראל
נחום פרפרקוביץ', מלהטט בקלידים. צילום: יובל אראל

בכלל אהרל'ה קמינסקי הוא סוג של מוביל דרך, למרות היותו האיש היושב מאחור בדרך כלל בהופעות, הפעילות שלו על מערכת התופים וכלי הקשה ממקדת את תשומת הלב של המאזינים והצופים, לא רק זאת, גם היכולת שלו לחבור וליצור הרכבים חדשים, תרמה רבות לקוממיותה של סוגת הג'אז בארץ ישראל של שנות השבעים, עוד לפני כן, קצת אחרי מלחמת ששת הימים הקים קמינסקי את להקת "הברנשים של פיאמנטה" עם אלברט פיאמנטה, שמוליק ארוך ועוד כמה חברים טובים, קמינסקי המשיך עם פיאמנטה כשהם חוברים אל דני גוטפריד ומקימים את ההרכב "סדנת הג'אז", אותה סדנה שבחורף האחרון חודש באמצעות הלייבל "פורטונה" תקליטם "סדנת הג'אז של אלברט פיאמנטה" שהושק במקור בשנת 1973, אלבום המחבר את השפעות ערביות, מערביות, יהודיות ודרוזיות עם סוגת הג'אז, ואת השקתו הם חגגו במוזיאון תל אביב לאמנות במסגרת "לילה אוטופי" מבית היוצר של התדר.

אבל אחרי כל זאת נקרא קמינסקי לדגל על ידי אריק איינשטיין כדי להקים הרכב נגנים שילווה אותו בהופעותיו, הוא מצרף את העולה החדש והמבריק רומן קונסמן, את אלונה טוראל, יצחק קלפטר (בימים שלפני "כוורת"), נחום פרפרקוביץ' ועוד נגנים ומקים את להקת "הפלטינה", הלהקה ממשיכה את פעילותה גם לאחר שמסתיים הסבב עם איינשטיין והם מלווים זמרים נוספים, בין לבין הם מספיקים להקליט את אחד מהמופעים הרבים שלהם בברברים, מאורת מוסיקה אליה נהגו הנגנים להגיע לפני ואחרי "חלטורות" שונות כדי ליטול חלק בג'אם סשיינים מידי ערב.

אילן סאלם, בתפקיד רומן קונסמן. צילום: יובל אראל
אילן סאלם, בתפקיד רומן קונסמן. צילום: יובל אראל

האמת שיש לי חתיכת "פורסט גאמפ" גם בזוית הזו, כאשר באמצע שנות השבעים, אחרי שההסתדרות הכללית העיפה את שאול גרוסברג, אשר ביטנסקי וכל הפרחחים של הרוק המחתרתי מבית לסין שאירח עד אז את "מועדון הרוק הישראלי – חולצה כחולה" ככל הנראה מכיוון שכמה צופים עשו את שלהם מבלי להיכנס לחדרי השירותים, שברו גם כמה כסאות והסריחו את האולם בעשן חום ירוק כלשהו..אחת הברירות שעמדו אז הייתה האפשרות להתנחל עם ההופעות בברברים, וכך אני מוצא את עצמי, תיכוניסט צעיר, נגרר אחרי שאול גרוסברג לפחות פעם בשבוע אל אותו מועדון מרתף בדרומה של תל אביב בין הגדה המזרחית של רחוב המסגר, עשרות המוסכים ונחל איילון שעוד לא ידע שהוא יהפוך בקרוב לכביש סואן שיחצה את גוש דן, את דמותו של אהרל'ה קמינסקי על התופים בברברים אני זוכר היטב, מכיוון שהיו אלו הפעמים הראשונות שראיתי אותו בצבע ולא בשחור לבן מעל המסך, אלא בשר ודם, איש אמיתי, בלונדיני בעל רעמה ארוכה העושה ממערכת התופים כלי נגינה בפני עצמו.

להקת הפלטינה סיימה את פעילותה בשנת 1976 כאשר כל אחד מהחברים בה פנה למסלול אחר בעשיה והיצירה המוסיקלית, מותירה אחריה שני אלבומים, אלבום אולפן "חירות" ואלבום חי "הקלטה חיה בברברים", אינני יכול לדעת ממרחק הזמן והשנים אם נכחתי באותה הקלטה הופעה, בשנת 1995 חברי הלהקה המקורית התאחדו על מנת ליטול חלק בפסטיבל "ג'אז בלוז ווידאוטייפ" שהתקיים בתל אביב ובעקבותיו הושק אלבומה השלישי של הלהקה, אף הוא מתוך הקלטות חיות.

חברו ללהקה של קמינסקי, רומן קונסמן, הלך לעולמו בשנת 2002 ולזכרו התקיים מופע בו נטלו חלק כל הנגנים שאי פעם השתתפו בלהקת הפלטינה.

אלונה טוראל, מהרכב המקורי. צילום: יובל אראל
אלונה טוראל, מהרכב המקורי. צילום: יובל אראל

אבל אחרי כל החפירות שתקעתי כאן אנסה להתקדם, את הידיעה על השקתו מחדש בגרסה איכותית של אותו תקליט שהוקלט בבר ברים אני מקבל אי שם בתחילת האביב האחרון, כאשר חברת הליקון משבצת את המוצר הזה בליין שחזורי אלבומים מיוחדים, כמובן שהשחזור כלל גם מופע איחוד לכבודו, כארבעים שנה לאחר הקמתו של ההרכב, המופע שהתקיים בחודש יוני באוזןבר, החמצתי אותו, מופע נוסף של להקת הפלטינה המתחדשת תוכנן להתקיים בחצר בית רומנו בהפקת התדר במסגרת יום המוקדש לג'אז ישראלי, גם אותו החמצתי. את ההזדמנות השלישית שנפלה לידי, אמש במועדון הג'אז שבנמל תל אביב – שבלול, לא החמצתי!!

המועדון הזה, שבלול, שבמתחם נמל תל אביב, הוא כאילו ואינו שייך לכאן, למזרח התיכון, כתבתי על שהייתי בו פעם, במילים שכאלו – "האמת, זה היה ערב קלאסי שכזה, לקוח מתוך סצנה של סרט קולנוע, נמל תל אביב, גשם, מועדון בר סולידי וקטן, דלתו פתוחה אל האוויר שבחוץ ומאפשרת להמיית הגלים וטפטוף הגשם להוות מצע חרישי למוזיקת הג'אז המושקעת הנשמעת מבעד לרמקולים, קהל מתחיל לזרום פנימה, לא הרבה, כמה עשרות, האמת, לא צריך יותר, מופע חצי אינטימי, בירות וכוסות תה חם עוברות אל השולחנות, כאילו חורף באמצע הסתיו, בעוד מספר רגעים הרכב הנגנים יעלה לבמה שבפאתי המועדון והמופע הצפוי יתחיל, רגעים אחרונים עם הבירה והזיתים ואני מפנה את כיוון המושב מהבר לעבר הבמה…"

האמת, האווירה עדיין אותה אווירה, כל פעם שתיכנס לשם, תרגיש שאתה עף אל מעבר לאוקיינוס, לארץ אחרת, ארץ שהג'אז הוא בשורשיה התרבותיים…

קמינסקי וסאלם, מנגנים ג'אז ישראלי. צילום: יובל אראל
קמינסקי וסאלם, מנגנים ג'אז ישראלי. צילום: יובל אראל

וכן מצאתי את עצמי אמש, על אותו מושב מוגבה צמוד לבר של מועדון שבלול, משקיף מעל ראשי האורחים שמלאו את השולחנות במועדון עת שאהרל'ה קמינסקי, אלונה טוראל, נחום פרפרקוביץ', אילן סאלם וגלעד אברו, חברי להקת הפלטינה מודל 2016 תפסו את מקומותיהם על הבמה.

אין ספק שקמינסקי הוא המוביל, שוב, למרות היותו למעשה נותן הקצב, בפועל הוא הדמות שעומדת לפני המחנה, בנוסח הרצאה לסטודנטים, פירט ואף הרחיב קמינסקי בדבריו את קטעי ההיסטוריה בתולדות ההרכב, הזכיר שוב ושוב את רומן קונסמן המנוח, מי שבעצם היה הנשמה הפנימית של ההרכב ככותב, מלחין ומעבד שחתום על היצירות של הפלטינה.

במהלך המופע הבחנתי במעין חילופי תפקידים, אלונה טוראל שהייתה על פסנתר הכנף, היוותה למעשה "ממלאת הנפח" בנגינה, כאילו ואחזה בצווארה של גיטרת הבס ולא בשורת אוקטבות משובצת קלידים, כמעט ולא יצאה לקטעי סולו או אימפרוביזציה, לעומת גלעד אברו, מי שאחז בגיטרת הבס והפך אותה כנוסח יהוא ירון שכזה לכלי נגינה לכל דבר ולא רק חלק מחטיבת הקצב. אך עיקר המאבק מול המקצבים ששילח באוויר אהרלה קמינסקי נטלו על עצמם אילן סאלם והחליל מצד אחד ונחום פרפרקוביץ שדילג עם כפות ידיו ואצבעותיו על הקלידים בקלילות מדהימה, שוזר רוקם ומאחה באחת צלילים ושברי אקורדים החוזרים ומודגשים לכדי רקמה מוסיקלית אחת.

המופע שייט עצמו עם הקטעים מתוך אותו אלבום ולמעשה כמעט כל היצירות של הפלטינה עד שהגיע זמן ההדרן אותו הקדישו הנגנים, לביצוע סטנדרטים, קוטעים באחת את הצבע הישראלי אופייני של הפלטינה לכדי ביצוע, אם כי די מלהיב וטעון בגרוב מהזן הג'אזי הקלאסי.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו Go Live פייסבוק

 

וידאו Youtube

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: