דרקונים, תפוחים ודבש
הרכב הפוסט Fאנק The Apples משיקים אלבום חדש Dragonz במועדון בסקולה בתל אביב, שישי, 16.09.2016, שיר "ארנבת" אלוני מביאה את המראות ומספרת על החוויות.

לפני הכל, חייבת גילוי נאות: במהלך השנה האחרונה יצרתי קשר חברי ומקצועי עם אורי ורטהיים, איש הסאונד והאפקטים של התפוחים ומפיק בעל זכויות רבות בתעשיית המוזיקה הישראלית, שזכיתי ללמוד ולהתלמד אצלו בנושאי סאונד ומיקס באולפן, משתפת אתו פעולה בפרויקט של הקמת ארכיון דיגיטלי למוזיקה מזרחית ועובדת אתו על מיקס ומאסטרינג לאלבום הראשון שלי. עד כאן הגילוי הנאות…

הופעת החימום של טוטמו, הלא היא רותם אור, היוותה חיבור טוב והולם לאנרגיות המתפרצות של התפוחים, שכן מדובר במוזיקה רחפנית, מתוקה, עדינה, כשרותם נמצאת במעמקי הבמה כמעט חבויה בין סטנדים שמקשים עליי לצלם אותה, כאשר מי שדווקא נמצאים בפרונט אלו הם המתופף והבסיסט שלה, ועם זאת- זו מוזיקה שהיא עדיין אלקטרונית מתוחכמת וברמה גבוהה המשתווה בתחכום שלה לרמה של התפוחים. גם בלי לדעת על הסיפור האישי שעבר השנה על רותם זו מוזיקה מרשימה ונעימה ביופיה המרוחק ויש במוזיקה הזו הרבה קסם (הידיד שהבאתי אתי להופעה, למשל, לא ידע על זה כלום והתרשם מאוד מהמוזיקה עצמה). מצד שני חייבת להודות שהריחוק האווירתי והמוזיקלי לא באמת חייב אותי להאזין לטקסט לעומק או להרגיש רגש כלשהו.
אם באמת מציבים את המוזיקה של טוטמו עם המוזיקה של התפוחים, המשותף ביניהם הוא המוזיקה האווירתית, שאינה באמת מחייבת אותך להאזין עכשיו לטקסט, להרגיש משהו ספציפי, זה רק להירגע ממש או לרקוד בטירוף. וכמובן, יש מי שמחפשים לפעמים ממש את המוזיקה הזו, ויש מי שלרגעים כן צריכים להרגיש משהו מהמוזיקאים, משהו רגשי יותר.
הרבה מבקרי מוזיקה מעמיקים, טובים וחשובים ממני כבר כתבו כתבות מעולות וממצות על האלבום החדש של התפוחים, השישי במספר, למשל בן שלו ב-"הארץ".
התפוחים בשבילי הם מצב רוח ואווירה. כשאני רוצה להרגיש cool, זו המוזיקה לשים. המוזיקה שלהם כבר שנים רבות הופכת ומערבבת לי את התאים במוח, מלווה הרבה רגעים. יש להם סאונד שאי אפשר לטעות בו. סאונד מצליח, שלם, אסוף, מהודק, כיפי מאוד.

בין השירים המוכרים מהאלבומים הגדולים כמו הלהיט "כל היום בחלל", החידוש שהרגשתי בהופעה הזו ובאלבום- זו הפתיחות לשירה ואירוח פרפורמרים, מאחר ועד כה המוזיקה שלהם הייתה נטו גרוב, עכשיו תוספת הקולות, של האחיות חיים מ- A-WA, של רותם אור (טוטמו) ושל הראפרים כהן ומושון שהחליפו את הראפרים מהאלבום- Illspokin & Homeboy Sandman- מהווים בעיניי שינוי מרענן.
הידיד שהתלווה אליי למופע ציין באוזניי כעשר דקות לתוך המופע- שלמרות שהוא ממש שמח והתלהב לשמוע את התפוחים, יש בהם משהו שמעייף להקשיב לו לאורך זמן. ניסיתי לבדוק עם עצמי אם גם אני מרגישה ככה. יכול להיות שבגלל ששנינו באנו קצת עייפים אחרי חזרות למופע שאנחנו משתתפים בו למחרת, קצת היה לנו קשה להכיל את העושר המוזיקלי הוירטואוזי והמרשים תמיד של התפוחים, הרי מי יכול להתנגד לתיפוף המטורף של יוני הלוי, שמפליא לפעמים להישמע כמו מכונת תופים סופר מדויקת שמסוגל לתופף גם מקצב של 1/32 כאילו מדובר בעניין של מה בכך. מצד שני, לאורך זמן זה דורש המון ריכוז ויכולת הכלה.
ברגע שכהן@מושון עלו לבמה, שנינו נכנסנו לגרוב שלהם, להוראות התנועה שלהם ושל סימפול מדריכת הכושר מהתקליט הישן שנוגן ברקע. קל להיכנע להיפ הופ שלהם, לרוח השטות שהם מביאים איתם, משהו בהם לגמרי איוורר את המוח ואיפשר לנוח לרגע מהתחכום התפוחי. לנוע למקצב בסיסי יותר. הקהל שרקד מאוד לאורך ההופעה, חלק אף בקצת בתנועות ברייקדאנס, התחילו לקפוץ באוויר ולהזיז את הידיים משל היה מדובר בקליפ המפורסם של Naughty by nature.

גם כשרותם אור עלתה להופיע עם הסינגל המשותף Purified, משהו בחיבור ביניהם, בדינמיקה, נתן חמצן שהיה חסר קודם. העדינות שלה, מול העוצמות של של חיית במה כמו ארתור קרסנובייב החצוצרן שתמיד תענוג לראות איך הוא רוקד על הבמה גם כשהוא לא מנגן, מנענע את עצמו ואת הקהל עם המון אנרגיה וקצת טירוף, יצרו שלם גדול וחדש, טעים לאוזן, שדורש עוד שיתופי פעולה בעתיד.
חידוש נוסף בהופעה שהפתיע אותי, זו ההזמנה של שלושה מחברי חטיבת הנשיפה להיכנס למרכז הבמה ולתת סולו- כל אחד בתורו- יקיר ששון, אולג ניימן ובר טל (שהחליף את ירון אוזנה בהרכב). בדרך כלל התחושה היא של להקה חסרת היררכיות לחלוטין. לא בטוחה שהיה משהו באמת הכרחי בתצורה הזו, לעומת סולו שהיה מתנגן מהמיקום בו הם נמצאו בחטיבת הקצב, שכן ללא ספק אחד מהמאפיינים היפים של הלהקה הזו הוא היעדר הסולנים, ההיררכיות והבולטות של מי מהחברים. אפילו בלהקות רגילות בדרך כלל לא עושים כזו "במה" למי שעושה סולו עכשיו…
הערות כלליות יותר על המקום, הבסקולה, שלי זו הפעם הראשונה שחוויתי הופעה שם- הרגשתי שם שהבמה צפופה מאוד ולא ממש מחמיאה לא להרכב הגדול של התפוחים ולא להרכב הקטן של טוטמו, כאילו המבנה של ח', כאשר טודרס ומארקי פ'אנק הדיג'יים ורותם אור בטוטמו- נמצאים בעומק הבמה- היה קשה מאוד לצלם אותם, היו המון סטנדים בדרך וחושך, וגם מבחינת התאורה- המון פנסים זזים ומשוכללים שזרקו אלומות אור צבעוניות לא רק על הבמה אלא גם לכיוון הקהל והחלל- הקשו לתפוס במצלמה רגעים שהפנס לא נכנס ישר לעדשה. גם אחרי שהתייעצתי עם צלם מוכשר יותר ממני שם איך לצלם, גם הוא ציין שזו אכן בעיה שצריך להתגבר עליה ולהצליח לנסות לעקוף את המצב הזה. עשיתי כמיטב יכולתי וכשרוני המוגבל בצילום, לתפוס תמונות וקליפים ראויים בתוך התנאים האלה.
מסך הוידיאו ארט, שהקרין קטעים נעים ונאים פרי יצירתו של דור זליכה, היו בתאורה הזו כמעט בלתי מורגשים, עם מסך גבוה מדי שאולי רק מי שממש הלכו אחורה יכלו לראות וגם זה בסכנה לצוואר תפוס קמעה אחרי כמה דקות.

מבחינת הסאונד, ראיתי את התפוחים כבר בכמה וכמה הופעות אחרות, וכנראה משהו בחלל הזה לא תפס לי את הבטן כמו שאולי היה ניתן לצפות מאלבום שהאזנתי לקטעים ממנו בבית והרגשתי מהם הרבה יותר חזק את הבסים והתדרים הנמוכים כפי שציין בן שלו. מהאלבום עצמו ממש נהניתי מהקטע עם A-WA.
מניחה שהתפוחים ימשיכו לייצר את הקסם שלהם, את הדבר המיוחד שלהם, כי אכן כמו ששלו ציין- יש להם כבר את האלגוריתם המנצח. אבל גם אלגוריתם מנצח צריך לפעמים לשבור קצת בקצוות, כי חלק משמעותי מאוד בחיים של יצירה אמתית זה לא לפחד גם להרוס לפעמים. לצאת מאזור הנוחות. אפילו ממה שמוכר כרטיסים בכל העולם. מדובר בחבורת מוזיקאים מוכשרים כל כך, שאני בטוחה שאין צורך לומר להם את זה, הם עושים גם באלבום הזה קצת חיפוש אחרי המשהו המעט אחר,וגם היו להם את ארבע השנים מאז האלבום הקודם, לתת המון עבודה על האלבום בין שאר הפרויקטים הרבים והחיים עצמם, אבל הייתי מנסה אולי באמת לשלב הרבה יותר את הקולות החיים של זמרים אורחים, זה עושה המון טוב למוזיקה שלהם, נותן אוויר, מכניס את הטעמים והיופי של אותם אמנים כמו קינמון ודבש לתפוח, וכן- גם לפעמים לנוח מהצורך להרשים ולתת תצוגת תכלית של מכונת גרוב שלא עוצרת לרגע.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום שיר "ארנבת" אלוני
וידאו Go Live פייסבוק
וידאו youtube פליי ליסט