מופע השקת אלבום "בית האופרה" ליוצרת שרה סיני, 20.09.2016, שלישי, מועדון האזור, כתבנו טל קמפליס חווה את המופע ומדווח. צילום באדיבות שרון עובדיה עורך מגזין "רעש".
היא הייתה מוכרת לי, השם שלה היה מוכר ברגע שנאמר לי שאני הולך לסקר את ההופעה, ואז כשהחפרפרת נכנסה לפעולה ושמעתי את השיר הישן והטוב הזה שנקרא ״לא כועסת״ וכך הזיכרון חזר אלי.
בית האופרה הוא אלבומה השלישי של שרה. בין שלושת האלבומים אשר הוציאה יש מרווח מכובד של שנים, שכשמקשיבים לשירים באמת אפשר להבין גם למה. הרמת אינטליגנציה שיש בשירים מפתיעה, משחקי הסולמות בלחנים, ומבחינתי הדבר הכי קדוש – הטקסט, בתור אחד שכותב על כל דבר אפשרי, אני הייתי מופתע ממש לראות את הרמה הגבוהה של הטקסטים בשירים.
עכשיו אתם מכירים אותי, לא מעניין אותי האלבום, מעניינת אותי ההופעה!
אבל לא, פה עשו לי ״בונקר״, היא לא נתנה לי לברוח מזה, היא הגישה את הטקסטים המורכבים האלה, בצורה הכי אלגנטית, פשוטה, יפה וקלילה שאפשר כך שהקהל יוכל להנות מהמוזיקה, מהמילים הגבוהות, מהמסרים וכמובן, מההופעה.
לפני כמה שנים הייתה סידרה על מזוודה שחוזרת בזמן, ולדעתי זה מה שקרה לי בעת הכניסה למועדון ה״אזור״.
קודם כל חייב להגיד משהו על המועדון הזה, הייתי בו היום פעם ראשונה, אחרי שהייתי בכל מקום להופעות בארץ, משבי ציון ועד לבאר שבע, וכזה מקום שנותן בית חם לאומנים, ועל הקירות חולק כבוד לענקי המוזיקה בהיסטוריה, ומרווח ככה עוד לא ראיתי, ״סוג של בארבי רק באווירה של קומונה״.
ופתאום עולה לבמה מישהי, תופסת גיטרה אקוסטית ביד, ונותנת לי בראש, אין לי הגדרה טובה יותר למה שקרה על הבמה, בסדר מופתי של חוזק וחולשה, של ביקורת להכנעה, ואני כמו שאני שאני נהנה אני רוקד ואם היא הצליחה לגרום לי לזוז גם בשיר יותר שקט, רק על זה מגיע כל הכבוד חח.
המופע נפתח בשיר בנושא של האלבום ״בית האופרה״, שיר עם אמירה ביקורתית לכל אורכו על החומריות השולטת בעולם וכל רדיפת הבצע, איך האדם שכח את הסביבה החברתית, ומרוכז רק בעצמו. טקסט קצת קשה, עכשיו מבינים על מה דיברתי?.
לאחר מכן מגיע השיר שבימים האחרונים שמעתי שוב ושוב ושוב ושוב, ״בית קפה משולש״, שיר סליזי, שזורק אותך לתקופות נוסטלגיות קצת, למה שאתה הכי רוצה להיות וגם למה שאתה הכי לא, עכשיו אתם בטוח הבנתם. 😉
למרות שנהוג לכתוב את זה בסוף, אבל אני חייב לומר שהרבה זמן לא ראיתי יחסים כאלו בין אמן ללהקה, איזה תיאום, איזו חברות נשקפת בין כל חברי הלהקה, אווירה תומכת ומחויכת, מה שכבר לא נהוג כל כך לראות בהופעות בימינו.
בין חברי הלהקה, הגיטריסט שיקו פלדמן, אשר הפיק עם שרה את האלבום החדש. אין לי מספיק מילים לתאר את רמת הערכה שנשקפת שיש לשרה כלפיו, את כמות התודה שהיא חייבת לו על היצירה הענקית הזו שעוד ידובר עליה רבות, העונה לשם ״בית האופרה״.
בהופעה היו שני אורחים, למרות שמעריצים שרופים יקראו להם באותו השם, אבל, אריאל פוליאקוב ואורן ברזילאי. (הסולן והגיטריסט של ״מופע הארנבות של דוקטור קספר).
מה שאריאל הצליח להוציא מהגיטרה בקאבר לשיר די פשוט ״פרפרה״, זה היה מרשים למדי.
ואז עלה לבמה, כותב לך עכשיו אדם שבתור תיכוניסט מתלהב בן 15 קנה את דיסק האוסף ועמד שורה ראשונה כדי שיזיע עליו, ״אורן ברזילאי״, הווקאליסט העצום הזה של ״מופע הארנבות של ד״ר קספר״.
בהופעה מתגלה גם שאת השיר הסוגר את האלבום ״בוער בי״ יצרו אורן ושרה במשותף, מי שלא חווה אורן ברזילאי בהופעה, חייב לעצור הכל ולראות את זה.
לאחר מכן ההופעה המשיכה עם חומרים מהאלבום הראשון של שרה ״חבק יהיה משהו״ וסגרה עם השיר שהזכיר לי הכל ״לא כועסת״.
שרה לא שוכחת את כל האנשים שתמכו בה לאורך כל הדרך, ומודה להם שוב ושוב מספר פעמים במהלך ההופעה
לדעתי כל בן אדם שרוצה לשמוע סוגים שונים ומגוונים של מוזיקה בהופעה אחת, להקשיב ולהצליח להינות גם ממילים יותר מורכבות עם ביקורת חודרת בין השורות, חייב להיות בהופעה של שרה.
וכמו שעשיתי, ממליץ לכולם לרכוש את האלבום החדש של שרה ״בית האופרה״ וליהנות סוף סוף אחרי הרבה זמן שלא קרה בתעשייה הזו, מחוויה מרתקת של לחן נהדר וטקסט משובח ולא מתפשר.
