שבת, אוגוסט 29, 2026

לא "אותו דבר" – מישה סוחינין במופע השקה לאלבום הבכורה

מישה סוחינין, סולן להקת הפרוגרסיב Distorted Harmony  ויוצא תוכנית הריאליטי The Voice פונה לדרך עצמאית ומשיק אלבום בכורה, טל קמפליס, כתב חדש תחת כנפי הבלוג הגיע אמש למופע ההשקה בתאטרון תמונע כדי לשמוע, לראות ולדווח. 

מישה סוחינין. צילום: שרון עובדיה "מגזין רעש"
מישה סוחינין. צילום: שרון עובדיה "מגזין רעש"

אחחחח כמה כיף לחזור לכתוב אחרי הרבה זמן,עד עכשיו הסגנון ביקורת שלי והכתיבה היה ברור לכולם, וזה מורגש עד היום, אני ראשית קהל, חי את ההופעה, את האמן, את שאר הקהל ואחר כך ניגש לעט, רק שהפעם הצטרפה אלי חברה שלי, שאת ההשכלה המוסיקלית הגבוהה שאין לי, יש לה.

מישה סוחנין, לא סתם הוא מצלצל לכם מוכר, כן כן הילד הטוב של דה וויס שהמנטור אביב גפן ניסה ל"קלקל" ובעקבות כך נתן קפיצת ראש לתופים, חוזר אחרי כמעט 5 שנים ועושה את זה עם כל מה שצריך.

המוסיקאי האהוב עלי, שאני אישית מעריץ ברמה הכי פסיכוטית שיכולה להיות, הנו שלום חנוך. התקופה של דממה במוסיקה הישראלית, במקום להמשיך את הקו הקיים, הוא פתח מגבר על דיסטורשן ולא פחת לפתוח גם את הפה, וזה אומנם לקח זמן אבל זה עבד. והנה זה חוזר גם אצל מישה, התכונה הזו לא לפחד מכלום, ודווקא עכשיו שברור לאן הכיוון הישראלי הולך, לרגוע, לסליזי, לשילוב האלקטרוני, הוא לא רואה בעיניים ומחזיר את הרוק ברמת כובד בינוני בשילוב צעקות למרכז העניינים.

אם יש משהו שאני ממש "סטוקר" שלו זה נגנים, אני אדם מאוד וויראלי, אני חי ברשתות החברתיות, אז אני כל היום עוקב אחרי פעילויות של נגנים, ואיך שהחבורה המופלאה של מישה עולה על הבמה, אני פתאום קולט על הגיבסון, לא אחר מאשר עידן שניאור, אמן הגיטרה כמעט המבוקש ביותר בתחום, במקביל מופיע עם אמנים מהשורה הראשונה כמו: ריטה, דניאלוף, הראל סקעת, חיים משה, רועי נויפלד, מאיה הרמן, בקיצור הרבה שמות שיכולים להבטיח שהגיטרה נמצאת בידיים הנכונות.

התזמון בין חברי הלהקה, והאווירה שלהם ביחד יצרה בכל הרוק הזו שמחה מסוות טוב שגרמה לי ולחברה שלי פשוט לעוף באוויר, רוק שעושה לך פשוט חשק לקום, לקפוץ, להשתולל, כמובן שכל זאת מישה עושה מבלי לוותר על המקוריות ואף ציון בסוף ההופעה ששנתיים ישב באדיקות רבה עם המעבד בכדי לבחון את החומרים, כל החומרים נכתבו והולחנו על ידי מישה בעצמו, ובינינו, גם אם הוא לא היה אומר את זה, רואים את החיבור שלו למילים, לשירים, כיום זה כבר די נדיר למצוא.

מבחינה מוסיקלית, שמים לב לשיפור הענק שמישה עשה מבחינת הגשת שיר, מבחינת השירה, היכולות הווקליות, השליטה בגבוהים פשוט הדהימה אותנו, הדיקציה שגם עם הצרחות, והדיסטורשן והטירוף, אפשר היה להבין כל מילה ולהתרגש, היו מעברים יפים בין סולמות שנעשו באלגנטיות, כלומר מי שלא למד מוסיקה, לא מבחין שנעשה המעבר, ומי שכן? יודע שזה נחשב לחטא אבל שוב מגיע הקטע של הרוק – אין חוקים.

יש להוסיף ולפרגן, שכל רגע בהופעה, דבקה בנו הסקרנות לראות לאן זה יתפתח, מה יקרה עכשיו, ואחרי שהוא נותן לך בראש מספר שירים, פתאום יש שיר מרגש, ואנחנו, הקהל הצעיר, אוהבי המוסיקה, נשב? לא!. ואנחנו נתחבק כולנו ונתרגש ביחד איתו, ושנייה לפני שזה נגמר, איש איש את חברתו יחבק וינשק, כי זה מה שיוצר השילוב בין הגשת השירים של מישה לרומנטיקניות שבשיריו. ישנם חלקים שמישה משתף את הקהל, בקצב על ידי מחיאות כפיים, או בכך שהוא מבקש "שאני צועק "עבדים היינו, עבדים נישאר" אתם צועקים אחריי". ולקינוח לאחר שעלה שוב לבמה להדרן לאחר שירד ממנה יחד עם חבורת הפלא שלו, תופס את הגיטרה האקוסטית ומבצע את הקאבר הזכור ביותר שלנו מהתכנית "דה וויס", Toxic, ביצוע שקט ואקוסטי, שאתה יכול לשמוע בלופים, ומרוב שההנאה אתה לא רוצה שייגמר.

על פניו, שמסתכלים על מישה, אף אחד לא ייתאר לעצמו שמדובר באמן רוק שמנסה להוציא בשירים את ה,ילד הרע" שבו, גם חלק נכבד מהקהל היו חברים ומשפחה של מישה שליוו אותו בכל הדרך והתודות, לא איחרו להגיע, מישה לרגע לא שוכח מאיפה הוא בא ומעריך את כולם על התמיכה בדרכו.

ללא ספק שנשמע על מישה עוד רבות לאחר מופע זה ועם תפיסת הפופולריות של האלבום, מודה שרכשתי לעצמי אחד. ניכר האופן בו הוא מיישם חשיבות לביקורות מעבר, לומד, משלב עם זה הרבה ביצים, ונותן בראש כמו שרק הוא יודע.

ממליץ לכל מי שעדיין יש בו תקווה ליצירת רוק ישראלי, שלא מפחד ללכת עד הסוף, בשילוב מהפנט עם הקהל,  עד ההופעות הבאות, לשמוע חומרים ולהינות מכל רגע, וכשיגיעו ההופעות? למהר לרכוש כרטיסים לחוויה מיוחדת במינה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: שרון עובדיה "מגזין רעש".

 

להאזנה ורכישה מקוונת של האלבום

 

וידאו פייסבוק, צילום טל קמפליס

 

 

וידאו יוטיוב, צילום שרון עובדיה

 

 

הכי חדשים

המחזה "האשליה" – כשהאקסית מסרבת לצאת מהראש

שנה חלפה מאז שאביגיל עזבה את רז, אך מבחינתו דבר לא הסתיים. הזמן התקדם, אולם הלב נשאר...

שיר לוי שר לאבא וממשיך אל הבארבי

בתחילת חודש יוני נפרד עולם המוזיקה מישי לוי, שהלך לעולמו בגיל 63. אחד הקולות הגדולים בזמר הישראלי...

עונת הפסטיבלים יוצאת לדרך: חנוכה 2026 חושף את הקלפים

עונת הפסטיבלים יוצאת לדרך, וחג החנוכה מתחיל להתחמם כבר בסוף אוגוסט. גם השנה צפוי החג להציע שפע...

חגיגות המאה הגיעו לשכונה: אתניקס ושירה זלוף בפארק מנהטן

חגיגות מאה השנים לבת־ים ממשיכות לנוע בין הבמות, החוף והשכונות. אמש הן הגיעו אל פארק מנהטן השוכן...

רשת מועדוני FRIENDS נוחתת ביבנה

רשת FRIENDS מבית ההסתדרות מרחיבה את מפת התרבות שלה ונוחתת גם ביבנה. היכל התרבות העירוני מצטרף לרשת,...

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

פרנק־אן־פורטר עזב את הטירה – טים קארי הלך לעולמו

השחקן והזמר הבריטי טים קארי הלך לעולמו בגיל 80. מנהלתו אישרה כי מת בשלווה בביתו בלוס אנג׳לס....

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא