הלב הער של יובל דיין

יובל דיין חוגגת את השקת אלבומה השני "ליבי ער" במופע כפול במוזיאון תל אביב לאמנות, שני, 27.06.2016. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אי אפשר להתייחס לתופעה הזו ששמה יובל דיין, למוסיקה שלה, לשירה שלה ולהופעה שלה, מבלי ללכת לאחור בזמן, ולא, אינני מתכוון לאותם רגעים בתוכנית הריאליטי "דה וויס" לפני שהודיעה על פרישתה המפתיעה, אלא פשוט לצעד הראשון, הרציני יותר בקריירה ההולכת ומסתמנת של יוצרת ומבצעת שהפכה זה מכבר לקול ולמראה המיוחד ששובה לבבות, או כפי שאמרה לי נציגת השירות במוסך השירות של קאיה הבוקר כשניגשה לרשום את רכבי לטיפול תקופתי "או, אני מתה על השיר הזה ועל הקול הזה" בדיוק כשהאלבום החדש של יובל דיין התנגן לו במערכת. אני מתכוון אל אותו צעד שעשתה כאשר השיקה את אלבומה הראשון בדיוק לפני שנתיים, האלבום "לאסוף" עליו כתבתי את הביקורת הזו – "לאחר ההאזנה לאלבום אני יכול לומר כי יובל דיין, למרות גילה הצעיר מחזיקה בכישרון האולטימטיבי, סינגר סונגרייטרית מקומית, שיריה מהווים סוג של תעודת זהות ישראלית המגיעה לקהל רחב, יש בה מן העומק של היוצרים הוותיקים, יש בה נגיעות אתניות קלות עם רמיזות סלסול מעת לעת, סוג של קיבוץ גלויות בין מזרח, מערב, עבר, הווה ועתיד. האם יובל דיין היא הגשמת החלומות של המיינסטרים הישראלי? אתן לזמן לענות."

ומנקודת מוצא זו אפשר להתקדם הלאה, אכן, אלבומה השני של יובל דיין, העונה לשם "ליבי ער" על שם שיר הנושא הפותח את האלבום ואשר נכתב והולחן בידי יובל לצד חמישה שירים מתוך תשעה הכלולים בו, מהווה הספק מכובד ליוצרת שמבקשת גם לחוות ולשתף פעולה עם יוצרים, משוררים ותמלילנים נוספים המשיקים קווים לפי ראות מחשבותיה, האלבום מהווה תעודה בוגרת יותר של מוזיקאית יוצרת ומבצעת בשלה, מנוסה יותר והכי חשוב – אחרי הקריירה הצבאית המכובדת שלה כזמרת גם במסגרת זו, שכזכור אחד משיאיה היה דואט עם נשיא המדינה והרמטכ"ל ביום העצמאות אשתקד.

האלבום עצמו יצא לאור לקראת החגים באביב האחרון עם הבוסט הגדול של השקת אלבומים לחג, מסיבותיה או שיקולי מנהליה המקצועיים, נבחר מועד קיומו של מופע השקה רשמי לימי הקיץ דווקא, אחרי שחרורה מצה"ל ולאחר הופעות שהתקיימו כאן ושם ברחבי הארץ. המקום שנבחר – מוזיאון תל אביב ולא אחד מסניפי רשת זאפה במרכז הארץ הוא סוג של אמירה, הפעם חוגגים את האלבום החדש ושיריו לא על קנקני בירה וקערות עלעלי חסה ברוטב אוריינטלי וקינוחים עתירי סוכר. לא, המופע מתקיים במקום בו אמור הקהל לשבת בשקט להתבונן ולהאזין למתרחש על הבמה ללא כל הפרעות, אולם במוזיאון, סוג של רצינות והתייחסות מקצועית ולא בידורית לעשייה המוזיקלית.

אמש, אל מול אולם אסיא המלא מפה לפה בקהל, כולל מני סלבס למיניהם שתצלומיהם הציפו הבוקר את מדורי הרכילות, קצת אחרי השעה תשע בערב ומתיחות בקרב הקהל שהחל למחוא כפיים לזירוז המופע, עלו הנגנים המלווים – אלון רדעי בקלידים וקולות, מיכה הרשליקוביץ בגיטרות, אור אדרי בגיטרת בס, ספי עספורי בכלי מיתר – עוד, גיטרה אקוסטית וכינור, שי ברוך על התופים, פותחים את המופע עם השיר הפותח את האלבום החדש "ליבי ער" כשיובל דיין נכנסת לבמה בשמלת "ג'לביה" לבנה מעוטרת במוטיבים אוריינטליים ורעמות שערה ממלאות גזרת פניה כאריה בסוואנה, מרבה ליצור מחוות ידיים מונפות בעדינות, משחררת את קולה המיוחד עם הטקסטים המלווים במנגינות בעיטורים אציליים של כלי הנגינה בהפקתו של גלעד שמואלי.

וכפי שהגדרתי בעבר, כך גם עתה – קולה של יובל עשן קמעה בגווניו, נמוך ואינו מתנשא בזעקה, מותיר את השירה המבוצעת מבעד למעטפת כלי הנגינה יציבה ובוטחת מבלי לטפס לרקיע, גם ברגעים שיובל משתחררת מהלחץ מה האופייני לאירוע שכזה ומתחילה אף לרקוד ולנופף בידיה אל על בסגנון ימתיכוני, היא לא מאבדת שליטה ושומרת על קו דק של איפוק.

יובל מבצעת את האלבום במלואו, עניין נדיר במחוזותינו, כאשר אמנים החוגגים השקה משתדלים להציג כמה שירים מהאלבום החדש ולהימלט בדרך כלל אל שלל הלהיטים המוכרים יותר, יתכן והעובדה שזהו בסך הכל אלבומה השני של יובל או במגמת מכוון חוו היושבים באולם האזנה בביצוע חי לאלבום במלואו, הרווח כולו של הקהל. שילוב מעניין היה בקטע מרגש יותר כאשר יובל שבאקט מסוים החזירה את עצמה לשורשים ולאתניות ובצעה את השיר שכתב חיים אוליאל והולחן בידיו של ג'קי אלקיים במסגרת להקת שפתיים והפך לסוג של המנון לבני העדה המרוקאית "אמאמא דיאלי", השיר שהכניס יותר מטמפו למופע אלא גם תבלינים אקזוטים רעננים היווה הקדמה לפרץ הרגשות כאשר יובל דיין ניגשה אל הקלידים והמשיכה עם השיר "אמא" שכתבה והלחינה והוקדש למעשה לאמא שלה שישבה בקהל כאשר היא לא שוכחת לציין לאביה כי גם לו יוקדש שיר בעתיד.

את המשכו של הפרץ האוריינטלי המרומז היא מושכת הלאה כאשר לאחר ביצועו של השיר "מתארחת בעולם" שאף אותו כתבה והלחינה היא מגיעה  לביצוע שיר שכתבה והלחינה עבורה אהובה עוזרי, יובל לוקחת את הביצוע במעין גרוב קופצני, מנסה לתבל אותו בטעם תימני מעודן ביותר. בכלל הסגנון של יובל בנוכחות הבימתית, כפי שציינתי קודם לכן הוא די מאופק, עם יכולות שירה ויצירה שכזו אתה מצפה למעין "קרן פלס" או "מירי מסיקה" שכאלו שיסעירו את הקהל במילים, חיוכים, בדיחות ופלירטוטים אך יובל היא שונה, יש בה מין העדינות אם לא הביישנות שהרי לא מתחברים המושגים מופע וביישנות, אך אין ספק כי יש כאן איפוק מעודן למרות ניסיונותיהם של אור אדרי ומיכה הרשליקוביץ לרקוד על הבמה, יובל עדיין חוגגת בסופיסטיקייטד מנומס, לא שזה רע, אבל הייתי רוצה קצת יותר התפרעות וריקודים.

כאשר מגיעים רגעי הסיום ושלב ההדרן יובל חוזרת מן הסתם אל אותו שיר שחשף אותה בפני הקהל אז, שירו של עידן רייכל "שאריות של החיים" שהפך למעשה ללהיט שלה, יובל חותמת עם " מי אני מולם", מחזירה את עצמה ואת הקהל לפרופורציות הנכונות בחיים והמופע מסתיים בקידה רבתי של כל הצוות שעל הבמה, מותיר טעם של עוד.

הערב היא חוזרת למוזיאון לסשן נוסף במסגרת מופע ההשקה, פעם שניה, לא נותרו כרטיסים!! יובל תמשיך את סבב המופעים בעקבות השקת האלבום במהלך יולי הקרוב בזאפה ירושלים, בלהבות חביבה ובתאריך 14 בספטמבר תחזור למרכז למופע במועדון גריי ביהוד.

ליין אפ: ליבי ער, בדיוק כמו הירח , צבעים , תנגן, אל תאמר, בשעה טובה, שבת , מאמא דיאלי , אמא, שב מולי , לאסוף, עד שתחזור , מתארחת בעולם, שעה חלפה, מה שאני צריכה, לילותיי. הדרן: שאריות של החיים, מי אני מולם

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יובל אראל

וידאו