כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

טרובדורים של אמונה

ערב השקת "ליבא", בית למפגש ויצירה – חברה – תרבות – רוח, מגדל 1 נווה צדק, תל אביב, שלישי, 22.03.2016. מופיעים – יוסי בבליקי, אביב גדג', אהוד בנאי, אליעזר בוצר ואבי עדקי. נכח תיעד ומדווח  – יובל אראל.

אהוד בנאי ואביב גדג', ליבא. צילום: יובל אראל
אהוד בנאי ואביב גדג', ליבא. צילום: יובל אראל

זה התרחש לפני 126 שנים, כאשר זרח ברנט, הנמנה על אותם אבות מייסדים של המושבה פתח תקווה החליט לנטוש את עבודת האדמה ולהקים ישוב אורבני חדש שיותאם לשכבת העמלים, סמוך לנווה צדק שהייתה מקום מושבם של האמידים מתושבי יפו היהודים,

על שטח חולי המתפרש ממערב לנווה צדק הוא הקים שורות שורות של מבנים בני קומה אחת וקרא את שם השכונה החדשה "נווה שלום" בצוטטו את הנביא ירמיהו " וְיָשַׁב עַמִּי, בִּנְוֵה שָׁלוֹם; וּבְמִשְׁכְּנוֹת, מִבְטַחִים, וּבִמְנוּחֹת, שַׁאֲנַנּוֹת."

גבולה המערבי של השכונה התערבב עם בתיה של שכונת מנשייה שהייתה השכונה הצפונית של הקהילה הערבית ביפו, שכונה שנמחקה מעל המפה לאחר מלחמת העצמאות ובמקומה צמחו מגדלי משרדים המסתירים את צבעי שקיעת השמש מבתיה של השכונה הוותיקה.

יוסי בבליקי, ליבא. צילום: יובל אראל
יוסי בבליקי, ליבא. צילום: יובל אראל

אחד המבנים הגובלים בין השכונה הוותיקה לבין המפלצות הלבנות החדשות הושכר לפני זמן מה בידי אילון תירוש, יזם ומשקיע מתחום ההיי טק, במה שהפך למשכנה של "ליבא" אותה מגדירים מקימיה כ- "מיזם תרבותי-חברתי, ששואף לייצר מפגש אמיתי, קרוב, מעמיק, בין החוויה הישראלית לשורשי התרבות והחידוש היהודי, דרך יצירה ורוח. מקום מפגש נטול פוליטיקה, נקי מהטפה וחף מהצורך לבדר. השאיפה הפשוטה: לבנות מקום למפגש מאחד."

ליבא, שהנה סוג של אי של אמונה בעיר העברית הראשונה שאינה מפסיקה לחיות 24 שעות ביממה מצטרפת למעשה למיזמי קהילה\אמונה\יהדות\תרבות נוספים ברחבי העיר כ"המקום" ברחוב ברנר או כ"נווה שכטר" ברחוב שלוש הסמוך.

לאחר תקופת הרצה ויצירת פעילויות שונות התקיים אמש ערב ההשקה לקומפלקס הפיזי ולתוכנית הרוחנית, באולם המופעים הדי אינטימי הממוקם בעליית הגג של המבנה העתיק והמשוחזר הופיעו בזה אחר זה בפני קהל עשרות שמילא את המקום שורת אמנים שאני סבור שיש להגדירם ואפילו להכתירם כטרובדורים במובנה הפשטני של המילה – משוררים הנושאים את השירה השואבת יסודותיה מתוך ההנחה כי עצם היותנו בני העם היהודי מחייבנו להכיר, לדעת ולהבין את השורשים של העם הצומחים מאמונה ומסורת בנות אלפי שנים.

אליעזר בוצר ואבי עדאקי, ליבא. צילום: יובל אראל
אליעזר בוצר ואבי עדאקי, ליבא. צילום: יובל אראל

ואחרי שלל החפירות הללו בניסיון להעמיד ולהציב את ליבא, כמות שאני רואה אותה, במקום, בזמן ובהוויה הישראלית, תל אביבית, יהודית, ישראלית, אפשר לספר כי לאחר בירה חופשית לצד קעריות "ארבעס", חוויתי יחד עם הקהל שעתיים וחצי של חוויה מוסיקלית בה נטלו חלק יוסי בבליקי, אביב גדג', אהוד בנאי, אליעזר בוצר ואבי עדקי, איש איש לחוד וחלקם ביחד, ובין שיר לשיר הציג מנחה הארוע המשורר יונתן ברג את תפיסת העולם של המוסד החדש לצד אירוח של המייסדים, היזם אילון תירוש והרב עופר גיסין.

תירוש וגיסין, ליבא. צילום: יובל אראל
תירוש וגיסין, ליבא. צילום: יובל אראל

ממש דקות ספורות לפני תחילת האירוע, הספקתי לתפוס את אהוד בנאי ואביב גדג' בסאונד צ'ק אחרון ולברך את אביב על ההצלחה המדהימה עם פרויקט גיוס ההון לאלבומו הבא באמצעות פלטפורמת הדסטארט, הישג מרשים בכל מובן, תוך פחות מ – 72 שעות מאז נפתח הפרויקט גויס סכום כסף כמעט כפול מהיעד שהוצב. זו הזדמנות להפנותכם לפרויקט, עדיין ניתן לתת הערכה לאומן המיוחד ולרכוש את האלבום. אני כבר מחכה בכיליון עיניים לאלבום ולהשקה, כבר יותר משנתיים חלפו מאז יצא אלבומו הקודם "ילדים של מהגרים"…

וכן, היו הרבה רגעי שיא במופע, חומרים חדשים, ביצועים אקוסטיים מרתקים, גרוב אמונתי סוחף ותחושה של ביחדנס, אני כבר מחכה לליין אפ של החודשים הקרובים.

 

 

 

 

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו פייסבוק

 

וידאו יוטיוב

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d