מחכה למשיח – שולי רנד במחזמר משיריו של מאיר אריאל

שולי רנד, בעל תשובה שחזר לבמות צולל לתוך התנ"ך המוסיקלי שהותיר אחריו מאיר אריאל וממשיך דיאלוג שהתפתח ביניהם עוד בחייו של מאיר. ת'מבינ'תי – מחזמר יחיד, שילוב ייחודי ומסקרן של מיני מחזה ששזורים בתוכו שיריו הנפלאים של מאיר אריאל, בביצוע יחיד של שולי רנד. מופע השקה חגיגי התקיים ברידינג 3 ביום שלישי 2.2.2016. שיר אלוני ואלכס  מורוזוב יצאו למופע כדי להביא את הרשמים המראות והקולות. 

שולי רנד, מחכה. צילום: אלכס מורוזוב

שולי רנד, מחכה. צילום: אלכס מורוזוב

מועדון רידינג 3 בנמל מתמלא בקהל, ובקצת יותר מחצי שעת איחור מורגשת (הקהל התחיל לשרוק ולמחוא כפיים כדי לבקש שיתחילו), הבמה החלה להתמלא באורות והגיחו מבין הצללים דמויות כמו מאגדת ילדים, הנגנים עם כובעים של חיות וצוענים, שולי רנד עולה לבמה בזחילה על ארבע, וניגש למיקרופון באיטיות לבוש כובע לבן רחב שוליים, טלית ופונצ'ו לבן. הבמה עמוסה בכלי נגינה מרהיבים, וברקע מוקרן קיר מאבנים ירושלמיות טיפוסיות, אולי הכותל.  כך עוד לפני שנאמרת מילה אחת, נוצרת התחושה שהולך להיות מופע מרהיב ויוצא דופן באופיו.

שולי רנד, מחזמר למשיח ומשורר. צילום: אלכס מורוזוב

שולי רנד, מחזמר למשיח ומשורר. צילום: אלכס מורוזוב

בוודאי רחוק מאוד מאופיו של מאיר אריאל ז"ל, הקיבוצניק, שיש מי שכתבו עליו שהוא נחשב לכהן החילוניות,  שחי חיים צנועים ושר בפשטות מופעי גיטרה. המרחק בין דמותו וזכרונו של מאיר אריאל לבין המופע יוצר ניגוד מעניין לכשעצמו. מופע עשיר מאוד, עמוס הגות דתית- שלוקח את שיריו של מאיר אריאל והופך אותם לטקסט שיכול להחזיר אנשים בתשובה. מצד אחד ההתרסה האריאלית עדיין נמצאת שם בטקסטים אך בהגשתו של רנד, נראה שהטקסטים הם בכלל התרסה נגד החילוניות, נגד הסתמיות.

ולתוך תמונת הניגוד הזו נשפכת המוזיקה עצמה- עיבוד קברטי- ג'אזי, שלרגעים מזכיר את המוזיקה של טום ווייטס, לרגעים נוגע במוזיקה הכלייזמרית אבל הרבה פחות מהצפוי ביחס למחזה. לעתים תחושה מאוד גדולה של ביג בנד ורק לרגעים מעטים יש תחושה של אינטימיות.

רנד משחק בהצגת יחיד את הסיפורים שסובבים סביב ההמתנה הדתית כל כך, שהכל יהיה בסדר כשהמשיח יבוא, סיפורים מתוך השכונה שבה הוא חי, שהם יותר משלים ורמזים שמתחברים בצורה מאוד מוצלחת לטקסטים של מאיר אריאל עד שכמעט נדמה שמאיר אריאל ידע שהולך להיות מחזה כזה וזה תואם מראש. זה מרגיש כאילו הטקסטים של אריאל הם בכלל טקסט דתי שהגיע הזמן ללמוד בחברותא.

זה נעשה יותר ויותר בולט ככל שהמחזה מתקדם, בהתחלה קצת קשה היה לי להרגיש את החיבור הזה. אך קטעי המחזה נעשים יותר ויותר ברורים ועוצמתיים ככל שהמופע מתקדם. רנד, שבעברו החילוני שיחק למשל בסרט "החיים על פי אגפא" ומאוחר יותר כחרדי יצר את הסרט המעולה "אושפיזין", ממשיך להביא את איכויות המשחק המצוינות שלו אל הבמה. מצד אחד מרגישים שהטקסטים מאוד מכוונים לעורר באנשים את הרצון לחזור בתשובה, אין ספק בזה. אבל מעצם דמותו ואישיותו, רנד מביא לזה עומק אחר. מבט והתבוננות כנים על החיים הדתיים, למשל כאשר הוא מצביע על גאוותו והרצון שלו להשיב בתשובה את "יצחק האפיקורס". במובן זה, רנד כמעט מצליח לייצר טקסט שהוא אוניברסאלי. עם זאת, זה אישי, ומורגש שזה נוגע בלבטיו האישיים במסעו שלו להתבוננות עמוקה יותר במשמעות החיים. 

החיים על פי שולי רנד. צילום: אלכס מורוזוב

החיים על פי שולי רנד. צילום: אלכס מורוזוב

ניכר שנעשתה מלאכת מחשבת עמוקה בכל תו בהופעה הזו עם הנגנים: קונטרבס – אלי מגן, אקורדיון/פסנתר – אסף תלמודי, קלרינט/סקסופון/חלילית – איל תלמודי, כלי הקשה (כולל קסילופון ענק שיוצר סאונד מדהים) – אסף רוט, גיטרה קלאסית/יוקילילי דניאל שהם, וקאנון – אריאל קסיס. המוזיקה עמוסה באפקטים, צלילים כמו מתוך יער. התלבושות שלהם מזכירות לי יותר מהכל את האיורים שהיו מציירים בספרים דתיים כדי לייצג דווקא את השדים והיצורים שמסיתים מהדת. הייתה לי ציפייה שעם תלבושות כל כך בולטות יהיה להן תפקיד בהצגה כמו אקדח שמופיע במערכה הראשונה- אבל האקדח הזה לא ממש ירה, הנגנים נשארים נגנים לכל אורך המופע.

"טרמינל" בביצועו של רנד מוגש כשנסון צרפתי, "חיית הברזל" הפכה לממתק קברטי קסום, הביצוע ל-"מים מתוקים" זוכה מהקהל לתשואות רמות וכמובן שעם קלאסיקה מנצחת כמו "טוק טוק על שערי מרום" הקהל שר ביחד עם רנד ולהקתו. רנד הוא החזן שליח הציבור והקהל מתפלל יחד אתו.
הקטע הכי חזק בעיניי היה הקטע על "יעקב הנרקומן" שמתקשה להחזיק מעמד במהלך התפילות, כולו בקריז עד שייצא הכוכב השלישי בשמיים, הקושי להיות בחיים הדתיים למרות הפיתויים הגדולים שבחוץ, כאשר רנד מציע מבט חומל אל אותה דמות, מבט אנושי.

יש ביצירה הזו מראה לחברה שלנו, מראה שהיא מצד אחד מאוד מושפעת מסיפורי החסידות הותיקים בסגנון סיפורי הבעל שם טוב, מצד שני נראה שטים ברטון היה יכול לביים את המופע הזה. רנד מצליח לשמר בתוך כל זה את הממזריות של מאיר אריאל. אני לא יודעת אם ממש יצאתי עם מסקנה או אמירה מאוד מסוימת מהמופע הזה. אולי רק עם התחושה שהמופע הזה מציע חמלה לכל הצדדים, בעיקר למי שעדיין רואים כלב דני לבן וענק ברחוב ועלולים לטעות בו ולחשוב שזהו חמורו של משיח. 

מחזמר לאמונה ולאדם, שולי רנד. צילום: אלכס מורוזוב

מחזמר לאמונה ולאדם, שולי רנד. צילום: אלכס מורוזוב

"הרי גם אפיקורס הוא חלק מהתיקון", אומר רנד באחד הקטעים, וללא ספק זה יכול היה להיאמר גם על מאיר אריאל, ונאמר- באמצעות המופע הזה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: אלכס מורוזוב

קטעי וידאו מהמופע 

צילום וידאו אלכס מורוזוב

 

 

 

 

 

צילום וידאו אורטל אביזמר

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s