סיקור הופעות

למה מי גולם?

רפי אדר חוגג את השקת אלבום האולפן השלישי "הגולם", הרחק מפרונטו, מועדון בארבי, שלישי, 02.02.2016, אורחים – מאור כהן ושלום חנוך. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

רפי אדר, הגולם, השקה. צילום: יובל אראל
רפי אדר, הגולם, השקה. צילום: יובל אראל

צבע טעם וקול, שלושת מושגי הבסיס בדרך לפיענוח התעלומה ששמה רפי אדר, על שום שהוא טיפוס, מי שהחל את דרכו בבוהמה האמנותית של תל אביב בשנות השישים המאוחרות והשבעים העליזות בתחום הקולנוע, המשיך לתחום המסעדות עם מסעדת פרונטו ונודע ברבים כאחד שלא עושה חשבון לנימוסים והליכות כשדורכים על כבודו ובכלל.

רפי ומאור, השכיין שלא ישיין. צילום: יובל אראל
רפי ומאור, השכיין שלא ישיין. צילום: יובל אראל

את הופעת הבכורה שלו מעל במה מוסיקלית עשה רפי אדר לפני עשרים שנה במקדש הרוק דאז, מועדון רוקסן, לצידו הזמר האיטלקי צוקרו, כן אדר מחובר להוויה האיטלקית של אוכל, יין ומוסיקה עוד מהימים בהם נשלח במצוות אביו ללמוד רפואה באיטליה אך החליט שלימודי הקולנוע מאתגרים אותו יותר. מאז הספיק רפי אדר להפיק סרטים וגם לנסות את מזלו כזמר, אלבומו הקודם שהוקלט במהלך מופע באוזן בר הגיע לידי במעטפה עם פתק אישי, עד היום אינני יודע האם היה זה תרגיל גאוני ביחסי ציבור או שמאן דהו החליט שאני צריך להקשיב, האמת הקשבתי, רפי אדר ככותב וזמר הוא ישיר, בלי שום עכבות ומסכות, צריך להאזין כדי להבין.

אמש חגג רפי אדר את השקת אלבומו החדש "הגולם" הכולל שמונה שירים שנכתבו במשותף בידי רפי אדר ורועי פרייליך בהפקתו המוסיקלית של אביחי טוכמן, ממנו שוחררו כסינגלים במהלך השנה החולפת שלושה שירים, "סולה בובה" מעין שיר אהבה לאשתו יהודית סולה אדר, "עד הגג של העולם" מעין בלדת סול קטיפתית, והאחרון, שיר הנושא של האלבום "הגולם" באמצעותו משוחח רפי אדר עם עצמו, האני שלו, ומנסה להכתיב סוג של חשבון נפש ולנתח את עצמו לתמלילים, חיים וגילאים, ניתן לאמר אף בזהירות שהוא יודע שהחיים אינם אינסופיים…

רפי ושלום, מממממממממממממממממממם. צילום: יובל אראל
רפי ושלום, מממממממממממממממממממם. צילום: יובל אראל

אז מה היה לנו? רפי אדר מגייס את יד ימינו רועי פרייליך בגיטרה חשמלית, את אביחי טוכמן בגיטרת בס, רפאל כהן בגיטרה, משה לוי בקלידים, עדי וויינברג וגליה ירון בשירה וקולות ואת ז'אן פול זימבריס על התופים, בדיוק על השעון בשעה עשר הם עולים לבמה במועדון בארבי אל מול קהל המונה את החברים ביניהם ניתן לזהות כמה מוסיקאים צעירים יותר או צעירים פחות, מוכרים יותר ומוכרים עוד יותר, חברים מאפירי שיער ונשות בוהמה מהמאה שעברה, הקיצר, החברים של רפי, מתכנסים כדי לחגוג יחדיו את האלבום החדש, רפי בטי שירט בצבע יין בורדו עתיק וטוב מנהל את המופע במעין נוסח דידקטי סמי פדגוגי מלווה בהסברים, השיר הזה מהאלבום החדש והשיר ההוא מהאלבום הקודם והנה מצטרף אורח למופע, מאור כהן שאמנם לא ביצע יחד עם רפי אדר את שירם המשותף הראשון "מזייף כמו כולם" אך כן התפרע ביחד עם השיר "השכן…", אורח נוסף שהגיח ממש ברגעים האחרונים של המופע כאות הערכה  לחברות רבת שנים עוד מימי לול ושבלול העליזים לביצוע שיר ששלום כתב לרפי "לב מלא".

רפי אדר, שמח שהגעתם. צילום: יובל אראל
רפי אדר, שמח שהגעתם. צילום: יובל אראל

המופע, מופעו של איש אחד, מול חבריו המלווים אותו עשרות בשנים, מעין אירוע משפחתי חברי סמי תיעודי, הקרין הרבה אהבה וחוכמת חיים של איש אחד לא פרייאר בכלל, שעם הכוונה נכונה היה אוסף את כל השולחנות במסעדת הבית שלו הצידה, פורש שטיח מלאכת יד גדול ורחב על רצפתה ועורך את החגיגה הזו עם כל הקהל שהגיע לצד כמה עשרות בקבוקי יין איטלקי טוב, כמה קערות פסטה איכותיות וכטוב ליבו איזו קערת ענק עם פירות ים, רק אומר…

בקטנה – הי, זו הייתה חגיגת השקה, אבל לא ראיתי אפילו קצה צילו של דוכן עם עותקי האלבום…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: