דיווח מהשטח

תחייתן של חרציות הרוק

מופע של הרכב הצמרת "The Dead Daisies" במועדון בארבי, מוצ"ש 19.12.2015, אורחת – גל דה פז. נכח צווח תיעד ומדווח – יובל אראל.

קוברי ופורטוס, חרציות. צילום: יובל אראל
קוברי ופורטוס, חרציות. צילום: יובל אראל

אין הוכחה יותר חותכת לעובדה שאנחנו, במדינת ישראל, הקצה המזרחי של השלולית הימתיכונית, כבר מזמן מוגדרים כמעצמת רוק, אם לא מבחינת ההיצע המנסה לכבוש את העולם אזי מבחינת הקהל. כאשר חבורת נגני רוק הפעילים בשלל הרכבי צמרת אמיתיים, המנגנים להנאתם בהרכב צמרת נוסף, מחליטים לחזור שוב לישראל תוך פרק זמן קצר יחסית במונחים של סבב הופעות בינלאומיות, ועוד עם הרבה אהבה, זו אכן ההוכחה, כי אמנים זרים אוהבים את הקהל הישראלי, לא רק כסוג של לקוח אלא אף כמי שהטמפרמנט שלו מעניק אהבה ללא גבולות לאמנים.

ג'ון קוברי, הסולן החדש, חרציות. צילום: יובל אראל
ג'ון קוברי, הסולן החדש, חרציות. צילום: יובל אראל

לפני שנתיים בדיוק הגיעו חברי ההרכב, דיויד לואי, גיטריסט יהודי שחי באוסטרליה והיה חבר בהרכבים Red Phoenix ו –  Mink. בן ארצו ג'ון סטיבנס, הזמר  שהיה חבר כסולן ב –  Noiseworks וגם ב- INXS.  ריצ'ארד פורטוס, גיטריסט נדיר החבר בהרכבים Guns ‘N’ Roses ו- Thin Lizzy. דריל ג'ונס, הבסיסט, שהוא בכלל הבסיסט הקבוע בהופעות של – The Rolling Stones מהזמן שביל ווימן פרש. (שזה כמו לגעת בטוסיק של אלהים), דיזי ריד, הקלידן, גם הוא חבר בהרכב – Guns ‘N’ Roses וצ'ארלי דרייטון, המתופף, המגיע אחרי שפעל בהרכבים The X-pensive Winos ו – The Cult לצמד הופעות בתל אביב, המופע הראשון למעין מועדון סגור של "מקומבנים" בחסות בית היוצר, המופע השני פתוח לקהל הרחב שעמס את מועדון בארבי לעייפה כאשר הן נינט והן היהודים היו האורחים הרשמיים במופע.

לואי ומנדוזה, חרציות הקצב. צילום: יובל אראל
לואי ומנדוזה, חרציות הקצב. צילום: יובל אראל

אמש חזרו החרציות הללו, אם כי בשינוי פרסונלי משולש במסגרתו את סטיבנס החליף ג'ון קוברי, הסולן המצוין לא פחות החבר בלהקת Motley Crue (קוברי במקור מנשוויל והוא נשוי טרי לזוגתו דבי סורנסון מחודש אוגוסט האחרון…), את דריל החליף מרקו מנדוזה, נגן הבס החדש, המגיע מההרכבים Thin Lizzy ו- Whitesnake, ואת צ'רלי החליף בריאן טישי, המתופף החדש, שניגן עם אוזי אוסברון ובילי איידול, אל הבמה במועדון בארבי, גם הפעם הם החלו את ביקורם בארץ בניגוב חומוס ביפו, סדנת אומן בבית היוצר ומופע סגור ל"מקומבנים" עליו ויתרתי הפעם בשל עומס מופעים (טפו, טפו, טפו, חמסה, חמסה, חמסה, מלח מים, מלח מים).

טישי, מכונת קצב אנושית. צילום: יובל אראל
טישי, מכונת קצב אנושית. צילום: יובל אראל

כאשר העניין הוא בנגנים מקצועיים, משופשפים, עם הרבה קילומטראז' של רוק אצטדיונים במד המהירות, עם רקע מצוין וכימיה נהדרת בינם לבין עצמם הרי שזו נוסחה מדויקת ומופלאה תמיד כדי ליצור ערב שכל כולו רוק כבד איכותי המשלב בין שלל להיטי המנונים הצרובים עמוק עמוק בספר "ואלו שמות…" של עולם הרוק בחמישים השנים האחרונות, לצד חומרים מקוריים, גישה אוהבת לקהל, וירטואוזיות על הבמה, כל השטיקים שכוכבי רוק אמיתיים ומנוסים יודעים לשלוף ברגע הנכון מעל הבמה, העניין הזה שהופך את המופע מסתם עוד מופע רוק למ-ו-פ-ע – ר-ו-ק!!!

חרציות מעיפות את המועדון. צילום: יובל אראל
חרציות מעיפות את המועדון. צילום: יובל אראל

קרוב לשעתיים הגישו החרציות המתות (תכלס, הן יותר חיות מצמח טורף) ליין אפ עשיר בשלל להיטיהם, להיטים נוספים מפנתאון הרוק העולמי וכמה חומרים מהאלבום החדש "REVOLUCION" אותו יצרו במהלך ביקור ממושך בקובה.

החרציות מאוהבות בתל אביב. צילום: יובל אראל
החרציות מאוהבות בתל אביב. צילום: יובל אראל

הייתה זו סיומת מצוינת לשבוע עמוס במופעים מגוונים שכלל כבר בתחילת סופו מרתון רוקרים שהיווה מבחינתי את ההכנה למוצאי השבת. תודה לכם חרציות, סעו לשלום ותשובו בשלישית, תל אביב היא בית עבורכם.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close