החיזיון של אהוד בנאי ומייקל צ'פמן

אהוד בנאי ומייקל צ'פמן במופע אקוסטי במועדון האזור, שני, 09.11.2015. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אני תופס עמדה די קרובה לבמה הנמוכה של מועדון האזור, מאחורי שורות שורות של כסאות צפופים, המועדון מלא עד הקצה בקהל מגוון שהגיע כדי לחזות בשני היוצרים והגיטריסטים הנחשבים איש איש בארצו כיוצרים חשובים. מבטי מתמקד בגיטרה של מייקל צ'פמן, אוזני מתמקדות בצלילים שהוא מפיק ומחשבותי נודדות לעבר שיעורי המלאכה בבית הספר היסודי, גיטרה פשוטה, מהוהה קמעה, עץ כהה ודי מרוט, ברגי ראשה כבר לא כל כך חזקים ומעת לעת מכוון מייקל את המיתרים, אבל הצלילים, אוהו הצלילים, על גבי פסי קול של פריטת פולק אופיינית היוצרת גלים גלים של מנעדי צליל רפטטיביים הוא מצליח בידו הימנית לשחרר ריפים המטפסים מעל הרפטטיביות ומעבים את המלודיה  כמה דרגות של יצירה, הוא מצליח להוכיח כי אין גבולות ליכולת האנושית להפיק מכלי נגינה פשוט שכזה מנעד רחב ומאתגר של צלילים ומנגינות, נוסק מעל הפולק הבריטי העממי וסוחף למעין טראנס פסיכדלי בהווייתו.

מעולם לא שמעתי צליל או מקטע מתוך יצירותיו של מייקל צ'פמן, הגעתי למופע שהתקיים במסגרת ביקורו הנוכחי בארץ בסבב המתוכנן להתמקד בכל אותם מקומות קטנים, פריפריאליים מדרום ועד צפונה של הארץ, הצלילים היחידים ששמעתי שדמו לנגינתו היו באלבומו האחרון של אהוד בנאי – "אש קטנה" הכולל ברובו קטעי נגינה אינסטרומנטליים שנוצרו בהשראת הימים שחי בוואדי בגליל בשנות השבעים ואחד מהקטעים הוקדש בשמו ובהשראה המלאה למייקל צ'פמן – "מייקל צ'פמן היה כאן".

לעתים זה יכול להיות קטע מאתגר ומעניין להגיע למופע מבלי ששמעת והאזנת קודם לכן ל צליליו של המוסיקאי, לקבל הכל טרי, ראשוני, מבחינתך האישית, ולחוש את חדוות הצלילים בהאזנה נטולת פניות ואסוציאציות מוקדמות, דף חלק.

כך ארע אמש, את מנגינותיו של בנאי אני מכיר כבר משכבר, אחד היוצרים, המבצעים המקומיים שמיקומו בפנתאון מובטח, סוג של טרובדור מילים וצלילים המיטיב לשקף את הצבע האמיתי של חלקת האדמה הפרושה בין הרי הלבנון, הרי השומרון ומדבריות הנגב והים התיכון, הצליל הכנעני הימתיכוני היודע לחבר במילים ומחשבות את ההוויה העכשווית המקומית הנכונה באשר למי אנחנו והיכן אנחנו.

בשנים האחרונות הספקתי לחוות את המוסיקה של אהוד בנאי לא פעם ולא פעמיים, החל ממופע חשמלי עם פרפרי הקצב בו ארח את קוואמי, עובר למופע במסגרת חגיגות הסיגדיאדה של בני אתיופיה להם הקדיש את "עבודה שחורה", ממשיך עם מפגש היסטורי חצי מיתולוגי עם בן דודו יובל בנאי ולהקת משינה, וכאורח במופעי זיכרון והתרמה, הפעם, שלא כמו במופעים הקודמים, הגעתי כדי לחוות את החיבור עם מייקל צ'פמן, מוסיקאי שכאמור מעולם לא שמעתי.

מבלי להתייחס לקטעים עצמם, מי ביצע מה ומהיכן, בלי לחשוב על ההקדשה של אהוד למייקל באלבומו האחרון בדיוק באותה עת שמייקל הקדיש שיר לאהוד באלבומו שיצא לפני כחודש "Fish", האסוציאציות היחידות שעברו בראשי כשצ'פמן סיים לכוון את הגיטרה המהוה שלו והחל לנגן היו נגני גיטרה מקומיים שאני מכיר, גבע אלון, דויד ברוזה, עוזי "רמירז" פיינרמן, אך אי אפשר היה לחבר ביניהם, השפעות אולי, אך החיבור, הדו שיח, הנגינה המשותפת עם אהוד, היא משהו שלא ניתן להעתקה, היא קטע שנולד כעת ועכשיו וכל כולו אמת בנגינה.

התחושה הזו, שהצלילים יוצקים בתוכך, מעין תחושת רוויה, תחושת שביעות רצון, תחושת אופוריה של רגע, כך הזדקקה לה השעה עם שני היוצרים הללו, פולק טהור הנשען על הצבעים והגוונים שכל אחד מהם מביא עימו ממורשתו ומחייו. זהו חיזיון של זמן איכות, תכלס.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו מהמופע, צילום: יובל אראל

וידאו, אהוד על מייקל, האתר הרשמי

וידאו, ההדרן, אהוד ומייקל. צילום יובל קאולי

אלבום FISH