דיווח מהשטח

המופע המרכזי של ליל שישי

נורית גלרון משיקה את אלבומה "היקיצה" במופע חגיגי במסגרת פסטיבל הפסנתר, שישי, 23.10.2015, אולם רקנאטי במוזיאון תל אביב לאמנות, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

חפירה – איך אפשר להגדיר מופע מרכזי? פסטיבל הפסנתר שופע אירועים ומופעים, גדולים לצד קטנים, רבים מאוד, איך ניתן בכלל לסווג או לתייג את שלל האמנים המשתתפים? קשה, אכן, אך כשאתה ניצב בתור הארוך לאולם המרכזי הקלאסי של המוזיאון, בבת עינה של עיריית העיר העברית הראשונה, סוג של הצנטרום של התרבות בישראל כולה, כאשר שלושה אנשים מאחוריך בתור עומד רון חולדאי המתיישב שורה מלפניך באולם הגדול, כשאתה קולט בזוית עיניך שלל רב לכל צלם פאפרצי באשר הוא אל מול מגוון אנשי התקשורת והסלבס  בשקל הממלאים את השורות, ככה זה כשזוגתו של איש תקשורת, טלנט של ערוץ 10, רפי רשף, "פותחת שולחן" ומשיקה את אלבומה החדש, החמישה עשר במספר למניין אלבומי האולפן, המגיע חמש שנים לאחר קודמו, כל אלו מובילים למסקנה כי אכן, עמדתי בתור למופע המרכזי של ליל שישי.

גלרון, מעמודי התווך של הזמר הישראלי. צילום: יובל אראל
גלרון, מעמודי התווך של הזמר הישראלי. צילום: יובל אראל

כמעט שנה חלפה מאז פגשתי את נורית גלרון על הבמה, אז היה זה במסגרת פסטיבל של אחת מהערים השכנות, ראשל"צ, במסגרת פסטיבל ראשון למוסיקה בסוכות 2014. היכל התרבות של העיר הצומחת היה מלא מפה לפה עת הגישה נורית גלרון מבחר משירי האהבה שלה לצד אורחים כקרן פלס, מתי כספי ושלמה גרוניך.

נורית גלרון, שרה במוזיאון. צילום: יובל אראל
נורית גלרון, שרה במוזיאון. צילום: יובל אראל

אז הגדרתי אותה כך – "נורית גלרון, אחת מעמודי התווך של הזמר הישראלי, זמרת בעלת קול חם וייחודי שבאמתחתה שירים רבים שכבר הפכו לחלק מפס הקול הישראלי, העומדת במרכז הבמה מתחילת שנות השבעים ועד עתה כאשר על מדפיה מונחים 14 אלבומי אולפן, שלל הופעות ושיתופי פעולה."

נורית גלרון, יקיצה, אלבום חדש. צילום: יובל אראל
נורית גלרון, יקיצה, אלבום חדש. צילום: יובל אראל

כי איך שלא תהפכו או תתבוננו בנקודה הזו, נורית גלרון היא אחת מעמודי התווך, אין בכך ספק, ולכן בחרתי במופע שלה בפסטיבל, שהוגדר כחגיגי במיוחד לכבוד האלבום החדש אותו הספקתי לשמוע מספר פעמים בחודש האחרון מאז צאתו ולהגדירו כאלבום איכותי של זמרת וכעת גם פזמונאית מצויינת, בעלת קול הנוסך במאזין תחושה נעימה של בטחון ונעימות, כזו המגיעה ממי שכבר עשה כמה קילומטרים בהוויית המוזיקה הישראלית והציבה די הרבה דגלים בדרכה בדמותם של שירים איכותיים, פופולאריים ושגורים בפי כל.

גלרון, מבעירה את הקהל לשיר. צילום: יובל אראל
גלרון, מבעירה את הקהל לשיר. צילום: יובל אראל

ואכן, אמש, אל מול אולם מלא בקהל, כשהיא מלווה בהרכב הכולל את נגניה הקבועים – אדם בן אמיתי בגיטרה חשמלית, עדי הר צבי בגיטרת בס, עמית הראל בקלידים, פסנתר והפקה מוסיקלית, דקל דביר על התופים, הגישה נורית גלרון ליין אפ שכלל מבחר משיריה להיטיה וסחפה את הקהל למעין שירה בציבור, נורית כובשת (שובה, מאמצת, מובילה) את הקהל כזמרת ופרפורמרית אמיתית, איכותית ומנוסה. מארחת בין לבין את רועי בר נתן וגיא מזיג המבצעים בתחילה מעין מחרוזת מפזמוני שיריה ובהמשך בר נתן מתחבר לגלרון בכמה נקודות אתנחתא מוסיקלית המעוררות פרצי צחוק.

בקטנה – לא התאפקתי, "מה את שרה?" זהו שם המופע בהגדרתו, אני עונה לעצמי – ממיטב הלהיטים, עם הצצה לשירי האלבום הטרי ומחווה לעיריית תל אביב בשירו של שלמה גרוניך "יש לי סימפטיה". לטעמי החיבור עם המצחיקן בר נתן היה מיותר, נורית מספיק איכותית ועוצמתית כדי להוביל מופע שכזה בעצמה ללא עיטורים וקישוטי צד, את הזמן שבוזבז על הצחקות היה צריך להעניק לשירים נוספים מהאלבום החדש, תכלס.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

2 תגובות

  1. יש זמרים רבים שהעיפו את ה"ר" הגרונית ובמקומה שמו "ר" רגילה של יום יום. בעבור רבים זה עשה חסד. טוב היה לנורית גלרון אילו היתה דבקה ונשארת עם הגרונית. היא היתה מצויינת בהגייה שלה ובשירה עם ה"ר" הזו היומיומית משהו הולך לעיבוד.חבל.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close