פסנתר הטורקיז בעיר הלבנה

האמת, אני לא אובייקטיבי בכלל, התוודעתי ליצירתו של מוריס אל מדיוני כפסנתרן, פזמונאי ומלחין, המוביל קריירה בינלאומית שהחלה בתחילת המאה שעברה בעיר אוראן שבאלג'יריה ונמשכת עד לימינו בישראל, באופן ממשי, במסגרת קונצרט הוקרה לכבוד יום הולדתו במלאות לו 85 שנים, לפני כשנתיים, עת ליוותה אותו התזמורת האנדלוסית הים תיכונית של אשקלון, מופע בו התארחו הזמרת נטע אלקיים ואמיל זריהאן, מופע שהותיר בי רשמים עזים מעושר התרבות המוזיקלית של צפון אפריקה, מוריס, עם אצבעותיו המלהטות ונוקשות בקלידי הפסנתר, שירתו החמה, בעברית, צרפתית וערבית אלג'יראית היטיב לשלב בין היצירות השונות שהן מעין שקשוקה ימתיכונית עם קורטוב אירופאי הנע בין הראי הצפון אפריקאי, הסווינג האמריקאי והקאברט האירופאי.

כשחקרתי הוברר לי כי הוא החל את דרכו כנגן ג'אז ורומבה יחד עם סגנונות המוזיקה הצפון אפריקאית, והמשיך בצרפת יחד עם גדולי המוזיקה כמו שב חאלד, לין מונטי, לילי בוניש ורבים אחרים.

ההזדמנות השנייה לחוות מקרוב את הופעות יחד עם נטע אלקיים נפלה לידי במסגרת פסטיבל גלוקאלי שהפיק עו"ד אופיר טובול, מנהל בלוג התרבות "קפה גיברלטר" הזוקף חזה גאה לתרבות המזרחית, מוריס, על 85 ויותר שנותיו, ניגן ואף ליווה בפסנתר חשמלי את הזמרת נטע אלקיים, השניים הרימו את מועדון בארבי לשמיים במקצבים, השמחה והעליצות ששיריהם השרו על הקהל הרב.

לכן, היה לי מאוד מוזר ללמוד כי פנייה מטעמו ליטול חלק בפסטיבל הפסנתר של תל אביב נענתה בשלילה, רק כדי להבהיר ראוי לציין כי מספר שנים קודם לכן התקיים מופע של מוריס אל מדיוני במסגרת "פסטיבל ישראל" היוקרתי, סוג של הכרה אמנותית מצד הממסד התרבותי הישראלי.

בעקבות עצומה חברתית שהוביל המוזיקאי קובי אוז נאותה עיריית תל אביב לכלול את מוריס בפסטיבל השנה.

כך נרשם בעצומה – "…אנו קוראים למנהלים האמנותיים של פסטיבל הפסנתר לדלג מעל משוכת הבורות ולתת למוסיקאי החשוב הזה את הבמה המכובדת ביותר, יש קהל רב שישמח לשמוע אותו מנגן בסגנון המיוחד שלו. הפסנתר בעצמו ישמח – והרי בכל פסנתר יש קלידים בשחור ולבן…מתי לאחרונה זכיתם לשמוע ולפגוש את אחד מהאבות המייסדים של הבלוז, של הרוק או של הג'ז? מוריס אל מדיוני הוא אחד האבות המייסדים של מוסיקת הראי – מהפכת הקצב הצפון אפריקאית – מוסיקה ובה אלמנטים של מוסיקה לטינית, סלונית והמון המון אפריקה הצפונית. המוסיקה הזאת מלווה במילים לעיתים פוליטיות, לעיתים מצחיקות ותמיד רלוונטיות – מצליחה מאוד כמוסיקת עולם והנציג המוכר ביותר שלה הוא הזמר חאלד…לדחות את מוריס אל מדיוני, אחד מהפסנתרנים המשפיעים באירופה, צפון אפריקה וישראל – זוכה פרס מוסיקת העולם של BBC, ממיסדי מוסיקת הראיי האלג'יראית דומה קצת לשערוריה שהיתה מתעוררת אם לא היו מקבלים את BB קינג לפסטיבל הגיטרה או את פאריד אל אטראש לפסטיבל העוד…"

אז אכן הקהל הרב שחתם על העצומה פקח את עיני הפקה ונקבע כי מוריס אל מדיוני יופיע במסגרת הפסטיבל, סוף טוב הכל טוב.

צהריי שישי, האודיטוריום במרכז עינב לתרבות מעל גג קניון גן העיר בתל אביב הומה אדם, קהל רב הגיע כדי לחגוג יחד עם מוריס אל מדיוני את יום הולדתו ה- 87 שהתקיים בדיוק השבוע, המתנה הכי טובה שקיבל היא המופע עצמו, מוריס, מלווה בהרכב הנגנים הכולל את חגי ביליצקי בקונטרבס, אלעד לוי  בקמנצ׳ה , הלל אמסלם בכלי הקשה ועמית חי כהן בעוד ובנג'ו, נכנס לאודיטוריום מלווה בתשואות רמות  ופתח בקונצרט לפסנתר בטעמים המשלבים תערובת של מוזיקת קאנון ערבית קלאסית לפי כל הכללים המבניים, נגיעות צבע של ראי אלג'יראי לצד קריצות לטיניות של רומבה וסלסה, מאפשר לך כמאזין להתענג על הקטעים כמות שהם, נקיים, מלווים כאן ושם בכלי הנגינה הנוספים שמוסיפים את הצבע והנגיעות הנכונות לקנטטת הפסנתר המזרחית או יותר נכון חובקת העולם, מגיש לך את הצדדים הנוספים של הפסנתר, הרחק הרחק מהמבנים של המוסיקה הקלאסית או היצירות המובנות של יוצרים ישראליים כשלמה גרוניך או שלומי שבן, ובנימה ציורית אומר כי מוריס העלה את קרנם של הקלידים השחורים בפס האוקטבות של הפסנתר…

בעוד אני מתענג על הפראפרזות המוזיקליות הללו שבחלקן מוריס עצמו מלווה בשירה המורכבת מבליל שפות, צרפתית, ערבית ותערובת של אלג'יראית יהודית תוך שהוא עובר מניב לניב ומחברן יחדיו נותן לך להבין שפה אחת לפי מילות משנתה, הוא מזמין את נטע אלקיים, עליה כתבתי פעם, בעקבות מופע לילי שקיימה במועדון רדיו אי.פי.ג'י.בי את המילים הבאות – "נטע, יהודיה מרוקאית במוצאה ובהגדרת זהותה האישית, ירושלמית, היא זמרת יוצרת ומבצעת אליה נחשפתי בעת שהתארחה במופע חגיגי של מוריס אל מדיוני לפני מספר חודשים, גם ביום שלישי…היא עוסקת בשירה ערבית ומרוקאית, גם ביצירה עצמאית אישית ומקורית המשמרת את הסגנון וגם בביצוע קלאסיקות מהאתניקה המפוארת של היהודים בבית המלוכה המרוקאי. ולא, לא מדובר במוזיקה הפופולארית שהפכה לפופ ימ תיכוני מזרחיסטי כלשהוא, מדובר במוזיקה, עצובה לצד שמחה, גרונית וחפלאית כאחד, הבנויה כקנונים אמיתיים ולא שיר פזמון לפליי ליסט."

נטע, עליה ניתן לאמר בביטחון כי קולה הוא המשך נגינתו של מוריס על הקלידים ויחדיו הם יוצרים, מחיים ומרעננים את התרבות הצפון אפריקאית של היהודים, עם אהבה, שמחה, עצב וגעגועים, סוג של שירים המחברים חזק את המשפחתיות בנרטיב הנשזר בטקסטים שלהם, הובילה את הקונצרט קדימה והשרתה אווירת חגיגיות באודיטוריום, כמובן שאי אפשר בלי, והכבוד ניתן למי שהרים למעשה את נס המרד או המחאה וקריאתו היא המתנע למופע, קובי אוז, אלג'יראי בתרבותו היום יומית, בשירתו הניזונה משורשי עדתו, אף מילה על טיפקס ושפתיים למעט ציון העובדה כי מוריס אל מדיוני הוא כותב ומלחין כמה מהשירים שחברי שפתיים אמצו אל ליבם.

כך, שוו לעיניכם, קובי אוז ונטע אלקיים מצד אחד, מוריס בצידו השני של האודיטוריום על פסנתר הכנף, וקבוצת הנגנים הישובים מאחור, מבצעים משיריו של מוריס  בעוד הקהל מוחא כף בקצב ומלווה את סיומה של כל יצירה בקריאות "בראבו, בראבו" כאילו ואנחנו באולם קונצרטים איטלקי במאה התשע עשרה…

יותר משבאתי לשמוע לראשונה, באתי להאזין פעם נוספת, ולמעלה מכך, באתי לחוות את ההישג התרבותי במופע ובעובדה שעיריית תל אביב נפתחה בפלורליזם תרבותי לאמץ למסגרת הפסטיבל היוקרתי צבעים נוספים בפסנתר, את הצבעים של מוריס אל מדיוני.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו