שלום חנוך, המוזיקה של ישראל

פסטיבל ישראל לשנת 2015 נפתח במופע של שלום חנוך המארח את דני סנדרסון, יהודה פוליקר וברי סחרוף, חמישי, 28.5.2015, בריכת הסולטן, ירושלים, עלה לרגל, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת במקביל גם ב"מגפון" וגם ב"בילוי נעים".

כשאירוע האמנות הכי חשוב והכי מרכזי בישראל פותח את עונתו ה- 54 עם מופע של שלום חנוך, האם יש כאן אמירה?

בוודאי, אמירה ברורה לחלוטין, אם כי יש מאחוריה נימה מלנכולית מה, כעת, כשחלפה יותר משנה מאז שאריק איינשטיין הלך לעולמו, אחרי קיץ ששיאו היה במופע המחווה לזכרו של אריק בפארק הירקון, מופע שהיווה מעין מדורת השבט הלאומית במעמד מי שכיהן עד לא מזמן כנשיא המדינה, מר שמעון פרס המיתולוגי כמעט, מגיע העת להכתיר את שלום חנוך כמלך הבלתי מעורער של הרוק, הפופ, הפולק, והמוסיקה הארצישראלית בהווייתה העכשווית.

שלום חנוך המוגדר כזמר-יוצר, פזמונאי ומלחין, נחשב בעיני רבים כאחד מראשוני היוצרים ברוק הישראלי. מוזיקאי שהשפעתו על המוזיקה הפופולרית בישראל זכתה להערכה עצומה לאורך שנים והוא נחשב בין בכירי המוזיקאים בארץ, מודל והשראה למוזיקאים רבים.

השנה חוויתי מופע של שלום חנוך במועדון בארבי, במסגרת "חיות לילה" שלו, בדיוק בליל השנה האזרחית החדשה בין 2014 ל- 2015 עם הנשיקות וכל הצלצולים, זה היה ימים ספורים בטרם שחרר שיר ראשון "תמיד זה עכשיו", שיר המחזיר אותך בטקסט, בנרטיב ובצלילים לימים ההם, ערגה חזקה, זיכרונות. אלבום שכולו הוקלט בביתו של שלום חנוך, "המקרה והטעות" אלבום הסולו השניים עשר מתוך שלל האלבומים בהם הוא שותף. כך מקצת ממה שכתבתי אז בעקבות המופע – "שלום הנחשב ובצדק לאחד מעמודי התווך, עמודי היסוד, של הרוק הישראלי, הטהור, הארצישראלי בהווייתו, ששיריו הרבים הפכו כבר מזמן לנכס צאן ברזל ולא כפתגם לעוס אלא בהווייתם, לא שוקט על שמריו, גם בגיל 65, הקיבוצניק הצעיר מחבורת לול,  ממשיך ליצור שירים חדשים לצד סבב הופעות המקבץ קהל רב, לוקח את הרגעים שבין מחוגי הזמן משנה אזרחית אחת למשנתה כדי להמשיך ולהעביר את המסר המוזיקלי."

האמת ששלום כלל לא חגג באופן רשמי את השקת האלבום החדש, ככל הנראה הפעם זו החגיגה, ועוד איזו חגיגה. שלום חנוך המגובה בהרכב הנגנים הקבוע שלו הכולל את שותפו הוותיק משה לוי בפסנתר, המונד ואקורדיון, רוני פיטרסון בגיטרות, זיו הרפז בגיטרת בס, אשר פדי על התופים, טל אבירם בקלידים ותכנותים והמוסיקאי המוערך – יוסי פיין בגיטרות ובס, נגנים אורחים נוספים – נועה איילי בצ'לו ואבי סינגולדה בגיטרה חשמלית. מארח שלושה מטובי היוצרים מבצעים שעם ישראל ידע בשלושים השנים האחרונות ואף למעלה מכך במקרה של דני סנדרסון, לצידו יהודה פוליקר והצעיר בחבורה – ברי סחרוף.

המופע שארך שעתיים תמימות בבריכת הסולטן למרגלות חומות העיר העתיקה מחד וגיא בן הינום מאידך בפני קהל שמילא את המושבים עד אפס מקום נפתח כחצי שעה לאחר הזמן הנקוב עם דברי פתיחה שנשא ניר ברקת ראש עיריית ירושלים אשר הזמין את שרת התרבות הנכנסת מירי רגב לשאת דברים, עלייתה של מירי רגב התקבלה ברגשות מעורבים וקריאות בוז מהקהל הרב, בנאום אותו הקריאה מהכתב ואף פרסמה את תוכנו בעמוד הפייסבוק הרשמי שלה ציינה בין היתר השרה כי "…זהו אירוע המהווה חלון ראווה צבעוני ומרתק לתרבות, לרוח וליצירה העשירה הנרקמת במדינת ישראל, מדינה שאין בה תרבות אחת אלא שתי וערב של גוונים ועדות, דעות ואמונות שונות. אין מקום מתאים יותר מירושלים, בירתנו הנצחית, לארח את פסטיבל ישראל. ירושלים היא עיר המטפחת את הדו-קיום המרתק שבין יהודים, מוסלמים ונוצרים- שלכל אחד מהם יש את ירושלים שלו. זוהי עיר המשקפת טוב יותר מכל מקום אחר את המגוון האנושי ואת הפלורליזם המייחדים את החברה הישראלית. בשם אותו פלורליזם אומר משהו בנימה אישית, כולכם ערים לשיח הציבורי ביממה האחרונה, אני מעריכה את כל האמנים כאן ואותך, שלום חנוך. עם זאת, חשוב לי להדגיש, כי בשם אותו פלורליזם, המעניק לכם את החופש ליצור, לכתוב, ולהביא לידי ביטוי את יצירותיכם, הייתי מצפה שהעיקרון הזה יישמר ויכובד גם כשמדובר בהשקפות עולם שונות. יש מקום לכולם- לחילוני, לדתי, לאשכנזי ולספרדי, לימין ולשמאל, ליהודי ולערבי. אני מתכוונת להביא לידי ביטוי את הרב- גוניות של החברה הישראלית בכל מקום במדינת ישראל… "

לכשתמו הנאומים ולמרבית הפלא הובילו למחיאות כפיים במקום קריאות הבוז בתחילה, האמת, הן כוונו לשלום חנוך שעלה מיד יחד עם הנגנים  לבמה ופתחו את המופע שזרם באופן מצויין בין שיר לשיר ממיטב להיטיו, השירים שיצר עם אריק איינשטיין ולהיטי תמוז המיתולוגית, שלום ידע לשלב גם שירים שאינם נמנים על הלהיטים הבטוחים ולהזכיר לקהל שהוא יוצר מבצע של חומרים רבים ומגוונים מתוך פס הקול הישראלי. האש שאיימה לכלות את האירוע בפתיחתו הלכה ונעלמה כליל ולא נותר שריד מחשבה פוליטית, היה זה טקס וחגיגת רוקנ'רול ישראלית שורשית הניזונה מהרזומה וההיסטוריה המוזיקלית של אחד מ"אבות המזון" של המוזיקה הישראלית.

אין ספק ששיאי הערב התרחשו במהלך השתתפות האורחים, ברי, דני ויהודה, כל אחד מהם לחוד אל מול שלום חנוך בצמד שירים והאווירה התחממה במיוחד כאשר דקות ספורות לפני הצטרפותו של יהודה פוליקר פתחו אנשי האבטחה את המחסומים ואפשרו לקהל רב לזרום לקדמת הבמה ולהפוך את המופע לחגיגה מוזיקלית משותפת מלווה בריקודים.

באופן אישי וכמי שנכח במופע הראשון של שלום חנוך ולהקת תמוז כאשר חיממו את אריק איינשטיין והצ'רצ'ילים באמפי שכבר לא קיים בגני התערוכה אי שם בשנות השבעים, הרגעים החזקים מבחינתי היו ביצועי השירים ההם של תמוז, לא התביישתי לאחוז גיטרת אוויר ואפילו לדפוק על הקלידים בדמות גדר האבטחה ליד הבמה, כמיטב המסורת של החגיגות במועדון צוותא עם החבר'ה מחוף פרישמן, כתבתי על כך פעם, כן גם המחוות לאריק איינשטיין נגעו בי, שלא לדבר על הקטע הפינק פלוידי מ"הצד האפל של הירח" שיוסי פיין דוחף ודופק עם מיתרי גיטרת הבס שלו…

הקהל, אפעס, קצת סטרילי, אמנם בשולי קדמת הבמה, על שטיח הכאילו דשא מפלסטיק עמדו כמה בנות שרקדו ושרו ואלצו את המאבטחים לבקש מהן לזוז קצת כי הן מסתירות ליושבי היציע הצדדי, הרוב היה רוב דומם, ישוב על כסאות הפלסטיק הנוקשים, חלק מהגרעין ההארד קור שרכש כרטיסים יותר זולים התגודד בשביל מאחורי הגוש המרכזי בעמידה ומיאן לפנות את הדרך לבקשת המאבטחים, אלו כאמור נכנעו בחלקו האחרון של המופע ושחררו את הלחץ לזרימתם עד הבמה, בבארבי זה לא היה קורה, ההארד קור האמיתי, מועדון הבית של שלום חנוך אוכל מופעי עמידה מלאי שיתוף פעולה עם הקהל, ירושלים זה סחי, ככה אומרים, ככה ראיתי, אולי זו הסיבה שהאלבום שתכלס לשמו התכנסנו כאן קיבל ייצוג מאוד דגימתי מתוך הליין אפ הענקי..

ליין אפ: אדם בתוך עצמו, קח לך אשה, מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר, מה שיותר עמוק, תמיד זה עכשיו (עם אבי סינגולדה), רומן אמיתי, לא יודע איך לאמר לך, אהבה שקטה, ילדים של החיים (עם ברי סחרוף), ככה וככה (עם ברי סחרוף), עץ השדה, חרש נושבת (נועה איילי מצטרפת בצ'לו), פנס הרחוב, אנשים, תפסתי ראש (עם דני סנדרסון), שיר דרך (עם דני סנדרסון), אמא שלי, חתונה לבנה, המרה והטעות, למה לי לקחת ללב (עם יהודה פוליקר), לך לפסיכיאטר (עם יהודה פוליקר), מחכים למשיח, בגלגול הזה. הדרן: אהבת נעורי, הדרכים הידועות, סוף עונת התפוזים, מאיה.

בקטנה א' – ניר ברקת, העיר שלך עתיקה לא רק במובן של אלפי שנים אלא גם במובן של התקדמות טכנולוגית, מדוע חניוני ממילא למיניהם כל כך פרימטיבים ומיושנים, בא לתל אביב כנס לחניון הבימה ותבין איך צריך להראות ולהתנהל חניון בשנת 2015 המארח מידי ערב קהל אלפים, לא דיגיטציה, לא טכנולוגיה, פרימטיבי חניון…אז מר ברקת, אתה חייב לי ארבעים דקות זמן תל אביבי…

 בקטנה ב' – הו עירשלם הקרירה, גם בשיאו של החורף אני עומד בטי שירט קצרה אל מול בימות מופעים בעיר העברית הראשונה, נוטף זיעה ונהנה מהחום עד סיומם של המופעים, ירושלים לעומת זאת, קיבלה אותי די בקרירות, רוחות המלוות בצינה חורכת גרונות נשבו בגיא בין הינם בתוככי בריכת הסולטן ואלצו אותי לשלוף את הסוודר בעל הקפוצ'ון אותו דאגו בבית לארוז לי בתיק, ולהזכיר כי אנחנו בשיאו של יום שרבי.

בקטנה ג' – אין ספק כי המופע גרף ניצחון של הטוב מול כל הרע, לא חמאס, לא גלוחי ראש בסמטאות אירופה ולא משטחי צווארים מהסהר הפורה הצליחו להעיב על ההנאה שבתענוג הזה, פסטיבל ישראל אחד, כול העולם כולו – אפס.

בקטנה ד' – בסופו של עניין הכל מכל בכל מסתכם בקטע הבא – "סוף עונת הרחצה עם שירלי, יש מחנק מריח מרחקים, שירלי על החוף שוב לא תשיר לי, היא אולי תשאיר לי רק צביטה קטנה, של מיתרים דקים, קומץ נשיקות בחול ומלח, שירלי טסה חזרה מחר, לא, אנ'לא בוכה זה רק נדמה לך, כן, לא אחכה לך – זה סיגריות זה, מה שזה ניחר, כן, כן זה ניחר. סוף עונת הרחצה, עם הדמעה שלחצה , בתוך השקט שחצה, אותי את שירלי". שלום חנוך אחד ועוד ששת אלפים שלום חנוכים הצווחים את שיריו בגרונות ניחרים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

פליי ליסט ווידאו גולשים, טוב שיש אנשים עם סמארטפון בקהל…