כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

אין מחיר ללב חופשי

מופע השקת האלבום "הלב הזה המשומש" לאיה כורם, תאטרון תמונע, אורחות – מיכל גבע ורז שמואלי, רביעי 18.02.2015. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

איה כורם, השקה בתמונע. צילום: יובל אראל
איה כורם, השקה בתמונע. צילום: יובל אראל

האמת שהייתי צריך להכתיר את הפוסט הזה בכותרת כפולה "אין מחיר לחופש" ו"אמא יש רק אחת", סלוגנים המוכרים לכל בוגר בסיס קליטה ומיון בתל השומר, את החופש איה קיבלה, את העצה והיצמדות לעקרונות היא ירשה, לדבריה מאימה.

24 שעות לאחר שיבשה הדיו על החלטת בית משפט עליון לשחרר את איה כורם מכבלי ההסכם עם חברת "עננה" שסיימה מאבק משפטי בן 5 שנים שחררה איה כורם את אלבומה הבא "הלב הזה המשומש", בכך חלף הענן הכבד שכיסה את עתידה המוזיקלי של איה כורם, היוצרת, זמרת, מלחינה ופזמונאית בשפה העברית הטהורה, לא לפני שמאבק משפטי ארוך וממושך איים לחסל את הקריירה של היוצרת לאחר שביקשה להתיר את כבלי החוזה שקשר אותה לחברת "עננה" למשך 18 שנים.

איה, שעל מדף יצירותיה מונחים להיטים רבים מ"שיר אהבה פשוט", "יונתן שפירא" ואחרים, חגגה את היציאה לדרך כאמן עצמאי נטול מחויבויות עסקיות בדרך הברורה ביותר מבחינתה – כאמור, יום אחד בלבד לאחר שהיא מסיימת את המאבק המשפטי, שראוי לציין כי הגיע לקיצו בהליך גישור שקיבל תוקף פס"ד, היא מוציאה אלבום חדש שחיכה שנתיים תמימות לראות אור, ומגישה אותו לציבור הרחב ללא תמורה כספית באמצעות הרשת.

איה, אדם ואיתמר, תמונע. צילום: יובל אראל
איה, אדם ואיתמר, תמונע. צילום: יובל אראל

האלבום, "הלב הזה, המשומש", הנו מסמך אישי הכולל טקסטים של משוררים כחיים נחמן ביאליק, יענ'קלה רוטבליט ואביב נוימן לצד שירים שכתבה בעצמה בהפקה מוזיקלית משותפת עם אדם בן אמיתי. כאשר מאזינים לו קשה למצוא ראיות למאבק המשפטי שאיים לכלות את כוחותיה נפשיים, יש הפרדה די ברורה בין הטקסטים לבין סערות החיים, ויש בו שמירה על קו וסגנון מוזיקלי המאפיין את איה.

 

את איה ראיתי לראשונה לפני כשלוש שנים במופע אקוסטי בקפה ביאליק, אז הייתה עדיין בעיצומה של הסאגה המשפטית שכבלה אותה לדבריה מלשחרר חומרים חדשים בשל עניין הזכויות והבעלות על חומריה שלה. מעת לעת פגשתי בה במופעים בהם התארחה, כדוגמת פסטיבלי "בסוודר" במסגרתם אמנים התנדבו להופיע כדי לסייע בתרומות לחסרי בית בימי החורף ואף במסגרת פרויקט השלושרות יחד עם מיכל גבע ורז שמואלי שהוקדש לחידוש משירי השלישיות המיתולוגיות ששרו כאן בעברית.

עקבתי יחד עם ציבור רחב אחר מהלכי המאבק המשפטי ושמחתי בשמחתה של איה כורם שהשיגה לבסוף את מבוקשה, לחזור ולהיות אמן, מוזיקאי, עצמאי, שאיננו תלוי באף צד שלישי באשר לזכויות על יצירתו נשמת אפו.

איה כורם, ציפור דרור. צילום: יובל אראל
איה כורם, ציפור דרור. צילום: יובל אראל

אמש, למרות הלילה הקריר ואיומי החורף החוזר וממשמש השתרך תור ארוך בכניסה לתאטרון תמונע, היכן שעמד להתקיים המופע לציון השקת האלבום החדש, לקראת השעה עשר וחצי עלתה איה, המלווה באדם בן אמיתי בגיטרות ואיתמר גרוס בפסנתר ואקורדיון, והגישה במשך שעה וחצי מבחר משיריה, מעובדים מחדש, הן מהאלבום החדש והן מאלבומיה הקודמים, בין לבין, ותוך התענגות על טקסטים בהם השפה העברית מקבל את הכבוד הראוי לה וכפי שתיארתי בעבר, קולה הצלול של איה נוסח בך מעין תחושת עונג, שירה רהוטה וצחה אך יחד עם זאת יודעת להתעקל מבעד לגופם של השירים והתמלילים.

את חוויות השנה האחרונה, שתפה איה בכמה אמירות בין השירים, כאשר היא פחות עוסקת באתמול ויותר מתמקדת בסביבתה הקרובה כחיזוקים והתוויית דרך שהעניקה לה אמה.

השלושרות, תמונע. צילום: יובל אראל
השלושרות, תמונע. צילום: יובל אראל

לקראת סיומו של הערב הצטרפו חברותיה מיכל גבע ורז שמואלי לביצוע קטע מדליי מתוך המופע המשותף שלהן שעלה בקיץ האחרון – השלושרות.

החגיגה הסתיימה, איה כורם יוצאת לדרך חדשה, האלבום עצמו הוא בבחינת עולל שלידתו התעכבה, אך כעת אני צופה לעתיד, לשמוע את החומרים שאיה תיצור כאמנית חופשיה…

ליין אפ: הלב הזה המשומש, קיץ, אוטוביוגרפיה, אתה זורם אצלי בדם, ציפור זהב, צלצולי פעמונים, לאלף את הסוסים, מה יהיה איתי אמא, טניה, שיר אחד בשבילי, לילה טוב, שיר הטמבל, מהנדסת מחשבים, יונתן שפירא. הדרן: השלושרות, אל תאמיני, שיר אהבה פשוט.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

האלבומים הקודמים

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d