רשמי מסע לילי בין הרכבי גרוב אקלקטיים במזחלת איילי הצפון בואכה בית לחם, חמישי, 25.12.2014. נכח, תיעד, נסע ומדווח – יובל אראל.
אזהרת מסע – חפירות, חפירות, חפירות, הפועלים העזתיים יכולים ללמוד כאן טקטיקה ואסטרטגיה של חפירה נכונה, האמת, זה קצת הזוי, ליל חמישי, מוקדם יחסית, תשע בערב, בין סמטאות ג'בלייה וסמטאות עג'מי, בואכה נמל יפו, הרבה אורות, צבעוניים, תלויים על קירות הבתים הערבים הישנים לצד הוילות החדשות, שרשראות, צלבים, איילי הצפון, כאן חוגגים בבתים את הכריסטמס, יום הולדת ליהודי אחד, קצת מרחף בראש, שנחשד בהלשנה, שדגל באהבה וחמלה, מותו בידי הליגיונרים של רומי העתיקה הצמיח דת חדשה ששטפה את העולם באלימות ואמונה והמציאה לעולם כמה חגים המהווים תירוץ למסיבות ונשפים, יושע או ישו או ג'יזוס בפי העמך, אני מגיע לפאתי נמל יפו ועושה דרכי לעבר ההאנגר בו ממוקם הקונטיינר, לא של הסחורה, של האוכל והאלכוהול…
סיבי, אדה, אמין, ממשפחת אלייב הגדולה והידועה, יחד עם יוסי סאסי, גיבור גיטרה, בוזוקיטרה כפולת צוואר, המצאה פרטית, לצידם אמיר גלר ויונתן גיטלמן בחטיבת הקצב, מתכוונים לשמח את הקהל שהגיע לאכול פירות ים עם אלכוהול, החגיגה מתחילה, שתי רקדניות בטן מגולפות נכון מפזזות בין הקהל והבמה, אני בתווך, מצלם, הסלון, או בשמו המלא – הסלון של אלייב הוא פרויקט אותו מגדיר סיבי (צביקה) כמחווה לאמו אדה, נגנית הקנון, כלי הנגינה האוריינטלי האקזוטי שהחליטה לחזור לבמה, אישית אני מגדיר את סיבי כארנב של אנרגייזר, בחור נמרץ ואנרגטי באופן יוצא דופן.
החגיגה המוזיקלית בשילוב הגיטרה, הקנון והקלרינט לנעימות מזרחיות שמקורן נע מהרי האטלס ועד הסהר הפורה מקבלות פרשנות ייחודית, אפילו להיטים מוכרים מתורגמים לעברית, חגיגה אמיתית, אני, בדיוק ברגע שהם מרימים הילוך מנפנף וחותך הלאה, יש לי עוד כמה מקומות על הכוונת.
הקו בין יפו לתל אביב די מטושטש, הכבישים עמוסים בכלי רכב, כאן חוגגים את חגי הנצרות כמה ימים, כאילו והיו אלו חתונות בדואיות, בכלל כל סיבה למסיבה היא סיבה לעוד מסיבה, תל אביב של הלילה שוקקת חיים לא פחות מתל אביב של היום…
החניון מתחת למועדון הקצינים מפוצץ, המתנה קצרה ואני נדחק עמוק עמוק מתחת לאדמה, לוקח את המעלית ויוצא לאוויר רק כדי לשוב לליבה ברחוב הסמוך, אלנבי 94, הפסאז', המועדון שכבש כבר מזמן את הסצנה, כאשר ערב ערב יש לו הפתעות, מופעים, תקלוטים, ערבי נושא, פסטיבלים, אין רגע דל, ושורות הממתינים להיכנס רק צומחות וצומחות על המדרכה, בתרגיל דיפלומטי אני מוצא עצמי בפנים כדי לקבל את הלם המקצבים המזרחים שחן אלמליח משגרת מתוך הלפטופ שלה, תקלוט מזרחי טרום קריבי, מתקרבים לחצות המועדון כבר עמוס, הנה הבנות מגיעות, שלוש אחיות, ממושב שחרות שבערבה, כל כך רחוק מתל אביב ללא הפסקה אך כבר כבשו כאן את הסצנה, מאז שפרצו לתודעה, הספיקו לחבור לבלקן ביט בוקס בזכות תומר יוסף שפרש עליהן את חסותו המקצועית, הספיקו לערוך סבב הופעות בצרפת ולחזור בזמן ארצה כדי לכבוש הלילה את הפסאז', המוזיקה שלהן היא שורשית אמיתית, קוראים לה במקורות – שירת נשים, זו שבנות תימן שרות כבר מאות בשנים, בנפרד מהגברים, הכל מהול במקצבים וצעדי ריקוד – דעסה, בלי להגזים אני חייב לציין שיד ימין של הבנות, ויסלחו לי שאר הנגנים בהרכב המלווה, הוד מושונוב, האיש עם הבלורית והקיטר, הכלי המוזר הזה שנראה כמו פסנתר התלוי על הצוואר, הכלאה בין קלידים לגיטרה וסינטי, הוד הוא האנרגייזר של ההרכב ששמו נקבע בישראל A-WA, סוג של תרגום בינלאומי באנגלית לקריאת ה- אהווה! בתימנית המתפרשת מיאללה, קדימה, כיפאק הי, איזה שמחה, צהלולים, וחגיגה. עוד מעט הן משיקות את אלבום הבכורה!!!
גם הפעם אני מתמקד, ברגע שהמופע העולץ מגיע להתנעה גבוהה והפסאז' כולו בצהלולי תימן, אני מתקפל בשקט ויוצא החוצה לעיר ההומה, זמן קצר לאחר מכן אני כבר בתוך תוכה של החצר התעשייתית בדרך סלמה, עושה צעדי לגגרין, המועדון הרוסי על שמו של הקוסמונאוט גיבור ברית המועצות ההיסטורית, קצת שקט בחוץ, מסתבר שהאירוע הראשון הסתיים, היתה זו להקה יפנית – Yudaya Gaijin סוג של שעטנז נסיוני אוונגרדי פסיכדלי המשלב מוזיקת חלל לצד רוק ופאנק בפיוז'ן המהול בישראליות ותרבות יפנית בת ימינו, מתוך החשיכה הקרירה של החצר אני חודר פנימה ללב המועדון המלא בקהל המתענג על החפלה האשכנזית במיטבה, כן, יש דבר כזה, בלי ריחות של חוואייג' או חריפות של אריסה, בלי רוטב לקובה וללא הררי פסטלים, ג'חנונים וערימות אורז מתובל.
גם לאשכנזים יש את החפלה שלהם, ולא, אינני מתכוון לטיש של חסידים לבושי חליפות פינגווין במאה שערים או ק"ק בני ברק בליל ששי עם שולחן מצופה ניילון, דג מלוח וודקה מחוללים באלפיהם לפני הרבי, אני מתכוון לכליזמר, הרכבי החפלות של עיירות הכפריים באירופה של המאה התשע עשרה, אקורדיון, קלרינט וזמרים שנפסלו מלעבור לפני התיבה בבית הכנסת אבל יודעים לאלתר מזמורים ותמלילים די משוגעים, בשפה ההיא, של האשכנזים – יידיש. כאן חוגגים הקופים היהודים או בשמם הבימתי – JEWISH MONKEYS את החגיגה המוזיקלית שתוכננה בכלל להתקיים בתחת, לא התחת שאתם חושבים עליו אלא המועדון החדש המצוי במרתפי בית הדואר ברחוב אבן גבירול בצפון הישן של תל אביב, העירייה, המשטרה וההנהלה נמצאים בסוג של משחק כיסאות מוזיקלי והוויב של התחת נדד הלילה לגגרין.
לא ממש משנה לי, חגיגה זו חגיגה, קחו את הטקסטים של המנקיז היהודיים הללו ותשירו אותם להוריכם, אני בטוח שתקבלו עונש הולם במקום, כי המעטפת המוזיקלית בנוסח הכלי זמר מובילה בבטחון גמור מחאה סקסית חצופה על מה ולמה, כמה ואיך, ובכלל, האמת שאת אלבומם הם השיקו, הקופים, בתחילת השנה, ואמת נוספת המצוייה בלילה המוזיקלי הזה שהופך למטורף לחלוטין, כאשר לצלילי הכליזמר פוצחים היפנים מההרכב הקודם בריקוד עם הבנות במועדון בעוד פאפא נואל וסנטה קלאוס, חצי מעורטלים, שלוש רבעי שתויים, פוצחים בחינגה מאחורי הבר במועדון וכלב אחד מגודל משחק בתפיסת כדור שמאן דהו זורק אליו מעת לעת, האמת, רק גמדי גינה היו חסרים כעת כדי להשלים את החגיגה ולהדגיש את הרווח הגדול אך הקרוב מאוד בין חפלה אשכנזית לחפלות התימנית והבוכרית שנחגגו קודם לכן במסלולי הלילי…
ואחרי חפירה שכזו, נותר רק להציג תמונות וגם קולות.
בקטנה א' – שלושת ההרכבים המוזיקליים הללו נטלו חלק בפסטיבל החשיפה הבינלאומית למוזיקה סוגת מוזיקת עולם שהתקיימה בצוללת צהובה בירושלים והאזור בתל אביב, לינק, כתבה.
בקטנה ב' – כן, המסע שהחל עם איילי הצפון המוארים בסמטאות יפו מסתיים עם הצמד האדום ומעורטל מאחורי הבר, במועדון הרוסי, יום הולדת שמח לישו, יושע, ג'יזוס או איך שקוראים לו בספרדית – חזוס.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופעים.
וידאו
