עמיר בניון מתפייט בעיר הפועלים

עמיר בניון מביא את מופעו החורפי לפסטיבל שירת הים בתאטרון גבעתיים, חמישי, חוה"מ פסח, 17.04.2014, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"מגפון" עיתון עצמאי ברשת.

חפירת פתיח – את העיר גבעתיים, המעוז המיתולוגי של תנועת העבודה, עיר הפועלים, הגבעות והפולנים, אני מכיר משחר נעורי, שם ביליתי את חופשות הקיץ בבית הסבא והסבתא. חשתי מעט יוצא דופן כאשר נודע לי על קיומו מזה שבע שנים, של פסטיבל שירת הים בחול המועד פסח בתאטרון גבעתיים, שירת הים על שום שירת משה רבינו ובני ישראל לאחר טביעתם של פרשי פרעה בים סוף – " אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם…"

סוג של חפלה מוזיקלית באבוד אויבים, הפסטיבל הנושא שם זה עוסק בחיבור שבין תרבות ויהדות לגווניה השונים, ופונה לקהל הדתי, המסורתי והחילוני גם יחד במטרה ליצור דו-שיח וקרבה למורשת היהודית.

מדובר בפסטיבל המלקט מופעים מוזיקליים לצד סרטים ומופעי תאטרון, את המופע החשוב, שהתקיים אמש באולם המרכזי בן 500 המושבים במבנה התאטרון העירוני בגבעתיים, אימצתי לעצמי כהזדמנות מצוינת לחוות מופע של עמיר בניון, מהאמנים היותר חשובים במוזיקה הישראלית.

עמיר בניון, שעל מדפו מצויים עשרה אלבומי אולפן, אלבום אוסף, שני אלבומי  EP ושורה ארוכה של מוזיקאים הניזונים מתמליליו ולחניו בשלל פרוייקטים שהפכו לאלבומים, לא שוקט על שמריו, לאחרונה השיק את הסינגל הראשון מאלבומו הבא – סופה, שכבר נאחז בפסגת מצעדי ההשמעות בתחנות הרדיו. ולא אמרתי אף מילה על זוגתו מרים הכותבת חלק מכובד משיריו, ולא הזכרתי כלל את אחיו, אבי בניון, המלווה אותו בגיטרה אקוסטית, היוצא אף הוא לדרך ככותב מלחין ומבצע.

בעוד הרכב כלי זמר כלשהוא מרעיש ברחבת הכניסה לתאטרון העירוני (אפ'חד לא הסביר לסאונד מן שהרחבה היא כלי קיבול קטן מידי לעוצמות מערכת ההגברה…) אני כבר נמצא בתוככי האולם, לכשנכבים האורות מעל המושבים והבמה מתקשטת בתאורה צבעונית אני מזהה מושב פנוי בשורה הראשונה, ממש במרכזה, מול המיקרופון הראשי, כיפאק!

כשעולים חברי ההרכב המלווה, המאוד צנוע – אודי תורג'מן על הפסנתר והמלודיקה, אבי בניון בגיטרה אקוסטית והלל אמסלם בכלי הקשה, אני מבין שהערב זה תאכלעס, בלי פוזות בלי רוח וצלצולים, עמיר יקח את הקהל שמסביבי למסע נטו לתוככי הנשמה בשרשרת שירים ופיוטים מהארסנל המפואר שלו.

ואכן, עם כניסתו של בניון, צנוע, בחולצה כהה וקסקט לראשו, פותח עם השיר "יד ענוגה" למילותיו של זלמן שניאור – "הוֹי, יָד עֲנֻגָּה הָיְתָה לָהּ –אִישׁ לֹא הֵעֵז גַּעַת בָּהּ.זוּג שְׂפָתֶיהָ שָׁנִי חֵן – רַק לִנְשִׁיקוֹת נוֹצְרוּ הֵן, הוֹי, אִמָּא, רַק לִנְשִׁיקוֹת נוֹצְרוּ הֵן.", אתה מבין, עומד מולך אדם, בלי פוזה, נטול גינונים, יורה אש של פייטנות נשמה.

לאו דווקא בזווית הדתית, אמונה פשוטה, בסיסית בהיות האדם טוב מנעוריו, שירים שהפכו מזמן להמנוני נשמה, עם הסלסולים, עם הקינה החצי מבכה, פשטות המאירה את הנשמה, כלי הנגינה המלווים, עושים את מלאכתם בצניעות, לא מנסים לעטוף את שירתו של עמיר, ליווי סמלי, מעטר בלי כוונות נוספות, מותירים לקהל להתענג, לא לשכח, אני כבר רובץ על הכסא הכי טוב באולם, שורה ראשונה באמצע אמרתי מקודם? אחר כך הסתבר לי שלידי ישבו קברניטי העיר, נו, כבוד.

אין ספק שקונצרט השירה של בניון, שממש באמצעיתו פינה את הבמה לאחיו אבי, המלווה בגיטרה אקוסטית, לתפוס את המוקד ולבצע שיר משלו – השלום בפתח, הנו זמן לנפש ולנשמה, להתענג על הלחנים, הקולות ומוסרי ההשכל הנובעים מתוככי נשמתו של עמיר בניון עושים את השעה ורבע הזו לזמן איכות משובח. בין שיריו משלב עמיר שירים נוספים, מה שנקרא בעברית – ביצועי מחווה, אבל כל אחד שכזה, תזהו אותם בהמשך, בליין אפ, מקבל משמעות אחרת עם קולו של עמיר. חבל שלא שילב גם את הפיוט בביצועו לשירת הים על פי לחן מרוקאי עממי.

כעת נותר רק להמתין לאלבומו החדש…

ליין אפ – יד ענוגה, אולי הפעם, קו ההתחלה, זה קורה, שמחות קטנות, יש לי חלום, את אינך, קטע אינסטרומנטלי, השלום בפתח (אבי בניון), בת מלך, אחרי עשרים שנה, הכל עד לכאן, נשמתי, מורה לחיים, כשאת עצובה. הדרן – ניצחת איתי הכל, עומד בשער.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו