כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

החפלה של זהבה בן ומרגול

זהבה בן ומרגלית "מרגול" צנעני משנסות מותניים ומשתפות פעולה, מופע חגיגי משותף לקראת יציאה לסבב הופעות ברחבי הארץ, רדינג 3 נמל ת"א, 07.10.2013. נכח, טיפס על כסאות, מחא כף, צילם, תיעד ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"מגפון" עיתון עצמאי ברשת.

מרגול וזהבה, דיוות מזרחיות. צילום: יובל אראל
מרגול וזהבה, דיוות מזרחיות. צילום: יובל אראל

שתי דיוות של הזמר הימתיכוני\ מזרחי הולכות על איחוד, כמה זה יכול לסקרן, ובכלל, לנטוש פעם נוספת את הסצנה העצמאית, אינדי שמינדי, הופעות חו"ל ביזאריות, המועדונים השחורים עם קהל המונה מניין צופים? כפי שהגדיר זאת השבוע אחד מטכנאי הסאונד המוערכים בסצנה העצמאית – "אינדי" – 20 איש בקהל, "אינדי רוק" – 30 איש בקהל…

אז מסתבר שזה יכול לסקרן מאוד, במיוחד אחרי הטעימה שטעמתי בסוף השבוע בו ערכתי מסע אל המזרח התיכון. שתי נשים, זמרות מבצעות מהמיינסטרים המזרחי, ימתיכוני, כל אחת מהן "קיבלה סטירות" בחייה, בקריירה, בחיים האישיים, שתיהן היו היכן שמוגדר ברומו של עולם, ברשימות ההשמעה, במכירות האלבומים.

האחת, הוותיקה יותר בגיל ירדה ממרום שליטתה באחת מתוכניות הריאליטי לאחר שניסתה לתפוס עמדה כבריון מאיים וסוחט, סוג של עולם תחתון, בית המשפט ריחם עליה ושלחה לריצוי עבודות שירות, אבל היא לא התכופפה, אומרים שעוד בטרם יבשה הדיו על גזר דינה היא כבר חגגה בליין "אריסה", הפכה לדיווה לקהילה הגאה, הספיקה גם לחגוג ברוב עם ופאר, אל מול שועי הסצנה המזרחית, היו שהסתכלו על כך בעין עקומה, אבל מרגלית צנעני, המוכרת לכולם כ"מרגול" לא אחת שתתכופף, עם 13 אלבומי אולפן ועוד ארבעה אלבומי אוספים, עם כוחות פנימיים הצליחה לחזור למדורת השבט מעל מסך הטמבלויזיה.

השניה, יותר צעירה, הגיעה מבאר שבע הרחוקה, משכונת מצוקה ואף היא כבשה עולמות, 36 אלבומים מגוונים ומצליחים ברזומה שלה, לא רק בזמר המזרחי, הערבי טורקי שסיגלה לעצמה, לא רק שזוכה להערצה גם אצל בני דודנו ואף אצל אויבנו, זהבה הספיקה לגעת גם בחומרים אחרים, מאושכנזים, שירים ששכנו במאגר שירי ארצישראל, ויכלה להם, הפכה אותם לפופולאריים אף בקרב הקהל הצורך מוזיקה ימתיכונית, אך לצד קול הזהב שלה היא נפלה קורבן לנוכלים שהונו אותה ורימו אותה והשאירוה ללא אגורה אחת שחוקה למרות כל הלילות והמועדונים בכל הארץ בהם הופיעה כמעט ערב ערב, הפופולאריות דעכה במקצת אל מול עלייתן של שמות נוספים כזמרות בסצנה הימתיכונית, אבל היא, זהבה בן, לא נכנעה, המשיכה, השתלבה בתוכניות ריאליטי ונשארה תמיד על המפה.

כעת, שתי דיוות המזרח, עם שלל להיטי זהב, כסף ופלטינה ברזומה שלהן, עם קריצה לליין הגאה, עם רצון עז להמשיך ולרוץ קדימה, להישאר תמיד בקדמת הבמה, אחדו כוחות על מנת לעשות את הדבר הכי טוב שהן יודעות – חפלות של שירה וריקודים.

דיוות על הכסאות, חפלה. צילום: יובל אראל
דיוות על הכסאות, חפלה. צילום: יובל אראל

אז אמש, למרות העננה שהעיבה על פתיחתו של הערב בעקבות מותו של הרב עובדיה יוסף הנחשב כדמות חשובה ביותר בזוית הגאווה של בני עדות המזרח, למרות כמה ביטולי הגעה של סלבס כאלו ואחרים שזומנו לקשט את המופע, מאות האנשים, ביניהם שורה ארוכה של סלבס וותיקים וצעירים מכל הקשת המזרחית ומעבר לכך, שהגיעו לתאטרון רדינג3 בנמל תל אביב קיבלו תמורה מלאה ואף מעבר לכך במופע הסוגה בחפלתיות מזרחית מקושטת במיטב להיטי הבנות, מרגול וזהבה, חפלה שהרימה מהכסאות החל מהשיר הראשון את רוב רובם של הצופים שרבים מהם כבר זרמו אל קדמת הבמה בין השולחנות, מנופפים בסמאטרפונים שלהם כדי להנציח, להנציח להנציח.

אני נזכר בכל אותם ערבי סופשבוע בהם חגגתי במועדונים ימתיכוניים, על אלכוהול זורם ואוכל חופשי, לצד ירקנים, מסגרים, קבלני שיפוצים וקבלני משנה, הלבושים במיטב מחלצותיהם, מדיפים ניחוחות אפטר שייב מהיקרים שיש בדיוטי פרי, לצד נשותיהם המפורכסות, המאופרות, נוצצות בשלל זהב, כסף ואבנים שקופות ובוהקות, עם שמלות שחורות ועקבי סטילטו דקיקים, מענטזים וצוהלים לצלילי מיטב הלהיטים הימתיכוניים, ממש כך, זו האווירה, בירות ואלכוהול על השולחנות, סיגריות נשלפות בכל פינה כאילו ואין חוק ואיסור, עומדים קרוב לשעתיים על הרצפה, על הכסאות ואפילו על השולחנות, כאשר השתיים, מרגול וזהבה, מבצעות אחד אחרי השני, שורה ממיטב להיטיהן, מהימים הראשונים, עובר דרך הקריירות הארוכות והשופעות, ועד הימים האחרונים, כאשר כבר הספיקו להשיק שיר או שניים במשותף.

מרגול ברדינג3, חפלה. צילום: יובל אראל
מרגול ברדינג3, חפלה. צילום: יובל אראל

מרגול כהרגלה, עם הפה הממזרתי, גוערת, צוחקת, מתלוצצת ומסדרת את העניינים בקהל, זהבה, בשמלה שחורה צמודה, נראית טוב, עושה את שלה, בקול הזמיר האדיר, אחד מרגעי השיא במופע היה במהלך ביצוע השיר אינתא עומרי של זהבה, כאשר עברו לחלקו השני "ר'ני לי", ראשונה יורדת מרגול מהבמה אל תוך הקהל, המאבטחים הענקיים סובבים אותה ומגוננים מהעשרות שעטים לרקוד מולה ולצלם, לצלם, לצלם, זהבה לא מאחרת להגיע, הן, השתיים, במרכז האולם, כבר ניצבות על גבי כסאות, הקהל כולו על הרגליים, שרים, מנופפים בידיים, מענטזים אחד בשני, חגיגה חפלתית אדירה, אני, כמו שועל קרבות וותיק מצליח להידחף, להשתחל ולהזדקף על כסא ממש מולן וללחוץ ללא הפסקה על כפתור המצלמה.

אחרי קליימקס שכזה, כשהאוויר חוזר לריאות הקהל, האווירה נרגעת קמעה, הן חוזרות לבמה, לביצוע סט אחרון של שירים, ביניהם להיטים שמהווים נקודות חשובות במסלול הקריירה שלהן, זהבה עם "חוף זהב" הנפתח הפעם בפי מרגול, אחריו זהבה פותחת עם שירה של מרגול "נערי שובה אלי", זה השיר שחשף את מרגול בשנת 1986 לראשונה לקהל הרחב בתוכנית הטלויזיה של הערוץ הראשון "סיבה למסיבה" בניצוחה של רבקה מיכאלי.

זהבה בן ברדינג3, חגיגה. צילום: יובל אראל
זהבה בן ברדינג3, חגיגה. צילום: יובל אראל

השעה כבר חצות וחצי, הן שולפות פתקי תודות לכל העושים במלאכה ולאנשים שחשוב להן להזכיר את שמם מחשבונות כאלו ואחרים, מרוב ההתרגשות והשמחה כמעט ששכחו לבצע את השיר השני בהדרן, בעוד הקהל כבר עושה דרכו החוצה הן חוזרות לביצוע אחרון באמת של הערב – "עוד יהיה לי", כן, מרגול היא המנהלת כאן, השולטת, תמיד היא הייתה בשליטה, זהבה, הנערה (טוב לא ממש) לצידה כעזר וכקול הנישא.

זהו, תם הערב, החל הסבב המטורף הזה שבוודאי ירקיד מאות ואלפים ברחבי הארץ, בכל אותם אולמות ומגה מועדונים שיארחו את המופע המשותף, אני חותם על כך. יוצאים לאויר הקריר של אוקטובר בנמל תל אביב, מחר כבר יום חדש, יש לנו עוד כמה איוונטים במועדוני השוליים בדרום תל אביב לבדוק ולבחון…

פליי ליסט:

חומות חימר, אהבה אסורה, לילות בבית, מחרוזת באלאדי (כל כך מוכר, יא חביבי, טלפון אהבה, פגישה), דואט – קול העולם, דיבור, טיפת מזל, ריח מנטה, מחרוזת מלפוף (מילים מילים, חיה בשבילך, להשתגע, שמור אותי, עלם חמודות, מלך אמיתי), עץ ירוק מפלסטיק, זמר שלושת התשובות, אינת עומרי + ר'ני לי, ילד, חיים שלי, הוא פגע בי אמא, אז מה, חוף זהב, נערי שובה אלי.

הדרן : יא מאמא, עוד יהיה לי.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא