כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעותפסטיבלים ואירועים מיוחדים

סוכת החלל של רימוך

פסטיבל אינדי אורבני בסוכות, "סוכת חלל" בגגארין, 20-21.09.2013, יומיים, 22 להקות שוליים הפועלות וגועשות, מוציאות אלבומים, מופיעות ועפות על עצמן כל אחת בדרכה שלה. סלמה 46 ת"א.

מנגנים הרבה שרים במקהלה, בותימזוג. צילום: יובל אראל
מנגנים הרבה שרים במקהלה, בותימזוג. צילום: יובל אראל

אתם בוודאי מכירים את הנוהג שהפך קבוע, אחרי סוכות מעמיסים אוהל ושמיכה על האוטו או בטרמפ ונוסעים למצפה גבולות בשולי הנגב לפסטיבל אינדי נגב החוגג כבר את שנתו השביעית, עוברים את החורף וחוגגים את פסטיבל יערות מנשה בשולי המורדות המזרחיים של הכרמל אחרי פסח. אבל מה הקטע הזה של נסיעה, אוהל, קמפינג בשקל, אבנים קטנות מתחת לשמיכה, תור לצחצח שיניים בבוקר שלא נדבר על שירותים, אוכל בחד פעמי ועקיצות מכל מיני ברחשים\יתושים\זוחלים אחרים. כאילו, בשביל מה צריך את כל זה? מה, אנחנו בסוג של מסע חניכה, התעוררות או גיבוש? בסך הכל רוצים לשמוע ולראות כמה להקות במכה אחת, לתת קפיצה לקיוסק או הפיצוציה השכונתית בשביל בירה או אלכוהזול, לאכול פיתה זעתר אצל אבולעפיה או חומוס פול מסבחה כל אחד במקום המועדף עליו ולחזור ולעמוד מול הבמה בזמן שהרכב אחר הרכב נותנים את כל כולם במופע מרגש ורועש.

זהו למעשה החזון שלי, שמתממש בחלקו, פה ושם נערכות הפקות המנסות להביא את הפסטיבלים האלו, של מוזיקת השוליים העצמאית, הפרועה והבלתי ממוסדת לאוזניים התל אביביות, במיוחד ראוי לציון המודל של שתמשרה ברוטשילד 12, אולם עדיין באירועים שכאלו מוחדרים טריגרים מיינסטרימים כדי ללכוד את הקהל, לא שזה רע, בסך הכל מדובר על הופעות של הבילויים, אסתר רדא ורוקפור שמהוות עוגן יציב לקהל, דרך אגב, גם בפסטיבלי הטבע הראשונים שאוזכרו כאן למדו את התרגיל, ראו את העוגן של אינדי נגב – מרינה מקסימיליאן, עם כל הכבוד עדיין מדובר בזמרת מיינסטרים מוצהרת.

רימוך, הרוח  מאחורי הפסטיבל. צילום: יובל אראל
רימוך, הרוח מאחורי הפסטיבל. צילום: יובל אראל

אז לאן מובילה החפירה שלי? היא לוקחת אתכם היישר לחצר הפנימית של מתחם התעשייה הזעירה ברחוב סלמה 46 בגבול תל אביב יפו, לא רחוק מהאומן 17 והסאבליים שמשכנו הישן הפך למינימרקט…

שם בחצר האפרורית דוגמת פנים מצודת ימי ביניים מזדקנת עטורה בבתי מלאכה לברזל, חדרי חזרות, סטודיו למחול ושאר מחסנים ותעשיה זעירה, שוכן לו מועדון חדש, גגארין שמו,  על שם יורי אלכסייביץ' גגארין, הקוסמונאוט הרוסי הראשון, פרוייקט של הקהילה הרוסית, מארח הופעות שוליים שונות בתפאורה של מלון פאר, מערכת סאונד ותאורה, בר ופינת ישיבה.

אל המועדון הזה והחצר הצמודה חברו כמה דמויות מסצנת השוליים, כאלו שבדרך כלל לא זורמים עם הקו האחיד, כפיר רימוך, סולנה ומנהיגה של להקת הלטאות מכוכב הניבירו וחבר בהרכב הישראלינה בותימזוג, נעמה גולד, ביום יום מנהלת בגלריית אומנות יוקרתית ובזמנה הפנוי עוסקת בסצנת השוליים בצידי ההפקה יחד עם אורן מינץ האוכל הפקות לארוחת בוקר ומעמיד את ההרכבים בשורות למסדר עלייה לשמירה, אלו סחפו עימם עוד כמה דמויות מהסצנה שנרתמו לתת כתף בהרמת ההפקה האורבנית, ללא גופים מסחריים, ללא תמיכה כספית, הכל באופן עצמאי לחלוטין.

הפקה שלוקחת את כל הסופ"ש בחופשת סוכות ומעמידה פסטיבל "סוכת חלל" במתחם, מגייסים 22 הרכבים מהמבחר ומהמגוון של להקות השוליים העצמאיות, עם אווירת שאנטי בנטי בחצר, אוכלצמחוני, אלכוהוזול, מרצ'נדייז במחירים הוגנים, תפאורת חלל משוגעת והרבה פינות רביצה במחיר שיספיק לא לקרוע את הכיס לסטודנטים אבל ישאיר תמורה הוגנת למוזיקאים הרבים, בקיצור – מה שצריך, מה שחלמתי עליו, מה שאהבתי!

גם ביקור השוטרים שנקראו ככל הנראה בשל תלונה על "רעש" מאחד השכנים בשכונת אלפסי הסמוכה לא גרם לפסטיבל להיעצר, המתחם החיצוני הפך עד מהרה למתחם אקוסטי ללא הגברה, אחרי מופע הממבס נאלצתי לחזור הביתה והחמצתי את החגיגה המטורפת שנערכה בהמשך הערב, אך עידו שחם מספר על כך בבלוג שלו "המאזין".  ועידו משה טרח לתעד ליוטיוב. כך גם הגשם "היורה" הסוחף שבחר לרדת בדיוק לאחר הופעת החצר של בותימזוג בשבת לא עצר את החגיגה שהתכנסה לתוככי המועדון.

עידו משה מעביר את הצבעים והקולות מהפיק של הלילה

http://www.youtube.com/watch?v=UNybyOy-S_8 http://www.youtube.com/watch?v=CzKAEZi7htg

ואני, מכל שלל ההרכבים והמוזיקאים בחרתי לי בדמות אחת כדי לייצג את האווירה הזו, קוראים לה ג'קי זדורוב, אתם אולי מכירים אותה כג'קי אמאממת, את הפסטיבל הזה היא לקחה בהליכה וריקוד עם שלושה הרכבים (!!!) בהם היא משתתפת, כנגנית, כזמרת, כיוצרת, כל אחד מהם לוקח את המאזין לז'אנר אחר לחלוטין, פותחת עם הלטאות מכוכב הניבירו (יחד עם בן זוגה רימוך…) ומנגנת בטרמין המדהים אותי מחדש כל פעם, ממשיכה לאחד הפיקים המצויינים של הפסטיבל עם ההרכב שלה – ממבס, עוד אלקטרוניקה חללית על שלל המכונות המוזרות הללו שיוצרות סימפולים, ויברציות, אפקטים וקולות אל אנושיים בשירה, ומקנחת ביום השני, לא לפני שהספיקה ליטול חלק בהצגה ביער בריטניה ולחזור לתל אביב, עם הרכב הישראלינה בו היא חברה כזמרת ואוחזת במצילתיים והרמוניקה – בותימזוג.

ג'קי אמאממת, מלכת ההרכבים בפסטיבל. צילום: יובל אראל
ג'קי אמאממת, מלכת ההרכבים בפסטיבל. צילום: יובל אראל

אז לסיכום, מי היה, מי השתתף בפסטיבל הזה? שלל הרכבים המביאים עימם שלל סגנונות, מפולק ישראלי, רוק, גרוב ופאנקי, אלקטרוניקה מתקדמת, פרוגרסיב, ופאנק מורעל ושוצף. ביום הראשון (שישי) –  Left, TREE, לטאות הענק מכוכב הניבירו, Sumo Elevator, השקרנים, משוקצות, MAMBAS, המפשעות, שעלת נפוצה, גרייטמאשין, ויתרתי, Inga-Dingo, Farthest South. ביום השני (שבת) The Expedition, בותימזוג, Siss and the RadiCalz, הדמעות, נאג' חמאדי, מידנייט פיקוקס, קין והבל 90210, RAUUL.

ואם כבר אנחנו בבלוגוספירה אז הדבקתי כאן כמה מילים שנשפכו תוך כדי מפי ההנהלה –

נעמה: היה יום מפוצץ בעצבים, לחץ, שמחה וערק, אבל בעיקר היום הזה היה מבחינתנו יום של ניצחון והמלחמה הייתה שווה כל רגע! השוטרים שהניחו לנו, הכמות הגדולה של קהל אוהב ומפרגן שהגיע ונשאר עד הסוף והלהקות שנתנו את כל מה שיש להן על הבמה. מחר באחת בלילה סוכת חלל נוחתת ותאוכסן בבונקר הסודי עד להודעה חדשה… אז תבואו!!!

רימוך: פסטיבל סוכת חלל הציב אתמול סטנדרט חדש לסצנה, ההופעות היו גדולות, בלתי נשכחות. גם היום נמשיך להתפוצץ.

אורן: אז למרות מלאן קשיים (כמו בכל פסטיבל ) צלחתנו את היום הראשון בשיא הכיף …. היום הולך להיות עוד יום מטורף שמתחיל בשעה ונגמר מי יודע מתי…אני שם עושה דברים

כולי תקווה כי הפסטיבל האורבני העצמאי הזה יהפוך למסורת ואף לטריגר להפקות נוספות בעיר העברית הראשונה.

"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים."

וכמובן תודה לכל הצלמים שהיו בשטח ועשו לשם הסצנה, הנה הגלריות

לחצו לצפייה בגלריית תמונות של יובל אראל – היום הראשון

לחצו לצפייה בגלריית תמונות של יובל אראל – היום השני

לחצו לצפייה בגלריית תמונות של דפנה טלמון – היום הראשון

לחצו לצפייה בגלריית תמונות של דפנה טלמון – היום השני

לחצו לצפייה בגלריית תמונות של ויקטור מאפר – היום הראשון

לחצו לצפייה בגלריית תמונות של סרגי ורחוטורוב  – כל הפסטיבל

וידיאו – הלהקות שג'קי אמאממת מנגנת ושרה במסגרתן

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא