תמיר גרינברג ולהקתו במופע בקונטיינר, נמל יפו, 24.09.2013, גרוב, ארנ'בי והרבה סול נשפכו בין האלכוהול ופירות הים. נכח, תיעד וקיבל את הגרוב – יובל אראל.
חפירה – את תמיר גרינברג ראיתי ושמעתי לראשונה במהלך הקיץ האחרון, במסגרת ועידת המוזיקה של תל אביב – Tune in Tel Aviv שהתקיימה בחודש יולי במתחם בית היוצר בנמל תל אביב, ההתראה שקיבלתי מיוזמי הועידה לא לפספס את המופע של תמיר הובילה אותי לכתוב אז את המילים הבאות – "הרכב נוסף שהיווה לגבי חוויה מאלפת הוא הרכבו של תמיר גרינברג, מדובר בנער !! כמעט בן 18 בסך הכל, המנהיג ומפעיל הרכב המתמחה בצלילי הריתמ נ' בלוז, פאנקי ונשמה כפי שהיטיבו לעשות זאת בארצות הברית השחורה של שנות השבעים. תמיר, בוגר תלמה ילין, כותב ומלחין שירים, מבצע בפסנתר שר ומפעיל את הרכבו המונה שמונה נגנים צעירים בעצמם."
כן, הוא, תמיר, והנגנים, לקחו אותי כמה עשורים אחורה, הגבול הדק הזה בין שנות השישים מחד לשנות השבעים מאידך, בין הרוק המתקדם של האי הבריטי שהיה "להאזנה למביני עניין" לבין הגרוב של המוזיקה השחורה שהזיזה את הגוף במסיבות וכמה במות בהן נהגתי לתקלט באותם ימים רחוקים, שמות מיתולוגיים כאל גרין, אייזיק הייס, אוטיס רדינג, וילסון פיקט, ארית'ה פרנקלין, הפיתויים, טמלה מוטאון, הצליל של פילדלפיה, אכן היו זמנים.
מה יש בו בבחור הזה, היום כבר לא ילדון, אוטוטו בן 18, שהחל את לימודיו המוזיקליים כבר במסגרת בית הספר לאמנויות קמפוס אריסון, עבר בהמשך לתיכון תלמה ילין וזכה במלגה מלאה לקולג' ברקלי למוסיקה בבוסטון, שם המשיך את לימודיו. אז ככה, כשתמיר, הנראה ברנש צנוע נטול פוזות, עולה לבמה, עם החולצה השחורה והצעיף הענקי שמעטר את כתפיו, בין אם הוא מתיישב ליד הפסנתר החשמלי ובין אם הוא עומד לצד חטיבת כלי הנשיפה של הרכבו, ברגע שהוא פותח את הפה, אתם יכולים רק לעצום את העיניים ולעלות באוב את כל אותן דמויות מיתולוגיות של הסצנה ההיא, של המוזיקה השחורה, הבלוז, הגוספל, הארנ'בי, הסול, הפאנקי, הג'אז, אתם שומעים את הקול, מאזינים למנגינה ואם אתם מספיק מבוגרים אתם פשוט נזרקים אחורה במכונת הזמן, ולא, לא מדובר בגרסאות מחווה, הכל טרי, מקורי ועכשיו יצא לשוק, תמיר כותב, מלחין, מפיק ומעבד את שיריו בסיוע חבריו להרכב, הוא פשוט מחייה מחדש את הסצנה ההיא ומוביל אותה לדרגה של זיכוך נשמה אמיתי.
כשדפדפתי קצת על אודותיו ראיתי שהוא כבר נגע והוזמן למקומות שיש בהם אמירה, פסטיבל הג'אז באילת מספר פעמים, פסטיבל הפסנתר בתל אביב ועוד אירועים נחשבים. לצד אלו לא נח תמיר וחורש את הארץ, רק מלעיין ברשימת המקומות בהם תמיר וההרכב אמורים להופיע בחודש הקרוב אפשר לבנות מסלול מסע ברחבי הארץ…
אז אמש, כשנודע לי כי תמיר ולהקתו יופיעו בקונטיינר בנמל יפו דאגתי מראש להזמין מקום, מנסיון אני כבר יודע שבערב עם הרכב חם ולוהט קשה למצוא מושב במזללת חיות הים והאלכוהול הזו הנשקפת למזח הדייגים, עם סט של שלושה שלישים סן מיגואל, סלט עגבניות (בלי צ'ילי!!!), סרדינים מפולטים על מצע תפוחים וסלק וקערה ענקית של דגים מטוגנים + צ'ייסרים און דה האוס חיממנו את עצמנו לקראת המופע, כשזה החל, פשוט לסלק הצידה את כל האוכל והשתייה, לתת לגוף לעשות את שלו עם הצלילים המזיזים, המרעידים, המפנקים את הנשמה, לעצום את העיניים ולדמות לרגע שריי בעצמו (צ'אלרס) ניצב מולך על הבמה הקטנה, בכל אותם טונים נשברים, עליות ומורדות קוליות המלוות בנשפנים, בגיטרה, בתופים ובקלידים של שמונת הנגנים המלווים את תמיר הנראה לרגע כפימפ קלאסי באוף אוף מועדוני הקהילה האפרו אמריקנית אי שם בחוף המזרחי בארצות הברית של אמריקה.
אבל למה אני חופר לכם כל כך הרבה, לא יותר פשוט להביא את הצלילים והמראות כדי שתתרשמו בעצמכם? אז גבירותי ורבותי, מדאם א מסייה, ליידיס אנד ג'נטלמן, קבלו בבקשה את תמיר גרינברג ולהקתו.
וידיאו
ועוד קצת בקטע של המילים, קרולינה, אסתר רדא, סיס והרדיקלז, דנה ליקוורניק, גרוב רדמפשיין, פאנקנ'סטיין (מקווה שלא השמטתי אף אחד) זה הקאדר שיש להוביל באיזה פסטיבל שכל כולו "מוזיקה שחורה להמונים", אז מי ירים את הכפפה? עם תמיר גרינבג והלהקה…
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
והנה כמה צלילים מהענן…
