דיווח מהשטח

התמנון מארץ עוץ…

מופע חגיגי לציון שלושים שנה לתמנונים הפסיכדלים של אד ווין, שישי, 23.08.2013, מועדון בארבי, חימום – 20Δ13 ו- ARGAMAN. נכח, צלל, ריחף, תיעד ומדווח – יובל אראל.

אד וברנדי ווין, אוזריק בבארבי. צילום: יובל אראל
אד וברנדי ווין, אוזריק בבארבי. צילום: יובל אראל

חפירה ארכיאולוגית – פעם, כשהייתי ילד קטן (טוב, לא באמת ילד, נער) התגלגל לידי אלבום של להקת גונג בשם "Shamal", הצליל הכל כך שונה מעולם הרוק של שנות השבעים שהכרתי, הפיוז'ן ג'אז פסיכדלי פרוגרסיבי חשף אותי לעולם אחר, זו לא חוכמה גדולה כאשר ברנש בשם סטיב הילאג' מנגן שם ועוד טיפוס בשם ניק מייסון מטפל בכל ההפקה, אבל זו חוכמה גדולה שקיימת עד היום בדמות מגוון הרכבים ברחבי העולם המאמצים אל ליבם את החיבור הכל כך מיוחד ויוצא דופן היוצר צלילים הלקוחים מעולמות שמעבר לתובנה האנושית.

אז באותם ימים רחוקים החלו לנבוט הניצנים שמאוחר יותר הביאו טיפוסים כמו אד ווין ליצור ולחיות שלושה עשורים תמימים ומעבר לכך את הסצנה שהאוזריק טנטנקלס (תמנונים אוסטרליים?…) מחזיקים כאן להנאתם של רבבות ברחבי העולם, ולמה אני מחבר בכלל את גונג לסיפור? כי סטיב הילאג', שנמנה על חברי גונג, חבר בשנת 2004 לאוזריק טנטנקלס באלבום – Spirals in Hyperspace. רק שתדעו…

פרסומת

אתם יודעים, יש כאלו שאוהבים לעשות דאווינים עם הגיטרה שלהם בחריקות דיסטורשן, יש כאלו שאוהבים לחפור במאה ושמונים ביט לשניה את הטחול והריאות בקצב רצחני ולקרא לזה "נצחונות", "גואה טראנס" ועוד שמות הלקוחים מעולם הטראנסואידים למיניהם, מסיבות טבע, תובנות גנריות של אלברט הופמן עם החומצה הליסרגית והפיכתה ל- LSD כסוג של תרופה לטיפולי פסיכואנליזה ופסיכותרפיה, ויש כאלו שהם פשוט גאונים שיודעים, יכולים ומסוגלים ליצור חוויות מוזיקה חודרות תובנה ותת תובנה כמו האוזריק טנטקלס המבשלים במעבדה שלהם שילוב של רוק עם טראנס ואמביאנט צ'יל אאוט ברתיחה גבוהה וממושכת עד התוצר הסופי פסיי רוק.

הרכב הפרוגרסיב רוק הנמצא כאן בשטח משנת 1983 והנציח את יצירותיו באמצעות קרוב לשלושים אלבומים, בראשית דרכם היו אלו בכלל קלטות אאודיו ובהמשך תקליטורים וגם כמה וינילים. הנה כמה טראקים מתוך אלבומם האחרון – Paper Monkeys.

אמנם חברי ההרכב התחלפו מספר פעמים לאורך השנים, פרט לאד ווין, המנהיג והרוח החייה, אשר הוביל את ההרכב להיות אחד המשפיעים על סצנת האלקטרוניקה והפסיכדליה ולהוות מודל לחיקוי והשפעה של הרכבים רבים בתחום. למרות שמדובר במוזיקת אולפן לכאורה הרי שלמעשה הם אלופים בהופעות חיות, או אז נחשף הקסם האמיתי שלהם.

פרסומת

הקהילה הישראלית זכתה לראותם שלוש פעמים בשנת 2001, בשנת 2006 ובשנת 2008, הפעם הם חוזרים כדי לחגוג את יובל השלושים לפעילות ההרכב. ולכבוד ארוע זה הם מבצעים מבחר מהקלאסיקות שלהם לאורך השנים.

שלום תל אביב, ברנדי ווין, אוזריק. צילום: יובל אראל
שלום תל אביב, ברנדי ווין, אוזריק. צילום: יובל אראל

אז מה היה לנו? ראיתי כבר הכל (כמעט) בבארבי, רוק כבד, מטאל, רוק ישראלי, עברי, בלוז אמריקאי, גרוב, פאנקי, נשמה, ג'אז, פיוז'ן, היפ הופ, כמעט הכל, אז אמש סגרתי את הקצוות, במופע המיוחד של האוזריקים קיבלתי היישר לפנים ועמוק עמוק אל תוככי המוח מגוון רחב של סגנונות, מספייס רוק דרך פיוז'ן טהור, עובר לאלקטרוניקה חופרת ומקנח בצ'יל אאוט נוטה לריחוף שמימי.

את החגיגה הזו פתח איתי ארגמן, מהנדס הקול שהפך לאחד מיוצרי מוזיקת הרייב הגדולים בסטים מתוך אלבומיו, סמוך לשעה 23:00, השעה הקבועה בדרך כלל לפתיחת המופע המרכזי, עלו לבמה חברי הרכב  20Δ13 היוצקים טרייבל טראנס מלווה בדידג'רידו ואלקטרוניקה כדי לתת סט של חפירות עומק כהכנה נפשית לקהל הרב שהחל גודש את המועדון, הפעם הקהל היה שונה, לא אותם שחורי חולצות, רקדני פוגו ודופקי ראשים, הפעם הגיע קהל שבדרך כלל מתחבר למוסיקה במסיבות טבע, אנשי קהילת הטראנס, הצ'יל אאוט, וסתם סקרנים ששמעם של האוזריק הגיע לאזניהם ובאו לחוש את החוויה. אט אט החלה זרימה עדינה של אנשים לעבר הרחבה הקדמית, משאירים די מקום לפרוס ידיים לצדדים…הנגנים, אלו מבית אורן, קיבוץ הידוע כבית יוצר למוסיקה שבטית רועמת נתנו את שלהם עד סופו של היום, הגענו לחצות, יום שישי התחלף ביום שבת, הגיע הזמן של האוזריקים לעלות לבמה.

אד ווין, אוזריק. צילום: יובל אראל
אד ווין, אוזריק. צילום: יובל אראל

הם ארבעה על הבמה, אד ווין, המיסד ומנהיג ההרכב, המנגן במקביל בקלידים וגיטרה חשמלית, אשתו ברנדי ווין, בגיטרת בס, בנו סילאס ווין בקלידים ואפקטים ועל התופים בלייז סנדה, הם פותחים עם קטע בשם Dots Thots מתוך האלבום Live Underslunky שהוקלט במהלך הופעות בשנת 1991 במנצ'סטר, הבמה נראת קצת דהויה, מאחור מתוך מסך לבן שלא נראה קשור לסצנה כלל, עד שהצלילים החלו לזרום באוויר, ווי ג'י פסיכודאלי אדיר וצבעוני החל לרוץ עליו ולהוסיף לאווירה המוסיקלית את המימד הויזואלי הנכון.

הקטע השני במופע לוקח את ההרכב ואת הקהל ימים רבים אחורה, לתקופה בה טרם השיקו אלבומים והתמקדו בקלטות אאודיו, Carpet הלקוח מתוך הקלטת There is Nothing שהופקה בשנת 1987, היא הרביעית במספר מתוך שש קלטות, פיוז'ן טהור המלווה בעבודת סינטסייזר אדירה לאורך המקצבים הרגועים מה, הקהל כבר מבין שהערב הוא הולך לקבל מנה מובחרת משלל האלבומים (28) של ההרכב.

כעת אד מבצע קפיצת חלל אדירה ולוקח את חבריו להרכב והקהל כמה שנים קדימה, היישר לשנת 2011 לקטע מתוך האלבום הנושא שם זה Paper Monkeys, זהו אלבומם האחרון של האוזריקים, חגיגת ספייס רוק, אד לוקח את הקהל למסע בחללית המקצבים שלו ונותן להם לטעום קצת מההשפעות הרחוקות של טנג'רין דרים, אחד מהרכבי הספייס פרוג העתיקים ביותר שקיימים בשטח, בבחינת לחבר את הקצוות של אז ועכשיו…

הגיג הבא של האוזריקים נוחת בשנת 1999, בחזרה למאה העשרים, הוא מגיע מאלבומם Waterfall Cities ושמו Xingu, שבע וחצי דקות של טרייב פסיכודלי המקרקר את הקלידים היישר לתוך המח, אנחנו רק בתחילת המופע, מה זה ארבעה קטעים בתוך מופע כאשר בדף הפליי ליסט שאד מחזיק בפינת האורגן שלו אני מזהה 16 שמות כתובים בטוש עבה בכתב יד מסודר ועגלגל. אני לא אלה אתכם בתיאורים על הזויות של הנפת היד ונענוע הראש בתנועות מעגליות של כל אותן אנשים ונשים שעמדו ליד הבמה כולם כבר אחוזים בדיבוק של הטראנס, גם אלו שמילאו את המרפסות בצדדים והרחבה העליונה לא נשארו עומדים במקום, האמת, אי אפשר, המוזיקה הזו סוחפת אותך, לא משנה אם התחברת לכדור הקטן של אלברט הופמן, לא חשוב אם דפקת ג'וינט או אלכוהול, אתה יכול להיות גם פיקח לחלוטין, סחי אמיתי, הקצב והצלילים של כל אותם 16 יצירות חוטפים אותך ושותלים בגופך היישר במערכת העצבים הראשית את התובנה שהגוף שלך צריך להתנועע, אתה לא יכול באמת להתנגד לכך, זה יותר ממנטאלי.

אוזריק טנטנקלס, בארבי, ת"א. צילום: יובל אראל
אוזריק טנטנקלס, בארבי, ת"א. צילום: יובל אראל

המוסיקה של האוזריק היא טהורה, ללא מילים, אד ווין אמר בהזדמנות אחת כי אמנם פנו אליהם מעריצים וביקשו שיכתבו שירים. אולם הוא לא כותב מילים. אד מתייחס למוזיקה כאל אוקיינוס של צלילים, הוא משאיר את המחשבות למאזינים.

כמעט שעתיים וחצי אחרי שעלו לבמה הם מסיימים את המופע, לא לפני שבצעו קטע נוסף כהדרן – The Throbbe מתוך האלבום Erpland המעביר קורטוב של אקלקטיות עולמית עם שמץ אוריינטליות, סוג של מסע מרחף בין עלי באבא, סינבד ואלף לילה ולילה, ותוך כדי, ברנדי יורדת מהבמה אל הקהל המתגודד, עוברת ומחבקת אחד אחד, איזה מוזיקאים חסרי התנשאות, אנשים פשוטים ללא מניירות, בגובה העיניים, מלאים באהבה ליצירה שלהם ולקהל שמגיע לשמוע.

השעה קרובה לשלוש לפנות בוקר, אני עוזב את המועדון יחד עם כמה מאות אנשים שמנסים לצנוח מהריחוף שלהם, חוזר למציאות עם אקוסטיק שיט בתדר בית רומנו, אבל זה כבר סיפור אחר.

פליי ליסט: Dots Thots, Cepet, monkeys, Xingu, Chewy, Dog, Soloosh, Og.Ha.Be, Disdots, Mooncalf, Sultana, Sky,Turf, Pod, Wheel, The Throbbe.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: