פס קול שבועי

דמיונות וזכרונות של לוויתן שמן וגדול

אלבום אחר, גישה אחרת, צלילים אחרים, מוזיקאים מזן שונה, הבלוג מכבד את האלטרנטיבה..

רענן כהן ואלון מלר. צילום: אריק סולטן
רענן כהן ואלון מלר. צילום: אריק סולטן

 גילוי נאות – את רענן כהן, הגיטריסט בצמד Big Fat Whale, אני מכיר זמן רב, עוד מימים עברו עת הייתי תובע משטרתי ולאחר מכן צלם וכתב בלשכת הדוברות המשטרתית בתל אביב, רענן מתפרנס מצילום חדשות, צילומי מגזין, הפקות אופנה ואירועים מסחריים, ועל כן מסלולינו השתלבו בזירות שונות במסלול החיים, את אהבתו של רענן למוזיקה גיליתי באקראי, בשיטוט סתמי באחת מהסמטאות המובילות לשוק הכרמל לפני מספר שנים, רענן ישב שם על שרפרף עם חברים והם נגנו להנאתם. לאחרונה התוודעתי באופן ממשי לתחביבו זה של רענן כמוזיקאי המשלב בין צלילי הגיטרה לסגנונות הג'אז הלטיני, הפלמנקו והצ'יל אאוט.

השבוע הגיע לידי אלבומו החדש – Imagenes y Memorias המבוצע במסגרת הצמד – Big Fat Whale. אחפור ואקדים בעוד כמה מילים ואציין שלדידי נגינה בגיטרה אקוסטית היא סוג של אלוהות לעומת הגיטרה החשמלית, אין ספק כי נגינה ללא אפקטים מהוה אתגר אמנותי ווירטואוזי גדול יותר, זהו ההארד קור, הליבה הבסיסית של תורת הפריטה עלי גיטרה. זכורתני אי שם בשלהי שנות השבעים עת אני חייל בסדיר מגיע לפאב הטחנה (טחנת קמח, טחנת מים, טחנת רוח) במגרשי התערוכה הישנים בפאתי דיזנגוף לצפות במופע של בחור צעיר בשם דיויד ברוזה שהשיק שיר חדש "שיר אהבה בדואי", הסיפור של הגיטרה האקוסטית עליה פרט היה מדהים.

פרסומת

מתברר שרענן סגר את המעגל הזה כאשר דויד ברוזה ליווה כמפיק אותו ואת עמיתו לצמד אלון מלר המנגן על הבס כבר באלבומם הראשון Ocean Minded שלצליליו אפשר להאזיו כאן, בענן הצלילים.

אז מה יש בו באלבום החדש – Imagenes y Memorias ? יש בו הרבה מאוד אהבה למוסיקה, יש בו הרבה מאוד השקעה של זמן, כישרון ומחשבה נקיה, יש בו הרבה חברים מוזיקאים שמצטרפים פה ושם על מנת להעשיר את הצלילים והאווירה- עמוס הופמן בעוד, ערד ייני בחצוצרה, יותם בן אור בהרמוניקה, בן דגוביץ' וגדי סרי בכלי הקשבה.

האלבום נפתח בקטע מעובד מהלחן של שיר היו לילות שאת מילותיו כתב יעקב אורלנד, הלחן של מרדכי זעירא מקבל כאן משמעות שונה בעיבוד הג'אזי שעשו רענן ואלון. שאר הקטעים, שדרך אגב כולם אינסטרומנטליים, הנם יצירות מקוריות, חלקן משותפות עם מלחינים אחרים.

פרסומת

הצליל הנקי המאפשר לפריטה על הגיטרה לצד הבס, החצוצרה והעוד בשירים המסויימים הנו חווית האזנה מרתקת, מרגיעה, מעשירה ומעניקה את פסק הזמן הנכון מעלילות היום יום. אכן האלבום הזה מהווה אלטרנטיבה של ממש, לרעש, ההמולה, המהירות, פשוט לצלול אל ים הצלילים המרגיעים.

אז פשוט תאזינו…

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button