פסטיבל יערות מנשה החמישי התקיים בסוף השבוע האחרון ביערות מנשה, את החוויות מהפסטיבל, המילים, הסיפורים, התמונות ובכלל מביאה דפנה טלמון, צלמת ואושיה בסצנה התל אביבית שעשתה את הסופ"ש ביער עם הפרטיזנים…
קחו יער, מזג אוויר נפלא, מוזיקה מבוקר ועד לילה, אנשים שלא מפסיקים לחייך. מה יצא לכם? לעזאזל זה פסטיבל יערות מנשה. גם השנה חזרתי משולהבת, שמחה, מאושרת, קצת עייפה וגם צרודה, כאילו אני שרתי.
יהיה קשה למנות את כל הליין אפ המטורף, קשה מזה היה לרוץ בין ההופעות. ועל כן, ויתרתי. סימנתי לי כמה ועם היתר "זרמתי".
בסך הכל רציתי להסלים עם הבילויים, המעולים, עם מאיה דוניץ והאורח המתמיד אייל תלמודי. רציתי לתפוס את מאלוקס וגם את כל האחים רמירז, לפני הנדידה של האח איתן אפרת לבלגיה, בכל זאת, עוזי הוא אח. גם את בותימזוג רציתי ללכוד, כי לא אוכל לעלות איתם על האוטובוס בשבוע הבא. מה עוד תכננתי? מי זוכר.
את שי צברי לא יצא לי לשמוע קודם, ואני מציעה שאם לא שמעתם וגם אם כן, חפשו אותו. מרגש וסוחף. החלטורה הביאו את קיסר האגדי, ובמילה אחת, היה אגדי.
אבל את ההצגה תפסה חזייה אחת אדומה, שכבר בערב הראשון הושלכה על הבילויים והתמקמה לה באלגנטיות של E80 על האקורדיון. נעם ענבר חייך והמשיך בנונשלנט, הרי אחרי הכל, חזייה או לא חזייה, יש לנו עסק עם טקסטים חדים. למחרת החזייה מצאה את דרכה להופעה של בותימזוג. חמי לא נשאר אדיש ופשוט לבש אותה. טוב, זו לא היתה המידה שלו. אני לא זוכרת איפה היא בילתה במהלך היום, אבל שאנן סטריט חבש אותה כמו כובע כשהוא מחוייך וסמוק כמעט בגוון שלה עצמה. כל אמן וודאי חש מוחמא, מושך וסקסי, שכן, הבנות בקהל משתוללות, אני יודעת, שבחלק מהפעמים, עזרתי לחזייה להתמקם במקום הנכון על הבמה… אחרי שבמהלך מעופה מהקהל לבמה פספסה ונחתה במתחם הצלמים. וחוץ מזה אני סבורה שההפקה "סידרה" את החזייה הזו.
אז בואו נסכם רגע בנקודות, כי ביננו אני פה בשביל התמונות
- הפסטיבל המוביל לטעמי, מבחינת תכנים, מיקום, עונה וצלילים.
- חזייה אדומה אחת ושתי צמות
- כל ההופעות התחילו בול בזמן, כבוד.
- השנה הרחיקו את קרחת יער אל מחוץ לפסטיבל. מצד אחד, מי שהגיע ללא כרטיס יכול היה ליהנות שם, מצד שני, זו היתה הגליה.
- לא זוכרת אם בשנים עברו היו מקלחות, השנה היו. וגם שירותים כימיים, נקיים.
- בכל ברזייה המתין סבון טבעי. מתבקש היה שאיפשהו אפשר יהיה לקנות כזה.
- הערה אחת לליין-אפ. בלילה הראשון, בערך בשלוש הופיעו אולי ה-Great Machine – ממש לא הצלילים להירדם איתם.
- לא יודעת איפה האנשים האלה משאירים את הציניות שלהם. אבל שמתי לב שכולם חייכנים באמת.
- מה הסיפור עם מכלאות השתייה? המשטרה לא רוצה שילדים בני פחות מ-18 יישתו אז כולאים את כל מי שעבר 18. אין כמו ענישה קולקטיבית.
- יערות מנשה, כל שנותר לי הוא שנה אחת שלמה, עד הפסטיבל הבא.
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המדהימות של דפנה טלמון
וידיאו גולשים
הבילויים ביערות פליי ליסט שצילם נבות גורן
הערה: הבלוג ישמח לקבל דיווח על קליפים נוספים מהפסטיבל שהועלו על ידי גולשים, שלחו, יועלו, יפורגנו…
היי, זה אני בתמונה עם שי צברי!
כלוב השתיה זו התניה הכרחית של המשטרה באזור ואין מה לעשות נגד זה.
ובעיני קרחת היער נתנה אזור אלטרנטיבי למי שרצה להרגע קצת מחוץ לבלגאן.
הציניות התמוססה כי היא לא עמדה בווליום ובחיבוקים.