חדשות הסצנה

אינך יכול ככה סתם ללכת…

הערב הלך לעולמו שמוליק קראוס  בגיל 77 לאחר שלקה במחלת שפעת העופות וגופו לא עמד בכך, ניפרד ממנו בשיר שהלחין למילותיו של יורם טהר לב. מתפרסם במקביל ב"מגפון" עיתון עצמאי ברשת.

"אינך יכולה ככה סתם ללכת, אינך יכולה לעזוב אותי, אינך יכולה כי עכשיו שלכת, יש גשם בחוץ ואת נשארת איתי. אפילו אם תגידי: "זה לא כדאי", אפילו אם תגידי: "לא, אין לי פנאי", אפילו אם תגידי: "לך לך מעלי"…"

שמוליק קראוס בימים האחרונים. צילום: נורית יצחק
שמוליק קראוס בימים האחרונים. צילום: נורית יצחק

שמוליק קראוס (קראוז), ירושלמי במקורו, כבן 77, החל את דרכו בעולם הזמר הישראלי עוד בהיותו ימאי כאשר נטל לידיו גיטרה בפאב הימאים "העוגן" בחיפה, האהבה שניצתה למוסיקה הובילה אותו אל אבי עופרים והשניים נגנו ושרו ביחד עוד בטרם הצטרפה אסתר להרכב,  בתחילת שנות השישים הכיר את ג'וזי כץ, מתנדבת בקיבוץ שהפכה לזוגתו ובהמשך הצטרפו השניים לאריק איינשטיין והקימו את שלישיית החלונות הגבוהים שהיוותה בית גידול לשורת להיטים שהפכו לקלאסיקות בפס הקול הישראלי – "זמר נוגה" (המוכר יותר בשם התשמע קולי – השיר הראשון שהושמע בחלל מחוץ לכדור הארץ במעבורת קולומביה עם אילן רמון ז"ל), "הבובה זהבה", "אינך יכולה", "כל השבוע לך", "אהבה ראשונה", ביניהם שני שירים שנפסלו לשידור, האחד מטעמי פגיעה במסורת – "יחזקאל" והשני כפגיעה בקדושתו של האתוס הצבאי – "חייל של שוקולד".  קראוס וג'וזי הצטרפו בהמשך לחבורת "לול" של אריק איינשטיין במסגרתה הלחין קראוס כמה שירים.

קראוס נודע במזגו החם והנון קונפורמיסטי שהובילו, מעבר לכמה שירים בוטים כנגד הממסד והמוסר של אותם זמנים, שמו נקשר באלימות, הוא מצא עצמו בבית הסוהר בעקבות איומים בנשק, לצד ה"פושטקי" שלו הייתה לו נשמה של משורר ומלחין בעל עין בוחנת דקויות, בשנות השבעים הפיק יחד עם זוגתו ג'וזי מופע שירי ילדים לפי תמלילי מרים ילן שטקליס ובהלחנתו, מאוחר יותר השיק אלבום אוסף שירים שכתב וביצע יחד עם להקת "כיף התקווה הטובה" שרובם נכתבו בידי יענקל'ה רוטבליט, חברו הטוב.

קראוס הספיק להשיק עוד מספר אלבומים מתוכם זכור השיר "איך הגלגל מסתובב". אולם השילוב בנשמתו בין היוצר המעודן והבחור האלים הובילו אותו למשברים נפשיים ואף אשפוז באברבנאל, קראוס נחשב ובצדק לאחד מבכירי המוזיקאים הישראלים, ויש לו יותר מחלק בסצנת הפופ והרוק הישראלי בחבלי לידתו בשנות השישים והשבעים, מדינת ישראל הכירה בתרומתו ובשנת 2006 הוענק לו פרס שר החינוך למפעל חיים, עניין שעורר טענות שהגיעו עד לדיון בכנסת…

בשנים האחרונות ולאחר התקף לב מרותק קראוס לכסא גלגלים אך אינו מוותר על טיולים ברחובות תל אביב אותה אוהב ונראה תכופות בטיילת, לא רחוק מבית מגוריו.

עמוד מעריצים בפייסבוק

https://www.facebook.com/shmulikraus

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close