פס קול שבועי

קובי – זלמן, זה לא אתה!

קובי אוז, פעם מורח טיפקס, בהווה מזמר לנבוכים, היום הוא לא זלמן, שיר חדש, לקראת החג, כמה מילים, קצת תובנות אוזיות, גם וידיאו קליפ.

קובי, זה אתה, אוז. צילום: יובל אראל
קובי, זה אתה, אוז. צילום: יובל אראל

רשות הדיבור לקובי אוז:

זלמן הוא דוגמא חיה לבנאדם שמסתובב מבולבל, ומנסה להגדיר את עצמו בעולם ובכלל ובכל פעם הוא נתקל בתשובה סתומה האומרת:

פרסומת

"זלמן, זה לא אתה!"

חשבתי שעכשיו, כשרוח החג מנשבת בלבבות, עכשיו הזמן להוציא מיקס רדיו רענן לשיר שכבר יותר משנתיים מקפיץ כל הופעה שלי:

"זלמן זה לא אתה!"

פרסומת

רועי צעדי תיבלן בחשמליות, אני טיגנתי סינטים, ביג M בישל והשיר התעורר עם בוא החג.

בראש השנה, יום כיפור, וסוכות, אנחנו משילים את השיריון הכבד שלבשנו כל השנה, שיריון של דאווין, ומשתדלים להוליד את עצמנו מחדש.

וכך בכל שנה, אנחנו מנסים לקלף את הקליפות, לצאת רגע מהקטע שלנו, מהבית שלנו, ולחיות קצת בסוכה מאולתרת. החגים רומזים לכל אחד מאתנו:

"זלמן זה לא אתה!"

"זמר", "משקפופר", "טוניסאי-מרוקאי", "שדרותי", "תל אביבי", "מתחזק", "מתחלש", "ספקן", "מאמין", "הבן של ז'וז'ו ז"ל ורמונד שתחיה", "בן הזוג של בת שבע" ו"אבא של נעמי והדסה הקטנות". בסך הכל, אדם נבוך וסקרן ששומע באזני רוחו:

"קובי, זה לא אתה".

הרוח האנושית חיה באיזור הבלתי מוגדר, הבלתי מצטלם והבלתי נתפס. חוסר ההגדרה הזה הוא מה שעושה אותנו לשניות אחדות נטולי צלם, אך בצלם אלוהים. מכאן אפשר להתחיל להפתיע את עצמנו ואת העולם במשהו…במשהו…במשהו…

קובי, כפיים. צילום: יובל אראל
קובי, כפיים. צילום: יובל אראל

את השיר מלווה קליפ חדש של אמן האנימציה שטמפר, אשר כהרגלו מלא כרימון בקריצות וציטוטים.

שנה טובה וחג שמח כפרה עליכם!

יעקב אוז (גם זה לא אני)

בימים אלה עובד קובי במרץ עם צוות השחקנים של ההצגה החדשה "פרח השכונות" אשר תעלה בתיאטרון באר שבע בנובמבר הקרוב ובמקביל סיים להשתתף בנבחרת הכדורגל של "גוללל-סטאר", דוקו הריאליטי החדש והמדובר שיעלה בסתיו ב HOT.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: