דיווח מהשטח

הקונצרט של דויד פרץ

כמה מילים על אחד היוצרים היותר טובים שנמצאים כאן, כמה מילים על אלבומו הטרי, CONZERTA, השמיני במספר (לא כולל שיתופי פעולה נוספים), כמה מילים מפיו ותאריך למופע.

דויד פרץ, WAG, האזור. צילום: יובל אראל
דויד פרץ, WAG, האזור. צילום: יובל אראל

את דויד פרץ פגשתי לראשונה בהופעה של יוסי בבליקי והרכבו פונץ' באוזן בר, דויד הצטרף כאורח והפליא לנגן בגיטרה, יצירה בשם "סוויטת יום העצמאות", צלילי הגיטרה יצרו חגיגה שמימית, דויד כול כולו בתוך הנגינה, לצלילים הכי גבוהים שניתן להפיק מהריף החשמלי, הבנתי מיד שחזיתי באחד מגיבורי הגיטרה המסתובבים כאן.

יצרתי קשר עם דויד פרץ לאחר זמן מה בעקבות השקת אלבום שהוקלט במערות הקולובריום בחבל לכיש על ידי משתתפי WAG – we are ghost, דויד סיפר לי אודות התהליך המיוחד שקדם להקלטה ובמהלכה תוך כדי צלילי המלחמה בגבול רצועת עזה. מפגש נוסף היה כאשר WAG השיקו את אלבומם האחרון באזור. או אז חזיתי בדויד מלהטט לא רק במיתרי הגיטרה אלא גם שלל חפצים נוספים, החל מאינסטרומנטים ממוחשבים ועד מפוחית פה, האיש הזה פשוט שולט בכל חפץ שמפיק צלילים.

פרסומת
דויד פרץ מתארח אצל בבליקי. צילום: יובל אראל
דויד פרץ מתארח אצל בבליקי. צילום: יובל אראל

בימים האחרונים השיק דויד פרץ אלבום חדש, CONZERTA שמו, השני בסדרת "הפרעת קשב", ניתן להאזין לו ואף לרכשו באופן מקוון במחנה הלהקות, האלבום החדש מהווה בשבילי סיבה טובה להתמקד בדויד פרץ היוצר, הגיטריסט (גיבור…) ובמוסיקה שהוא שולח לאוזניים.

די בהאזנה מחודדת ומפוקסת כדי להבין, דויד פרץ לוקח את סגנון האמביינט כמה צעדים קדימה והצידה, הוא מרגיע, אך יחד עם זאת מחדד את החושים עד כדי הקשה נקיה וטהורה לצלילי הגיטרה המתנופפים מעל הרחש האלקטרוני המרגיע.

האלבום החדש ממשיך את הקו המנחה שהשיק לפני שנתיים באלבום הקודם בסדרה – SLOW RELEASE שקטף שבחים. אני יכול להוסיף מעבר למה שכבר נאמר על האלבום כי מי שגדל והתחנך לצלילי הפרוגרסיב של שנות השבעים יהנה יותר משני האלבומים הללו מאשר מי שחונך בהאזנה לצלילי הכאן ועכשיו התזזיתיים, עולמות המקבילים לחלומות הנשגבים שיצרו חברי להקת יס, חברי להקת טנג'רין דרים ועמיתיהם אז, קמים לתחייה כאן בפרשנות מקומית של יוצר אחד מעיר לא חשובה כלל (בלי להעליב…) בדרום הארץ.

פרסומת

דויד פרץ הוא אומן מוסיקלי, הוא מצליח לגעת בשלל סגנונות – פולק, רוק, קאונטרי, בלוז, אמביינט ומוסיקה נסיונית.

דוגמא לעבודה מצויינת בסגנון שונה לחלוטין הוא אלבומו "הייקו בלוז" שהושק בשנת 2007, היווה דוגמה לאיך לגעת בבלוז באופן מעודן, אלבום זה זכה לשלל ביקורות מהללות, אני אוהב במיוחד את השיר השלישי בו – "מקום בתוכי", השיר מתחיל במעין מחווה ל Dark Was The Night, קטע מיתולוגי של Blind Willie Johnson משנת 1927, יצירה שהפכה למופת ומודל למוסיקאי בלוז רבים לביצוע מחווה. על הצלילים הללו מלביש דויד פרץ את המילים שלו, תקראו, אחר כך גם תאזינו.

יֵשׁ מָקוֹם בְּתוֹכִי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יַחֲשִׁיךְ | יֵשׁ לִי דֶּרֶךְ אַחַת שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תֹּאבַד | יֵשׁ לִי כֹּח לָתֵת גַּם כְּשֶׁאֵין לִי לְמִי | וְאַהֲבָה שֶׁאוֹהֶבֶת לִפְעָמִים גַּם אוֹתִי

שוחחתי עם דויד פרץ שסיפר לי על עצמו, איך הכל התחיל, מהיכן ינק את שורשי המוסיקה הטבועים בו ומה הסיפור מאחורי סדרת האלבומים "הפרעת קשב", לא נגעתי, מסמך.

כיליד שנות השבעים שאת עיקר חינוכו המוזיקלי קנה במוסד קוטנר + האח הגדול, לא התוכנית, אלא זה שנותן לך תקליט של "קינג קרימזון" ואומר לך – תקשיב טוב אידיוט מנוזל שכמוך, "מודרן טוקינג" זה חרא, זה הדבר האמיתי. כך יצא שגם אני גדלתי על תפריט שהתחיל ברוק מתקדם, ונגמר אי שם בחלל העמוק בקצה מרחבי הצליל שפינק פלויד, טנג'רין דרים ובריאן אינו, יצרו. אולי זה הטיסות לירח, אולי הסמים, אבל במוזיקת הסבנטיז העיסוק בחלל מוזיקלי היה מרכזי ותמיד סקרן אותי כנער חובב מוזיקה. במקביל לאהבה שלי לכתיבת שירים ולבלוז, תמיד נמשכתי לעיסוק בצליל עצמו ובעיקר בצליל כיוצר מרחב שבו ניתן לצלול, לרחף, להרדם. במבט לאחור אני חושב ששני הצירים האלו בלוז ואמביינט מלווים את היצירה שלי מתחילתה, עוד מימי להקתי "בלובנד".

את האלבומים שלי העוסקים בצליל וחלל, אני מקטלג תחת הכותרת – "הפרעת קשב" . זאת בעקבות הפרעת הקשב ממנה אני סובל שגורמת לי לשמוע מוזיקה בדואליות מסויימת, אני מקשיב לה ושומע דברים שהם לאו בהכרת במרכז או גלויים או בכלל קיימים בה, אולי בגללה אני כל כך אוהב אמביינט. באלבום הקודם – SLOW RELEASE עיקר העניין שלי התמקד בשני צירים, הראשון, היחס בין המרכז והשוליים במוזיקה, והשני החיפוש אחר צליל טהור שאין בו ממש תוים או כובד של מרכז מלודי.

האלבום נעשה באמצעות מערכת מורכבת לפירוק הצליל בצורה אקראית, שבניתי. יצירת האלבום נעשתה במשהו בין משחק שח לאלתור שלי מול המערכת. הזנתי צליל לתוך המערכת והיא פרקה את הצליל בכל פעם בצורה אחרת, תוך כדי הזנת הצליל, הקשבתי למה שהמערכת עשתה הגבתי לצליל שנוצר על ידי הוספת צליל נוסף שגם אותו המערכת פרקה בצורה האקראית וחוזר חלילה. כך נוצרה מוזיקה שהיתה בו זמנית תחת שליטתי ומעבר לה. ידעתי שאני עושה אלבום מורכב להאזנה שכן הוא דורש האזנה מלאה וחוסר האזנה באותה מידה. למטיבי הלכת מבינכם ני ממליץ לשמוע אותו באוזניות שכן זהו אלבום של דקויות, הדברים קורים שם במרכז ובשוליים במקביל, עבורי כל המסע ההוא היה נסיון ליצור שקט בתוך המוזיקה, החיפוש אחר עין הסערה, אם תרצו.

"קונצרטה" היא מסע אחר. בשנה האחרונה נולדה ביתי הבכורה; מעיין. למרות הביטוי – "ישן כמו תינוק", כל הורה טרי לומד מיד שתינוקות ושינה אינם שילוב מובן מאליו. מדי ערב עת ניסיתי ברמות שונות של הצלחה להרדים את ביתי, חשבתי על המנגון המוזר הזה של השינה. מנגנון שאנו מקבלים כמעט כמובן מאליו, ובכל זאת שליש מהחיים אנחנו פשוט לא נמצאים כאן. סקרן אותי במיוחד תהליך ההרדמות. הרגע הזה שבו כולנו, גדולים כקטנים, כבים אט אט, משילים את בגדי ההגיון, גולשים מקצה היום אל בריכת הנים לא נים, מתמסרים אל זרועות הלא נודע, ונופלים חרש חרש אל עבר התת מודע, אל הארץ שמעבר. חלק מהקטעים ב"קונצרטה" נוצרו סביב התהליך הזה של הרדמת ביתי, ובעיקר הרדמותי שלי על הגיטרה מול מכונת ההקלטה בעודי מנסה לוודא שההגדרה "אבא" לא באה להחליף את ההגדרה "מוזיקאי". חלק אחר מהקטעים נעשו לאחר יקיצה באמצע הלילה כדי להרדים את ביתי שניעורה משנתה ולכשחזרה לישון, לא הצלחתי להרדים את עצמי ונותרתי חצי ער חצי ישן באור הכחול שלפני עלות השחר, כך הקלטתי את עצמי ממיר מחשבות מעורפלות במיתרים רוטטים חרישית.

קטעים נוספים כאן עוסקים בחרדות הגדולות שהורות מעלה בך. כבר שמעתי על מקרים בהם אבא ירד להשתיק חבורת נערים שהפריעו למנוחת ביתו ומצא את מותו בדקירה, או אם שבעלה ערף את ראשה בעוד הילדים ישנים בחדר הסמוך, אך ההורות משנה אותך. אם פעם חשבתי שלי זה לא יקרה, עכשיו החשש הגדול שלי הוא מה יקרה לביתי, אם זה יקרה לי. שני הארועים הטרגים האלו שקרו אך במרחק מטרים ספורים מביתי, מלאו אותי במחשבות וחרדות שהותירו אותי משתוקק לנחמה שבשינה אך לא מצליח להרדם. וכך התהפכתי על משכבי עד שנכנעתי לאצבעות הרוטטות והלכתי לגרש את השדים באמצעות מיתרי מתכת וחשמל באמצע הלילה.

את האלבום ממסגרים בתחילתו ובסופו שני קטעים ישנים מאוד שלי, "ממלכתי" ו-"יפה כמו שקט, אינסטרומנטלי" שפעמים רבות נשאלתי היכן ניתן למצוא אותם, מאחר ועד היום הם שוטטו ברשת בכל מיני מקומות שונים ומשונים, חשבתי שהגיע הזמן למצוא להם בית מסודר. עכשיו כשאני מאזין לדיסק כולו אני חש שהם משתלבים היטב באלבום הזה ולמעשה, בצורה זו או אחרת, מסמנים את תחילת המסע אליו. לכל אורך שנות היצירה שלי מוזיקה היתה תמיד ממלכתי הסודית בה ניסיתי ליצור את הדבר היפה ביותר שקיים, משהו יפה כמו שקט.

עד כאן סיפורו של דויד פרץ, אתם מוזמנים להאזין לאלבום החדש ולקודמיו, ובנוסף אני ממליץ להגיע להופעה הקרובה של דויד פרץ שתתקיים בתאריך 23.7.12 בשעה 22:30 באוזן בר, ת"אעם אלעד בן הרוש בבס, מורפלקסיס בתופים, וגם יוסי בבליקי יתארח!כרטיסים 40/50 ש"ח במכירה מקוונת

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: