יום שלישי, אוקטובר 27, 2026

אלי לס חוזר העירה

כמה מילים על בית פיתקית, אלי לס, אלבומו החדש, ומופע ההשקה הצפוי.

אלי לס ואודיטורים, עטיפה. צילום: שירי לס
אלי לס ואודיטורים, עטיפה. צילום: שירי לס

אלי לס, אחד האמנים הפוריים בסביבה, בעל תעוזה, מקוריות, עומק ויושרה אמנותית, חוזר העירה עם הרכב שלישי – "אודיטוריום" ואלבום חמישי.

אלי לס, אחד היוצרים המוערכים מבית פיתקית, הלייבל העצמאי שקיים כבר שבע וחצי שנים בבניין המט ליפול ברחוב פרנציוס בקו התפר בין תל אביב ליפו, חבר יחד עם חברי להקתו החדשה, איתמר נבו – גיטרה ושירה, יונתן יידוב – גיטרת בס ועידן אברהמי על התופים ליצור ולהקליט את האלבום בהפקתו של אריאל פלג (מלהקת ZAKA) שתרם בנגינה. השירים הוקלטו לפני כשנה, אוגוסט 2011, אבל אלי לס וחבריו לקחו את קצב הזמן לאט יותר ורק עתה הם משיקים את השירים כאלבום שלם.

הצליל המשוחרר של ההרכב הופך את האלבום החדש ל"רוקיסטי" ביותר משלל אלבומיו של אלי לס, כמובן ש"הלכלוך" אינו בא על חשבון המורכבות הטקסטואלית והמחשבתית העומדים בליבת השירים, מורכבות שהפכה את אלי לס לדמות יוצאת דופן בסצנת האינדי הישראלית.

האלבום הנפתח בשיר "אויר פסגות" לוקח את המאזין לזוית שונה של הקיום..

הקיץ בא לאט | כמו חבילת גת | חבשי מיובש | שמש במרום זורחת | זמן לאמר שלום | לרחוב ולצילו | העקבים של אכילוס | מחכים לאטובוס | מתנדנדים ללא ריסון | אויר פסגות…

או השיר החמישי "פריימטיים" המשאיר אותך בחום היוקד, קיץ..

כועס בחמסין | לא מבין את האסתטיקה | של האספסוף | מחבואה מרגוע | קידוח פיתוח | יותר מידי שיחים לצלם | ודו"חות לשלם | בפריימטיים | חיכיתי לפרסומת |  בשביל סיגריה במרפסת…

האלבום החדש מהווה מעין המשך לאלבום הקודם "נוף פשוט" שהושק בשנת  ועסק בזוגיות ואינטימיות על רקע היומיום האורבני, הפעם מבקש אלי לס לבחון את האינטימיות שהפכה מזוגיות למשפחתית, וכמו תמיד הוא יודע לקחת את הבאנליות היומיומית הפעוטה למשהו הרואי ולעומת זאת הנוצץ ייחשף במערומיו, ההתבוננות של אלי לס באמצעות הטקסטים היא חודרנית, רצינית ובתודעה מלאה אך יוצאת דופן על המציאות שלנו. יש מעין כמיהה בו זמנית לעבר ועתיד בלתי נתפסים.

הנה כמה שירים להאזנה מתוך האלבום

נוף פשוט, להאזנה והורדה חופשית

אלי לס והאודיטוריום ישיקו את האלבום במופע חגיגי אותו יחממו קודם הרכבי הבית של פיתקית – דיסקואלסטי והזונות הבני זונות, מיקום המופע נישמר בסוד, אם תשלחו מייל ל eli.lass.auditorium@gmail.com תוכלו לדעת היכן…  יום שישי 20.07.2012, החל מהשעה 21:00. כניסה 20 ש"ח, כניסה +דיסק – 30 ש"ח.

הכי חדשים

11 אלף איש לא טועים: הבזלת מנגנת

מי אמר שצריך להגיע לתל אביב כדי ליהנות מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית? פסטיבל "צלילי בזלת" בקצרין...

דורון בוטניק בשביל צדדי אל אלוהים

דורון בוטניק מעולם לא הלך בתלם. הכרתי אותו לפני יותר מעשור בסצנת האינדי של דרום תל אביב,...

נובמבר רוקד: אהבה, כאב וזהות

חודש נובמבר מביא לבמות המחול בישראל שורה של יצירות מסקרנות. אהבה ואובדן, זהות ושייכות, גוף ונפש עומדים...

אלכס ליבק: האיש שלימד אותי להתבונן

מהעיתון אל קירות המוזיאון בשנות השמונים זנחנו, כמו רבים אחרים, את "מעריב" ואת "ידיעות אחרונות". את מקומם תפס...

מי באמת אשם? פיטר גריימס מגיע לאופרה

מה קורה כאשר חברה שלמה מחליטה שאדם מסוים אשם, גם כשהעובדות מספרות סיפור אחר? האם חשד הופך...

בוי ג'ורג' שולף עוד הפתעה: עופר ניסים מצטרף לחגיגה

נראה שבוי ג'ורג' לא מתכוון להסתפק בנוסטלגיה ללהיטי האייטיז. כוכב הפופ הבריטי, שישוב לישראל בתחילת נובמבר לשתי...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא