דיווח מהשטח

נערות ריינס מגיעות בהילוך מהיר

מתוך המופע "נשמור על החברים", השקת אלבום שני לנערות ריינס, עם כל הנערות, רונה קינן, אמילי קרפל,הדס קליינמן ותמר אייזנמן. בארבי. 29.02.2012 23:00. היה, שמע, ראה, צילם הסריט ומדווח – יובל אראל ל"חדשות המוסיקה", "סלונה", "בילויים" והבלוג של יובל אראל.

 

רועי פרייליך, נערות ריינס, בארבי. צילום: יובל אראל
רועי פרייליך, נערות ריינס, בארבי. צילום: יובל אראל

את הנערות פגשתי לראשונה לאו דווקא ברחוב ריינס, היה זה בשדרות רוטשילד, רוטשילד 12 ליתר דיוק, פסטיבל שתמשרה של מונקרייב, כבר הספקתי לכתוב על המפגש ההוא והבאים אחריו בקיץ האחרון. את הדרך לאלבום החדש התחלתי ללוות מהופעה אחת מוצלחת באוזן בר.

כן, הסיפור הידוע על נערות ריינס, המושג הטבוע הלקוח מהמילון של נתיבה בן יהודה ודן בן אמוץ על הנערות שהיום היו מוגדרות בוודאי כ"כונפות", עימן היו מסתובבים ברחוב הצדדי ולא ברחוב הראשי דאז, דיזנגוף, מחמת הבושה…

אז אפשר לאמר באופן ברור שהבושה נעלמה, לא בשל העובדה שנעשינו מחוספסים יותר לרגשות, אלא בשל העובדה שהנערות הללו יותר יפות, יותר חכמות, יותר מאתגרות. יש כאן קורטוב של סקס אפיל.. ואסור לשכוח שלא מדובר כלל בנערות אלא בשלישייה המורכבת מרועי פרייליך, כותב, מלחין, זמר וגיטריסט, גיא גולדשטיין, יד ימינו ואוחז בגיטרת הבס, ומאחור אך לא פחות חשוב  ניר וטשטיין הנותן את הקצב בתופים.

נערות ריינס, בארבי. צילום: יובל אראל
נערות ריינס, בארבי. צילום: יובל אראל

ניצניו של האלבום החדש נבטו כבר בשנת 2010 עת החלו נערות ריינס לעבוד יחד עם המפיק המוסיקלי אביחי טוכמן (אוי דיויז'ן, נעם רותם), רועי כתב והלחין עשרה שירים חדשים מתוכם סומן להיט בטוח "הילוך איטי" שזכה להשמעות רבות ברדיו ואף בטלויזיה, הביקורות הללו אותו והקליפ שלו משיק לגבול 40,000 צפיות ביוטיוב.

האלבום שהעבודה עליו הסתיימה לא מכבר הושק בחודש ינואר האחרון על ידי בוק איט והתו השמיני. זהו למעשה אלבום אישי של רועי, הוא מציב אותו בשורה הראשונה כיוצר ומבצע ברוקנ'רול הישראלי.  כבר אמר מישהו, בעל בלורית מתנפנפת ואצבעות זהב על הגיטרה כי רוק בעברית זה פשוט דנמיטי…(צ'רלי מגירה) אז כן, הרוקנ'רול בעברית של נערות ריינס הוא פשוט גאוני.

בהאזנה ראשונה אתה ישר נזרק לחוויה של אסקימו לימון, הצלילים יוצרים בראשך את ההוויה של נערות בחצאיות פליסה וחולצות משובצות צמודות, בחורים במכנסים צמודות וחולצות מכופתרות, דרך אגב זו בדיוק ההופעה שסיגלו לעצמם חברי נערות ריינס.

כאשר אתה חוזר ומאזין, ומנסה לפענח מעבר לצלילים המרקידים, המעובדים יפה (אביחי טוכמן אמרתי כבר…) היוצרים מנגינות קלילות, רקידות, גוון של שנות החמישים והשישים, כן אתה מאזין ומתחיל להבין את המשמעויות מאחורי המילים, שעל הבעתן והוויתן נותן רועי דגש חזק מאוד.

וכעת אחרי שכבר התווה לאוזניים את המסר הברור, הרוקנ'רול כאן כדי להישאר, הוא משמש אותו כדי לאמר את דברו, להציג את מחשבותיו, רצונותיו, הוא פורץ עם הלהיט הכל כך מוצלח של האלבום – הילוך איטי. אבל זו כבר אופרה אחרת, השיר הזה כבר לא צריך ניתוחים ובדיקות, אחרי קרוב ל- 40,000 צפיות ביוטיוב מה שנותר הוא פשוט להאזין נטו, לתת לאצבעות לקפץ על השולחן או על המותניים, ולנענע את האגן ככה בשקט בשקט, לתת לראש לנוע קדימה ואחורה על פי הקצב….הקול כל כך דרמטי, הוא מסיים לאמר את דברו ופורץ היישר לפזמון המתנגן וחזור ומתנגן במח ולא יוצא כמו דיבוק…דיבוק טוב.

כי אם כך זה כבר אמיתי / הכדור שנורה החטיא / המרוץ כבר בעצומו / ואני רץ בהילוך איטי.

וכאן, אתם פשוט נסחפים עם האלבום, לא צריך יותר להסביר, תאזינו, תתנועעו, הנערות יעשו לכם טוב… הנה השירים שמחכים לאוזניכם שם בקופסה השקופה…

  • זו לא טעות
  • עוד פעם עם רגש
  • עוזב כדי להציל את העולם
  • הילוך איטי
  • חמצן
  • בית אחרון (לי)
  • שירו איתי
  • להכיר אנשים חדשים
  • קריוקי
  • לשמור על החברים
רועי, ריינס, בארבי. צילום: יובל אראל
רועי, ריינס, בארבי. צילום: יובל אראל

בא נתחיל בכך שהנערות של ריינס יותר יפות, יותר מוכשרות, יותר טובות מהנערות האחרות, כי הנערות של ריינס הן כבר לא שלושת חברי ההרכב, אמש הנערות היו מזן אחר, מהזן האמיתי של הנערות, כבר נחזור לכאן…

לילה חורפי וסוער לא מנע מקהל רב ועצום, שכלל הרבה הרבה חברים, מוסיקאים, כתבים, עורכי תוכניות ואנשי תעשיית המוסיקה לעטות על עצמם מעיל מחמם וכובע צמר ולעמוד בקור, בין הטיפות בכניסה למסדרון הרטוב של מועדון בארבי. אז האם זה היה שווה? לצאת מהבית החמים..בשורה התחתונה אסכם כבר ואומר כן, שווה כל רגע, כל שבריר שניה, כל צליל וכל מראה.

רונה קינן ונערות ריינס, בארבי. צילום: יובל אראל
רונה קינן ונערות ריינס, בארבי. צילום: יובל אראל

כשהחלה ההופעה, בשיר "הי אמא תסתמי את הפה" נכנס רועי פרייליך ישר בתוך חגורת הבטן של הקהל, העמיד אותו במקום, נתן לו להבין שהערב זה רוקנ'רול סוחף עם קורטוב עדינות. מיד מתחיל השיר הראשון של האלבום החדש . "זו לא טעות" משתלב בשיר מתוך האלבום הראשון "עורב" ואז כשהקהל כבר התחמם, חיוכים על הפנים, רועי מזמין את הנערה הראשונה, סליחה, את האורחת הראשונה לעלות לבמה ולהצטרף לחגיגה, רונה קינן עולה חמושה בגיטרה, הם מבצעים בדואו את הלהיט העכשווי של האלבום "הילוך איטי" וומשיכים הלאה עם שניים נוספים מהאלבום "עוזב כדי להציל אתה עולם" ו"להכיר אנשים חדשים", כן רועי מפרגן לרונה, שיתוף שכזה בשלושה מהשירים באלבום…לרונה יש כאן פלוגה שלמה של אוהדים ואוהדות, עוטפים אותה באהבה, מרגישים את זה באוויר.

רונה יורדת והשלישייה נותרת לבדה על הבמה, ממשיכים בשני שירים מהאלבום הראשון, "נועלת מוסרת" ו"תני את עצמך" וכעת רועי מזמין נערה, שוב סליחה, אורחת נוספת להצטרף אליהם לבמה, אמילי קרפל, אמילי, בחצאית פליסה מפוספסת וחולצת תחרה לבנה נותנת חמצן והרבה, היא מקום ראשון, צריכה רגליים ברצפה...אמילי מראה לכל האולם שיש לה רגליים על הרצפה וקופצת לרחבת הקהל, משם היא שרה בדואט עם רועי שנותר על הבמה, אני בר מזל, עומד עם הגב לבמה, ממש מולה. תקנאו..

אמילי קרפל לוקחת חמצן. בארבי. צילום: יובל אראל
אמילי קרפל לוקחת חמצן. בארבי. צילום: יובל אראל

אמילי נוטשת, השלישיייה נותרת כעת לבד על הבמה, הם ממשיכים עם שירים משולבים משני האלבומים, כעת נערה חדשה עולה להופעה, הדס קליינמן, אוחזת בצ'לו, אותה קופסת עץ ענקית עם מיתרים עבים, הדס ורועי לוקחים שני שירים מהאלבום הטרי, הדס נותנת לו את האינטרפטציה של כלי המיתר האפל הזה, זה נשמע טוב. גם הדס לבסוף נוטשת, הבנים נותרים שוב לבד, הם מנצלים את ההזדמנות לבצע עוד שני קטעים מהאלבום הראשון.

רועי פרייליך ותמר אייזנמן, רוקנ'רול בייבי. צילום: יובל אראל
רועי פרייליך ותמר אייזנמן, רוקנ'רול בייבי. צילום: יובל אראל

עכשיו עולה לבמה הנערה האחרונה, אינדיאנית אמיתית, תמר אייזנמן, חיית גיטרה, יודעת לפרוט לקהל על המיתרים הכי מתוחים של הרוק, עם תמר זה הולך על בטוח, שלושה שירים המאלבוםה ראשון, ככה להזכיר לנו אותם, להראות לנו שאפשר גם לתת דיסטורשיין עם ידיים של אשה, היא אינדיאנית אמיתית, אמרתי כבר, עכשיו מרגיש כאן רוק מלוכלך, קצת העוויות, קצת פוזות, הם מנגנים בדואו אחד מול השני, מתחרעים…הקהל איתם.

הזמן לא פוסק מלכת, כבר עברה יותר משעה, בערך 75 דקות, רועי מבקש להודות לרשימה ארוכה של שותפים לדרך המוסיקלית, להפקה, להשקה, כעת הוא מזמין את אביחי טוכמן, מי שהוביל את ההפקה המוסיקלית וערך את העיבודים באלבום, הוא אוחז בגיטרה, רועי מבקש לשמור על החברים..שיר אחרון באלבום החדש, הוא מוסיף עוד קטע חדש, אמא רוקנ'רול, זו תגובה לקטע הראשון שפתח את המופע, אמא תסתמי…וכעת הם מסיימים עם "עוד פעם רגש" ולבסוף "תכבי את הטלויזיה".

אז מה היה לנו? שלושה גברים מתחזים לנערות אבל עושים רוקנ'רול, ארבע נערות אמיתיות שיודעות להחזיק ולהחזיר ברוקנ'רול, אחד מפיק מוסיקלי שמצטרף בכיף, ימבה של קהל שממלא את בארבי בליל גשם, 24 שירים, 100 דקות של הופעה.

סט ליסט (נו, הרשימה הזו על הנייר הלבן שמונחת ליד רגלי הזמר…)

  • היי אמא תסתמי את הפה
  • זו לא טעות
  • עורב,
  • הילוך איטי (עם רונה קינן)
  • עוזב כדי להציל את העולם (עם רונה קינן)
  • להכיר אנשים חדשים (עם רונה קינן)
  • נועלה מוסרת
  • תני את עצמך
  • חמצן (עם אמילי קרפל)
  • הדבר האמיתי (עם אמילי קרפל),
  • רוצה להישאר רעב
  • אהבה שקטה
  • לי
  • קריוקי (הדס קליינמן – צ'לו)
  • שירו איתי (הדס קליינמן – צ'לו)
  • סמבה
  • אם מישהו צריך להתקשר
  • יום ראשון (עם תמר אייזנמן)
  • עניין של מה בכך (עם תמר אייזנמן)
  • עוד הלילה (עם תמר אייזנמן)

 הדרן בו השתתף גם המפיק המוסיקלי אביחי טוכמן: נשמור על חברים, אמא רוקנרול, עוד פעם רגש, תכבי את הטלויזיה.

בחוץ יש פסק זמן קצר מהגשם, הגג שולח זרזיפי מים על הקהל הנוהר החוצה, ממול על השולחן של הכרטיסים מונחים עותקי האלבום החדש, למכירה, יש קהל, יש ביקוש, תשמרו על החברים…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150633519099654.407317.721654653&type=1&l=ab3e7ba8e9

קטעי וידיאו מההופעה

 

בהילוך איטי – קליפ רשמי

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close