דיווח מהשטח

אלישע, אמא והשודדים

מופע השקת אלבום בכורה, אלישע בנאי וארבעים השודדים, מועדון בארבי, 15.02.2012 23:00, אורחת אורלי זילברשץ בנאי. היה, שמע, ראה, צילם ומדווח – יובל אראל ל"חדשות המוסיקה" והבלוג של יובל אראל, כמו כן מתפרסם ב"סלונה" ובפורטל "בילויים".

אלישע בנאי, רוקנ'רול, בארבי. צילום: יובל אראל
אלישע בנאי, רוקנ'רול, בארבי. צילום: יובל אראל

כאשר שלומי ברכה כתב את מילות השיר "רני בפריז" (גבירותי ורבותי, 1990, משינה) הוא שיבץ את אחת השורות היותר אישיות, עבור חברו הטוב יובל בנאי, בפזמון החוזר – " והים סוער הרוח מנשבת \ מנגנים הרבה שרים במקהלה \ יובל מאחר בגלל הילד \ מנגנים הרבה שרים במקהלה ", אמש יובל לא אחר, הוא הגיע בזמן, עמד מהצד, יותר נכון מאחור, צמוד לקיר ליד הבר, בשקט בשקט, הוא התמלא באושר צרוף, כשהסתיים המופע וירדתי מהגלריה מעל הבר, ראיתי את מבטו, כן, הוא קרן מאושר, הילד, אלישע בנאי, בנו הבכור, השיק את אלבום הבכורה שלו.

ארבעים השודדים בבארבי, צילום: יובל אראל
ארבעים השודדים בבארבי, צילום: יובל אראל

אלישע בנאי, רק בן 23, הבן של אורלי זילברשץ ויובל בנאי, נכדו של יוסי בנאי המנוח. מספרים לי שכבר בגיל צעיר מאוד הספיק לעמוד על הבמה עם משינה וגיטרה גדולה בידיו.

לפני חמש שנים חבר ללהקת הפוסט פאנק Got No Shame ולפני שנתיים הקים להקת רוק אלטרנטיבי בה שותפים חברים אישיים – "אלישע בנאי וארבעים השודדים", ההרכב החל לכתוב ולבצע שירים, ערך הופעות במקומות שונים ואף הספיק לחמם הופעות של מרסדס בנד, רמי פורטיס, משינה, איפה הילד, מוניקה סקס, הדג נחש ואף את האורחים מחו"ל – ג'יינס אדיקשן בגני התערוכה.

בשנה האחרונה עבדו חברי ההרכב על  אלבום הבכורה שהופק  בידי אייל "צורי" אבן-צור. לאחר השקת מספר סינגלים שהיוו הצלחה בקנה מידה ישראלי, חגגו אמש אלישע בנאי וארבעים השודדים את השקת האלבום, יחד עם כמה מאות חברים, מוסיקאים, בני משפחה ומעריצים במועדון בארבי בתל אביב.

אלישע בנאי, השקה, בארבי. צילום: יובל אראל
אלישע בנאי, השקה, בארבי. צילום: יובל אראל

אודה ואתוודה, מופע ההשקה אמש היווה את ההזדמנות הראשונה שלי לחזות באלישע וההרכב שלו בהופעה של ממש, החמצתי בשנה האחרונה מסיבות שונות כמה הזדמנויות להגיע להופעות ההרכב פה ושם.

תראו, הג'ינג'י הזה, הרזה, הצעיר, עם הקעקועים המעטרים את כל זרועו הימנית, הבלורית שמסתירה את עיניו, הגיטרה הקשורה נמוך והעמידה של האיש שהמציא את הרוקנ'רול, כן הוא בדרך הנכונה, זו לא רק שאלה של פוזה, זו שאלה של יצירה, והשירים אכן מצביעים על איכויות גבוהות, התמלילים, הסיפורים והחוויות, הכל ישיר אך מתעדן לשפה מוסיקלית, המוסיקה עצמה שעוטפת את המסרים חמה, רותחת, קצבית, חיה, נושמת וטורפת את כל הדרך.

המופע נפתח בשיר הכלב השחור, השיר השני באלבום, על בינו לבינה, על בחורה שהלכה, על בחור שאוהב, עוברים לשיר הבא, זהו השיר הראשון באלבום, כמו כולם – להבין את משחק החיים, השיר הבא, השלישי, הוא גם השלישי באלבום, חבר חדש – כאן אין מנוס מהשוואה ללהקה של האבא, משינה, שורה כמו – איתמר (המתופף..) נוסע רחוק, כי בדרום אמריקה יש הרבה רוק, הוא אמר שנוסע והוא לא יחזור, עד שמשהו אצלו לפחות יעבור, ולך יש חבר חדשאבל יחד עם זאת יש כאן אנרגיה חדשה, צעירה, בועטת, הקצב חזק ויציב, הצלילים עושים זאת, כן, יש כאן להקה טובה שאי אפשר להתעלם מנוכחותה, על הבמה, במילים, בצלילים.

הקהל שצבא על הבמה הוא שלו, של אלישע, הם, צעירים, יודעים את כל המילים, שרים, חלקם מגיע ממקומות מרוחקים, אפילו מהדרום, דימונה, ערד, הדור הזה של הרשתות החברתיות, הם נוטלים חלק בהוויה של הלהקה ומסע ההופעות שלה, הם ממליצים, משתפים, יוצקים עניין ותוכן, אלישע לוקח את זה למחוזות טובים, הוא עושה אתנחתא במהלך המופע, שולף עותק מהאלבום החדש, קורא לאחד המעריצים, שכנראה כבר הוכיח את עצמו, שרוף אמיתי, מעניק לו את העותק בחגיגיות ושמחה.

המשפחה, כן, ציינתי כבר שיובל נשאר מאחור, צופה בבן ובהתרחשות בשקט ובגאווה, עכשיו אגע באימא, אורלי,תראו, בחור צעיר, 23, לא בדיוק חג במעגל ההורים, זה הגיל בו החברים תופסים מקום גבוה יותר בסדר העדיפויות, צעירים, בנות, בילויים, אבל זה היה כל כך טבעי, אמא אורלי עולה לבמה, נותנת כבוד לבן שלה, אורלי לא פריירית, היא באה מהמקום הנכון, שחקנית, זמרת, פרפורמרית אמיתית, היא שרה, תוך רגעים ספורים לומדים הצעירים איך עושים רוק'נרול, טהור ושורשי, אורלי פשוט מלכה.

אמא יורדת מהבמה, אלישע מזכיר לכולם מהיכן הכל צמח, מארבעת המופלאים של ליברפול, ביצוע מחווה יפה ומשוחרר של Oh Darling, שיר אהבה ביטלסי למהדרין

אלישע ואמא, שודדים. צילום: יובל אראל
אלישע ואמא, שודדים. צילום: יובל אראל

אלישע לא פועל בחלל ריק, יש לו גיבוי שלם של חברה מצוינים – מתי גלעד בגיטרת בס (הוא גם נתן את שלו בכתיבה והלחנה)  פאפא בגיטרה חשמלית ואיתמר לוי "הילד" על התופים, לדידי איתמר, ממצויני המתופפים בתל אביב (בום פם) הוא האיש הנכון במקום הנכון, שילוב וסנכרון אנרגיות.

אין ספק שהדי.נ.א המשפחתי זורם ומשפיע על היצירה של אלישע, לא רק, גם התורשה עברה במיתרי הקול, בהאזנה לשירים אפשר לשמוע את יובל בנאי הצעיר, אבל מעבר לפתיחה הזו יש לאלישע קרדיט מלא באופן עצמאי לחלוטין.

האלבום מתאפיין בסאונד עדכני ומהוקצע. השירים נעים על התפר שבין הרוק'נרול לפופ באופן מודע והתוצאה ממש ממכרת, על כך צריך  רק להוסיף את מלאכת העיבוד המצוינת של אבן צור והתוצאה הסופית היא חגיגה אמיתית, אי אפשר להפריד כאן בין האלבום להופעה, הדרך הנכונה כאן היא לרוץ להופעות הבאות, להאזין לאלבום ולתת לרוק'נרול לחיות את חייו הבועטים והמהירים.

"אלישע בנאי וארבעים השודדים" הם העתיד של הרוק הישראלי.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150601634519654.402701.721654653&type=1&l=b68e8a96eb

וידיאו

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

6 תגובות

  1. תגיד יש לך את הקטעים שמדברים שאני מקבל את הדיסק? אני רוצה ליראות את זה יש מצב אתה שולח לי בפרטי אוו משהוא! זה ממש חשוב לי!!!!!!

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close