כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

הערסים כבשו את האוזן

בוגי בלאגן, אוזן בר, ליל חמישי 01.12.2011 לקראת חצות, בלגן, חפלה וחגיגה אחת גדולה של מוסיקה, ריקודים ופריקת עול. היה שם, צילם וגם הסריט – יובל אראל.

 

בוגי בלאגן, אוזן בר. צילום: יובל אראל
בוגי בלאגן, אוזן בר. צילום: יובל אראל

בוגי בלגאן הנו הרכב מוסיקאלי הממזג מוסיקה ים תיכונית עם רוק'נ'רול פסיכדלי, אלבומם הראשון   "Lemantation Walloo" ששמו הוא מעין פרפראזה המגחכת על חשיבות הכותל המערבי, מנסה להעביר מסר של שלום ורב תרבותיות. דמיינו קולות המשלבים את חוליו איגלסיאס אחרי שתיית טקילה וג'ו סטראמר אחרי אכילת הריסה, דמיינו את ג'ימי פייג' הים תיכוני מנגן בגיטרה כאילו והיא בוזוקי יווני, ערבבו זאת עם מקצבי רגליים ומחיאות כפיים, דמיינו דינוזאור היונק מנרגילה או את פאריד אל אטראש מבצע ג'ם עם ה- "New York Dools". הברדק של בוגי בלאגן שואב את לשדו מהדיונות בסיני ועד הבלוז של מאדי ווטרס, בוגי בלאגן המציא קוסקוס מוסיקלי ברוטבי שנות השבעים מתובל בתבליני אלקטרוניקה.

ומעל הכל בוגי בלאגן הוא הצמד עזרי וגברי, הנקראים על שמות גיבורי הסרט "חגיגה בסנוקר", הם ישראלים, החיים בצרפת, השרים על מפגשים, אהבה אנושית ומנסים לחצות את קירות השנאה בין העמים עם מוסיקה ושירה עליזה. גם אורי זר אביב מתאר את תהפוכות הבוגי בלאגן בגלרייה בהארץ

גברי, קוסקוס מוסיקאלי, אוזן בר. צילום: יובל אראל
גברי, קוסקוס מוסיקאלי, אוזן בר. צילום: יובל אראל

ליל חמישי, 01.12.2011 לקראת חצות 23:30, אחרוני הצופים במופע של מיכה שטרית עזבו את אולם האוזן בר, העובדים אוספים את הכיסאות ומפנים את הרחבה, קהל טרי מגיע ומצטופף ליד הבמה, קצת לפני שהלילה הופך ליום שישי עולה שלישיית נגנים לבמה, הזמר גברי עם גיטרת הקצב והשיער המתולתל, העזר כנגדו – עזרי, עם גיטרת הסולו והשיער הארוך, מלווים במתופף, אין הרבה מה לספר כעת, מי שנכח בחפלות מזרחיות בשנות השבעים כשאספר לו שהעולם חוזר על עצמו יבין זאת, חפלה, חפלה, חפלה, מוזיקה המערבבת ומטבלת טעמים של מזרח עם רוק'נ'רול, אווירת שנטי של חולות המדבר בסיני עם אנרגיה מתפרצת, כל זה מתובל בהומור רב, ריקודים יחד עם הקהל המשולהב, ענטוזים ונפנופי ידיים, קצת ערבית, קצת צרפתית, פה ושם טיפה מרוקאית, אולי גם תימנית, בקיצור – בוגי בלאגן!!!

הייתה זו הפעם הראשונה שמקדש ההיפסטרים של סצנת האינדי בתל אביב נכבש לחלוטין על ידי חובבי החפלות המזרחיות.

עזרי, קהל החפלות האדוק, אוזן בר. צילום: יובל אראל
עזרי, קהל החפלות האדוק, אוזן בר. צילום: יובל אראל

וכך כתב אחד הגולשים על ה"קיר" של ההרכב בפייסבוק: קלאפ דה בוקה אנד שייק דה מאדר פאקינג שוקה, אינעל העולם! הלילה, לילה, לילה, שמחה גדולה הלילה…יאללה חאפללללללהה 🙂

תלחצו כאן, תשמעו כמה קטעים של ההרכב המיוחד הזה.

תלחצו כאן לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150424202309654.377970.721654653&type=1&l=e0b9d790b4

הנה קטע וידיאו תמציתי מתוך המופע שצילמתי, בדוחק, מעל המוניטורים, ישר בבוגי בלאגן…

ועוד קטע וידיאו שצילם יבגני ג'ניה צ'רטקוב

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: