חדשות הסצנה

השנה שלי במוזיקה

כתבה זו התפרסמה בוורסיה מאוד דומה באתר "חדשות המוסיקה", קראו כאן.

החודש האחרון עובר עלינו כאשר כמעט מידי יום מגדירים מחדש את מצעדי האמנים והלהקות שעשו את השנה העברית העומדת להסתיים, מסדרים אותם בטור עורפי, מי בראש ומי בזנב, ישנם כאלו שמפתים את הציבור להשתתף בסלקציה ואולי אף לזכות בפרס כזה או אחר.

אז ראשית, אני בכלל סבור שאין מקום למצעדים, דירוגים, הגדרות וסלקציות. מבחינתי, אני מעדיף להכניס את כולם אל תוך הכרטיס הזעיר שתחוב לו במכשיר הסמרטפון ולתת להם להנעים את זמני מבעד לאוזניות, אני לא בוחל בהם, אם היו אלו נגני רוק'נרול, מרקידי גרוב, זמרות נשמה או שוברי מוסכמות בצלילים חדשניים. לדידי, כל אלו שהצליחו להשתחל לאותו כרטיס זיכרון הם טובים, מצוינים, איכותיים.

אז מה היה לי בשנה החולפת? הספקתי להגיע למופעים רבים, בשלל מועדונים בתל אביב, מאצטדיונים ופארקים ועד מקומות דחוסים, צפופים וקטנטנים, החל מפארק הירקון והאצטדיון הלאומי ברמת גן, עובר לבארבי, תמונע, קומפורט 13, אוזן בר, לבונטין7, סאבליים, ועוד כמה פאבים צפופים שהקצו בימה זערורית לאמנים.

ואת מי ראיתי השנה? כמה עשרות של זמרות וזמרים, להקות והרכבים מאולתרים. כבר אמרתי שאני נגד הסלקציה המוסיקלית..אולם אאלץ לנסות ולהציג את עשרת האיכותיים ביותר לטעמי האישי. המיקום ברשימה נקבע אך ורק על פי סדר ההופעות.

פוטוטקסיס, או בעברית תנועת האורגניזמים בתגובה לאור הינו ההרכב המוסיקלי של יעל פלדינגר, בוגרת תואר ראשון במוזיקולוגיה מאוניברסיטת בר אילן ואיתי צוק המלחין והמפיק, הרכב צעיר המנגן מוזיקת אלקטרו סול ייחודית, את השנה החולפת פתחתי עם הופעה מרגשת שלהם, ממש בחופשת ראש השנה, בקונטיינר בנמל יפו. וכך תיארתי אז את התחושה –  המוסיקה המיוחדת של פוטוטקסיס החלה לקלוח, לחדור אל מתחת לשכבת האפידרמיס המיוזעת ולהזיז את הרגליים, לרגע אתה שוכח מהלחות והזיעה המיותרת וגופך מתחיל לנוע עם הקצב. אם היו בנמצא כמה פיות ואלפים היה ניתן לאמר שזו חגיגת חלום ליל קיץ של ממש.

ברור שבסוף המופע יצאתי עם עותק מאלבום הבכורה, אליו הצטרף בהמשך השנה אלבום אי.פי נוסף שהשיקו בחגיגה לא פחות נהדרת בתיאטרון תמונע. הרכב מוצלח זה חוגו את הצלחתו השנה בפסטיבל בהמבורג, גרמניה, שם ייצג את ישראל יחד עם עוד כמה הרכבים שעשו זאת השנה. הזדמנות אחרונה לראות אותם תהיה בליל חמישי של ראש השנה בתיאטרון תמונע, יהיה זה מופע אחרון לפני יציאה לחופשת לידה של הזמרת יעל. –חובה להגיע!!!

עוזי והאחים רמירז – מדובר בתופעה, עוזי פיינרמן נמצא בכל מקום, בכל אירוע והופעה, מצטרף לכל השקה או סתם ג'ם מזדמן. הבחור הזה, אוחז הגיטרה החשמלית, מי מבין הצעירים הפוקדים כיום את מועדוני ההופעות התל אביבים לא שמע את שמו, אין כמעט אירוע שופע וויב ושמחה שעוזי לא נמצא בו, או שהוא מופיע עם להקתו "האחים רמירז", או שהוא נותן תצוגה של "וואן מן בנד" עם גיטרה, מפוחית ומערכת תופים" או שבכלל הוא מתכבד להתארח ולחזק הופעות השקה, ערבי נושא ושמחות אחרות.

את עוזי ראיתי לראשונה לפני קצת יותר משנה באחד מהערבים המיוחדים שלאון "נפולאון" פלדמן ארגן באוזן בר, אז קראו לעסק "נא באוזן", הכל החל כשהבמה פונתה במיוחד עבור עוזי, הוא התיישב על מערכת התופים, אוחז בידיו גיטרה חשמלית עם תיבת תהודה, על רגלו האחת תוף מרים עם פעמונים מרשרשים והוא פוצח בנגינה, מוסיקת קאנטרי שורשית, קצבית ומקפיצה משמע היינו ישובים מסביב למדורת נערי הפרות באחד ממישורי המרעה במרכז ארצות הברית…

גם עוזי, שהספיק השנה להשיק אלבום סולו לצד אלבומים נוספים עם ההרכבים המלווים אותו, יעשה את החג באותו פסטיבל בגרמניה, ייצג את מדינתו בכבוד.

יעל קראוס – כן, הבת של האח של… שבתה את ליבי, הספקתי לצפות בה במופע ההשקה לאלבום הבכורה שלה  בתיאטרון תמונע, כך תיארתי אז את התחושה – אתם מכירים את טעמו וריחותיו של גביע שמנת ביוגורט המעוטר בדובדבנים ושלל פירות יער? ובכן קמצוץ מכך ניתן היה לחוש אמש באולם הבר הקודר של תיאטרון תמונע, כמה מאות אנשים, חלקם הגדול בני משפחה, חברים, עמיתים וחובבי מוסיקה התאספו בשעת לילה לצפות בהופעתה של יעל קראוס, מופע המוקדש לדרך עצמאית והשקתו של אלבום הבכורה "בוטיק".

את המופע הענוג של יעל הספקתי לראות בעוד כמה הזדמנויות, לא פסחתי אפילו על כמה מופעים של "פאניק אנסמבל", הרכב מוסיקלי בו חברה יעל. חגיגה לאוזניים.

http://www.myspace.com/yaelkraus

בום פם – גם להקה זו של אורי בראונר כינרות, אחד מגיבורי הגיטרה המוערכים על ידי עשתה זאת השנה, הם הספיקו להפיק ולהפיץ את אלבומם השלישי – אלאקאזם, להשתתף בכמה מופעים ייחודיים בארץ, לצאת לסבב הופעות בחו"ל ולחזור לארץ ולהתארגן למופע חגיגי לקראת ראש השנה הקרב בו ינגנו עימם כמה חברים לדרך.  בום פם מנגנת מוזיקה מקורית בסגנון בלקני ויווני, מוזיקה יהודית וקטעים ערביים: מוזיקת עמים עם המון שמחה והשפעות של רוק גולשים.

ינואר 2011, "עולם פראי", כך קראו לערב נושא במועדון הקומפורט כאשר שלושה הרכבים מובחרים ניגנו והטריפו את הקהל שמילא את המקום, משפחת אלייב, שסיימו את מופעם בחגיגת ריקודים יחד עם הקהל למרגלות הבמה, עידן קי שהקפיץ את האולם במוסיקת העולם שלו וכמובן בום פם עם אורי על הגיטרה כאשר הפתיעו את הקהל בשחרור שיר חדש המיועד להיכלל באלבום החדש שבדרך – Run Away. היה זה ביצוע ראשוני, בשיחה עם אורי סיפר לי שעדיין לא ישבו להקליטו בצורה מסודרת לאלבום, מסתבר שלהרכב העושה ימים ולילות בהופעות בארץ ומסביב לגלובוס קשה לתפוס ולשחרר את התזמון המתאים לשבת ולשקוד גם על החומרים החדשים…

http://www.myspace.com/boompam

אלקטרה –  בהגדרתה בוויקיפדיה "אלקטרה" היא להקת רוק ישראלית המושפעת ממוזיקת פופ ומוזיקת סול משנות השישים, ומגראג' רוק, פאנק רוק וסקא מסוף שנות השבעים. כיום הלהקה מונה את ניצן חורש- בגיטרה ושירה, דורון פרחי- בגיטרת בס ושירה, ובועז וולף- תופים, שירה וקלידים.

הספקתי לראות את הלהקה במספר הזדמנויות באוזן בר, לפני מספר חודשים הזדמן לי להשתתף במופע השקת אלבום האי.פי החדש של הלהקה, באולפני אנובה בדרום תל אביב, באלבום מיני זה שילבו חברי הלהקה מספר ביצועי מחווה "קאברים" לשירים ידועים שהיו ללהיטים, הפרשנות שנתנו, הביצוע החדש והמיוחד שלהם, במיוחד עם קולו המחשמל של ניצן חורש והגיטרה החיו אותם מחדש.

במהלך השנה הספיקה להקת אלקטרה להשתתף בפסטיבל בארצות הברית.

לורנה בי –  לאחר שלוש שנים ניצבים, עדי אולמנסקי בשירה, יואב סער – בגיטרה, קלידים, מחשבונים וחליל, רועי אביטל – גיטרה בס ומחשבים שונים, אילן טננבאום – תופים, הם, הם חברי להקת Lorena B כאחת משורת להקות צעירות ומבטיחות בארץ. היכולת לשלב רוק'נרול רעשני ועדינות – עם צלילי גיטרות יחד עם עבודת אלקטרוניקה מנוכרת קצבית, צליל אלטרנטיבי וחמימות מלודית, הצליחו להובילם אל קו הגמר עם אלבום בכורה מגובש ושלם.

בינואר, עם תחילת העבודה על הקלטת והפקת האלבום אמר אילן טננבאום כי חברי הלהקה עובדים ביחד כמעט שלוש שנים ואת כל התהליך הזה הם מנסים לסכם עכשיו לשבעה קטעים, לדבריו, תמיד כשמנגנים ביחד תקופה ארוכה באופן טבעי הקטעים באים ומתחלפים , "שיר שאהבנו והאמנו בו ברגע מסוים כעבור זמן מרגיש מיושן מבחינתנו, ולא רלוונטי למה שאנחנו עושים עכשיו".

השנה השיקו חברי הלהקה את אלבום הבחורה sibling ואף הספיקו לטוס ללונדון ולהופיע בכמה מקומות ברחבי האי הבריטי, גם את סוף השנה סימנו בחרי הלהקה בלוח ההופעות הבינלאומי, לורנה בי הירושלמית נחשבת בעיני כאחת ההצלחות האיכותיות של השנה החולפת.

קיצו –  קיצו הוא שמה של להקה ירושלמית המונה חמישה אנשים, אומרים שהיא מעוררת עניין רב בקרב הסצינה האלטרנטיבית בישראל. הלהקה תפסה את תשומת הלב תודות לצליל המיוחד שלה, המשלב אלמנטים של פוסט רוק, אלקטרוניקה ונגיעות אקספירמנטליות, הגיוון והמקוריות הסגנונית והססגונית מעמידה אותה כמה מטרים מחוץ לריבוע. חברי הלהקה – נעם הלפר על הגיטרה החשמלית והמחשב מציג עבודה מקצועית, מהוקצעת ומלוטשת, הקלידן דותן מושונוב, צוות הקצב ניר לייסט על הבס וירון גורן על התופים, ובחזית – הקול הדרמטי של לרה גנדיוק.

ההופעה התל אביבית של קיצו – המרתף של לבונטין שבע מתחיל להתמלא, המופע החל, נעם הלפר עם המחשב והגיטרה החשמלית מתחיל לתת את הטון, המתח המוסיקאלי מתחיל לעלות אט אט, צוות הקצב מעלה מהירות בצלילים ואז הזמרת לרה בשמלה מפוספסת וסרט אדום על מתניה אוחזת את המיקרופון ומתחילה לשיר. המוסיקה מתערבלת, לאה מתפתלת, נעם יוצק עוד ועוד מצלילי הגיטרה המחשמלים, לאה ממשיכה להתפתל,להעצים תנועותיה על הבמה, בד בבד עם השירה, הנקטעת מעת לעת עם המנגינה, מעין מערבולת של צלילים, צבעים, תחושות ורוחות נסערות. מוסיקה המעבירה תחושות ורטט בעצמות. מעת לעת הם מנהלים ביניהם דו שיח, ראשיהם רכונים האחד אל השניה, מתקרבים, מתרחקים, המוסיקה ממשיכה בכל עוצמתה. סופת אבק ירושלמית…

אומללה – אומרים על אומללה שהיא להקה מאוד צעירה, חלקם סטודנטים באקדמיה למוסיקה בירושלים, נטלו חלק בתחרות GBOB שהזכיה בה הובילה אותם לטיול קצר בחו"ל, יותר נכון ללונדון…את שמם הם מפרשים כחבורה אומללה מאוד, השם בהגיית מלרע מצלצל כצרפתי. כבר הספיקו לשחרר סינגל במופע חגיגי, אלבום אי.פי קטנטן ואף אלבום בכורה מלא. T

הקהל שמילא את המרתף בלבונטין נצמד חזק חזק אל הבמה, כן, הלהקה מבלבלת את הספירה ומוחקת את החוקים – אנרגיה של מוסיקה, חגיגת רוק המעיפה אותך באחת בחזרה אל המועדונים ספוגי העשן וריח הבירה של לונדון בשלהי שנות השמונים, חוזרת וזורקת אותך אל תוך האלקטרו פופ האירופאי, מדליקה אותך בוויברציות פוסט פאנק ומתזזת את גופך במקצבים מהירים, מרקידים וקופצניים. הידיים נזרקות למעלה, מחיאות כפיים תוך כדי השירה, הקהל שבוי, שמח, חוגג, רובו משועבד, מכיר את המוסיקה, המילים, השירים, עדת מעריצים, לבטח ירדו מעיר הקודש עד תל אביב…

http://www.myspace.com/umlalainuse

קוואמי דה לה פוקס, או קוואמי והחלבות – אפשר לאמר על קוואמי, איל פרידמן, שדר תוכנית מוסיקה ברדיו, כי הוא איש המחאה של השנה, זה החל בחודש ינואר האחרון עת חגג במופע השקה מיוחד את יציאתו של האלבום "זרים במאה 21" יחד עם זקן זמרי המחאה האורבנית רמי פורטיס, מופע אליו הגיע במיוחד שר החינוך ח"כ גדעון סער על מנת להתרשם ללא מתווכים ממחאת הצעירים, זאת עוד בטרם חשב מישהו על מחאת האוהלים חצי שנה מאוחר יותר… קוואמי, ממש כשם תוכנית הרדיו שלו  "הקצה" ממש חי את הקצה המוסיקאלי, הוא נע יותר בכיוון ההיפ הופ מאשר ברוקנ'רול, אולם יודע לשלב את שניהם יחד במוסיקה שעושים "החלבות". בשיר הכי חזק שלו השנה "תסחטי אותי" צפו כבר קרוב לרבבה.

כך קוואמי על מדינתנו –

אנ'לא רוצה להיות בשר לתותחים שלה
אנ'לא מוכן להיות מסמר לפטישים שלה
לא כסא חשמלי לעצבים שלה
או-ווא
אנ'לא מוכן להיות אקססורי לאוסף שלה
לא מוכן יותר לטבוע בגלים שלה
האדישים שלה

http://www.myspace.com/quamidelafox

אנטיביוטיקה – להקת אנטיביוטיקה מהלהקות הפועלות בסצנת האינדי המקומית, מקדמת את היצירה המקורית בשפה העברית. "אנטיביוטיקה" מתכתבת עם להקות שנות השמונים בישראל, בהמשך ישיר ללהקות אלו אשר העמידו את הטקסט וצורת הגשתו במרכז, מעמידה להקת "אנטיביוטיקה" במרכז היצירה טקסטים מבריקים וקצביים, המוגשים באופן אקסטטי וסוחף, המבוסס על סינט-רוק חד ומדויק. הלהקה שפועלת ביוזמת דן פביאן בלוך וגיא רוזנבלט עם חברים כבר כמה שנים טובות בסצנה העצמאית בתל אביב והפריפריה מפתיעה בסוף השנה האזרחית עם אלבום בכורה מלא וגדוש בשירים, חלקם כבר הפכו להמנונים בסצנת האינדי, רובם עוסקים בטקסטים רבי משמעות וראייה חדה של החיים האורבנים הכאוטים, המוסיקה העוטפת משמרת את הגלוריפיקציה של הגותיקה של שנות השמונים. שווה, שווה מאוד.

כמובן שישנם עוד רבים טובים ומצויינים בסצנה, חלק נכבד מאוד מאותם אמנים, שלצערי לא הספיק המקום מלהכילם הפעם בצמרת, אולם הם מעולים כשלעצמם, מתועדים כאן בבלוג, בשלל כתבות, למעשה מעל מאה כתבות שנרשמו במהלך השנה החולפת. וכמובן שיש לצרף מילה או שתיים טובות לאנשים כמו לאון "נפולאון" פלדמן, האיש והאושיה מאחורי ליין "לכלוך באוזן" עליו חתמתי מנוי של קבע, לאון שסייע בעדי במהלך התקופה להתאקלם טוב מאוד בסצנה, וגם לאותם אנשים הפועלים לצד ומאחורי הקלעים, בתחום היח"צ, הבוקינג הרדיו והתקשורת, המלווים צעד צעד את האמנים מתחילת דרכם ועד ההכרה הפומבית, אציין כמה מהשמות – יפעת לדר, שרון פלוטקין, רעות יפעת, מאיה צ'לצ'ינסקי, עדי צור, ליאת תורג'מן, מורן פז, יהונתן ליפיץ, יהונתן  קרן, לילאן שוץ, שירן מוסטובוי, יהונתן קוטנר, אורלי נקלר, רנן שולצינר, ניר גורלי, סער גמזו,רועי פוברצ'יק,  לבנות שתרמו ממסרטות הוידיאו נעמה גולד ושיר אלוני, לנדב הופמן שהעביר לי כמה תובנות,  ועוד רבים וטובים שנתנו לי שכם, מתנצל מראש אם שכחתי מישהו, אני אחרי כמה כוסיות…

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close