בחודש פברואר האחרון, עיצומו של החורף הוציאה טלי מן את אלבומה השני "לא חוזרת חזרה" בהפקת נועם ספרבר, אלבום פופ אלקטרוני עם ניחוחות של קיץ קלילים ומקפיצים, שמנו אותו בספוטיפיי בלופ, פתחנו את המזגן באוטו על שיא ויצאנו לנסיעת קיץ עם טלי מן.
טלי מן החלה את הקריירה המוזיקלית שלה לפני כ-10 שנים, מאז היא הספיקה להוציא את אלבום הבכורה שלה "טלי מן" ב-2015, אותו הפיק המוזיקאי יוסי מזרחי, עוד שהיה חלק מ-Acollective שגם השתתפו בהקלטת האלבום ביחד עם מאיה בליזצמן, ממנו בלטו הסינגלים "גוף בגוף" המקפיץ והגרובי, "עטיפה" הרוקיסטי והבלדה המרגשת "סתיו", בשנים האחרונות ליוותה טלי את דן תורן והספיקה להפיק ערבי התרמה מוזיקליים על הטהרה הנשית במסגרת הארגון "הופכות את היוצרות".
ואנחנו עם האלבום החדש "לא חוזרת חזרה" השונה מאוד מקודמו, אם באלבום הקודם טביעת ידו של יוסי מזרחי הורגשה בהפקה עשירה ומרובת כלים אז באלבום החדש תחת הפקתו של נועם ספרבר פוטרו כלי הנגינה והוחלפו בסאונד האלקטרוני של האבלטון ובכך העביר ספרבר את טלי מן מחוזות הפולק האמריקאים אל לב ליבה של התעשייה המוזיקלית התל אביבית.
ואם כבר תל אביב, אנחנו פותחים את האלבום עם השיר "שריון" שמתרחש, איך לא, בדירה שכורה בבוגרשוב ועם מערכת יחסים אינטימית, מעין שיר המשך ל"עטיפה" מהאלבום הקודם, כאשר בראשון זו העטיפה שחוסמת את שני הצדדים להתקדם לשלב הבא וב-"שריון" כבר נוצר הקשר הקרוב אבל עדיין יש שריון שחוסם להיסחף עד הסוף.
הרצועה השנייה "לא חוזרת חזרה" הנושאת את שם האלבום ממשיכה את הקו הפופי הקליל של קודמו לפחות מכיוון הלחן והעיבוד אבל מעטפת זו מסתירה שזהו למעשה שיר פוליטי על מדינתנו מלאת הגדרות "מטוס חולף מעליי גם בשמיים יש גבולות, וכשהשמש נעלמת עולות בי שאלות, גשם סכינים יורד הלילה על פני האדמה, אלוהים אדירים מה יהיה פה עוד מאה שנה"
החוויה הישראלית היא גם נושאו של השיר הבא, קשה לטעות עם כותרת כמו "מולדת", הפעם הפוליטיקה בצד ואנחנו חוזרים אל המערכת הזוגית הלא אידאלית עם תפאורה ישראלית "ושוב חולפים שבעה ימים של אהבה וסבל, לילה לבן, פצעים כחולים, שנינו מתעטפים בדגל".
השירים הבאים באלבום מחולקים כפרקים בסיפור האהבה הזה המלא ירידות ועליות, שזורים בזיכרונות ובמציאות הישראלית, יושבים ביחד ב"גן העצמאות", אוכלים קממבר, מרגישים וחולמים אירופה, ב-"צף בזמן" הוא כבר אורז את המזוודה לנסיעה, שני הצדדים צריכים את המרחק הזה, וכשהיא נשארת בארץ ב-"שוב אני" בהתחלה היא מגלה את הלבד שלה מחדש אבל אחר כך הגעגועים מתחזקים, החסרונות מתגמדים והיתרונות גדלים, ב- "שלג בטו בשבט", הפרק הבא בסיפור, האהבה שוב חוזרת ואיתה גם הקירבה, שיר חלומי כמו סוף של סרט רומנטי שנפתח במילה החוזרת "אהבה" אבל גם אז עם כל הרומנטיקה ישנה את המציאות בלי נסיכים, הסדקים קיימים והחלומות על ארץ אחרת עדיין שם.
"אמסטרדם" האפילוג של הקשר הזוגי ונכון זהו גם הקאבר לשיר הניינטיז של נוער שוליים אך נראה שמילותיו מתאימות מצוין לסופו של סיפור האהבה הסבוך הזה – " אתה חולם על מקום אחר, יבשה מרוחקת שם תמצא שקט. עם תרמיל על הגב אתה מתעכב קצת בדלת ויוצא אל הדרך".
הרצועה התשיעית החותמת את האלבום – "שיר ההדסטארט" הוקלטה כחלק מקמפיין גיוס המונים לאלבום השני באתר Headstart, שיר הומוריסטי שנכתב ביחד עם נועם ספרבר, שותפה לאלבום ומשקף את המצב האומלל של תעשיית המוזיקה הישראלית בשנים האחרונות "להיות מוזיקאית עצמאית זה יופי של דבר אבל איך מוציאים אלבום כשהכסף כבר נגמר בוא לתמוך ביצירה, תשלפו את האשראי, שימו כמה שתרצו, תבחרו לכם יופי של שי… איזה סרטון, איזה קמפיין ,איזה גיוס המונים בתכלס מי ששם את הכסף בסוף זה ההורים".
העיבודים של נועם ספרבר קליטים מאוד ויש לא מעט לופים אלקטרוניים באלבום שנתקעו לנו בזמזום קבוע בראש כמו הפתיחה המדליקה של "לא חוזרת חזרה", במקומות מסוימים האלקטרוניקה עובדת מצוין, כמו השיר "מולדת" שדווקא השימוש באבלטון המודרני יצר תחושה נוסטלגית או "שלג בט"ו בשבט" עם עיבוד צ'יל אאוט גרובי עדין שמחמיא מאוד לשיר, אבל בשירים כמו "גן העצמאות" ו-"שוב אני" ישנה הרגשה שהעיבוד האלקטרוני לא מספק והחוסר בכלי נגינה אנלוגיים מורגש.
ולסיכום, אלבום מוצלח דווקא בגלל הערך המוסף שלו, נכון שבשמיעה ראשונית מתחברים במהירות לסאונד ולאווירה השמחה והקלילה של האלבום אבל בשמיעות חוזרות עולים הרבדים הנוספים. כשמתמקדים במילים ואיתם גם סיפור המסגרת של האלבום מבינים שהאופטימיות היוצאת מהלחן ומהעיבוד היא רק מעטה לעומק הרגשי ודרך הגנה להתמודד עם המציאות הלא כל כך שמחה.
אהבתם\ן? אפשר לתמוך באמנית באמצעות רכישה מקוונת…
