יום חמישי, ספטמבר 10, 2026

על פסנתר ומנגינות

מופע השקת האלבום הכפול של אלדד ציטרין, אורחים – אברהם טל, ניר מימון ונדב לוזיה. שני, 16.01.2017 מועדון זאפה תל אביב. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אלדד ציטרין, תזמורת של איש אחד. צילום: שילי אראל
אלדד ציטרין, תזמורת של איש אחד. צילום: שילי אראל

כבר כמה ימים שאני מאזין בדבקות לצמד האלבומים של אלדד ציטרין, הראשון הקרוי "אוויר לעוד שנים" הכולל 11 שירים והשני הקרוי "A TRAIN VIEW" הכולל תריסר מנגינות היושבות בתוך קלידי הפסנתר. באלבומיו של ציטרין שולטים מגוון ושלל סגנונות החוברים יחדיו, אלקטרוני לצד אקוסטי, אלטרנטיבי לצד פולק, קלאסי לצד קרוסאובר, רוק לצד ניו אייג', לא דבר של מה בכך…

את האלבום המרכזי, זה הכולל שירים של ממש הוא כתב בעצמו, מנגינות ומילים, וכמו שאומרים לעתים, הוא הצליח לפצח את נוסחת הפלאים, לפיה ניתן להעביר רעיונות ומחשבות, תכנים והרהורים, חוויות אישיות, אל הכלל ואל הפרט באמצעות תחביר עברי נכון וראוי לצד מנגינה ועיבוד מוסיקלי מתוחכם אך פשוט בקלילותו הנעימה, כך יוצרים שירים טובים, כאלו שניתן להתאהב בהם, במילותיהם ומנגינותיהם.

מסתבר שגם האלבום השני, ואולי הוא בעצם הראשון, אלבום שמתחיל באווירה של תרגילי פסנתר למוסיקאי שמבקש לאמן את אצבעותיו וממשיך במעין שיבולת או מערבולת ימית גועשת ומסוכנת המתפתלת אט אט ובבטחה מסביבך, שואבת אותך פנימה ורק אם אתה מספיק פיקח להאזין נכונה תאתר את הנקודות מתוכן בוקעות מנגינות חדשות מעל השטף, מעין אלתורי אלתורים היושבים כמה שכבות מעל הרפטטיביות של הפסנתר, פורצות במעין זרזיפי מנגינות קטנטנות וקלילות שכאלו, פשוט תענוג אינטלקטואלי לאוזן ולמחשבה, נינוחות שכזו, מעלה אין ספור אסוציאציות ושמות של נגנים יוצרים גדולים משלל ז'אנרים וסוגות מוזיקליות, לא אלאה אתכם בשמות, אך זו החוויה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

את אלדד פגשתי לראשונה כאשר הרים פרויקט מוסיקלי העונה לשם "Last of Songs" שכלל מופע שלו לצד אירית דקל ובלוויית נגני התזמורת האנדלוסית הים-תיכונית של אשדוד בניצוחה של אתי תבל. חווית ג'אז ימתיכונית הנותנת כבוד לדיוות הגדולות של שנות השלושים במאה שעברה  בסוגת הג'אז, אלה פיצג'רלד, בילי הולידיי ועוד. בהמשך הם השיקו אלבום שלם באותו טייטל.

פעם נוספת שפגשתי באלדד לאחרונה היתה במסגרת פסטיבל הפסנתר של תל אביב, לאו דווקא במופע משלו (החמצתי אותו, כמו שהחמצתי את מופעי הסולו הראשונים של אלדד ב"תיבה" ביפו, לדאבוני) אלא כקלידן על פסנתר כנף לצדו של מארק אליהו שהנגיש את חומרי אלבומו האחרון לטעימה.

אמש חוויתי את המופע המלא והשלם של אלדד ציטרין, חוגג את השקת צמד האלבומים המשולבים יחדיו. בכלל במי ובמה מדובר? אלדד ציטרין, שמוכר יותר כמנהל המוסיקלי של ריטה,  הוא מוסיקאי יוצר, פסנתרן וקלידן, מלחין, מעבד מוסיקלי, שולט בקשת רחבה של כלי נגינה (אקורדיון, הרמוניקה, קלרינט, אבוב, כלי הקשה), תמלילן וגם זמר בעל קול מהסוג המרגיע (שזה בכלל טוב כאשר אתה מבקש להאזין ליצירות מורכבות היושבות על גבי אקורדים שמייצרים קלידי פסנתר למשל…).

מצגת זאת דורשת JavaScript.

לצערי הרב, מתוך אלבום המנגינות, אלדד לקח רק מקטע אחד והגישו לקהל שמילא אמש עד אפס מקום את מועדון זאפה בתל אביב, קהל שכלל לא מעט שמות מוכרים מתחום המוזיקה (לא, אני לא פפרצי, לא מסגיר…), בבחינת אפריטיף והכנסה לאווירה.

על הבמה שנדמתה כעמדת שליטה של מעבורת חלל כלשהי בשל העובדה כי מקלדות האורגנים וכלי הנגינה סודרו במרכזה, מקיפות את מושבו בשלוש מאות ושישים מעלות, מותירות עמדה צדדית למערכת תופים נוספת ולגיטרה אחת שתגיח במערכה הבאה, ישב אלדד ציטרין כשליט בממלכתו, יוצר אקורד אחד הנשלח בלחיצת כפתור אל הלופר כדי להעניק יחד עם אחיו הצלילים את החוויה העוטפת כל שיר ושיר, מגיש בזה אחר זה תריסר שירים ועוד אחד כהדרן, ביניהם מתארחים כמה יוצאי דופן דוגמת השיר "לבחור נכון" אותו כתב והלחין אלדד יחד עם אמיר דדון עבור אמיר, בהמשך הוא מזמין את ניר מימון שלקח חלק עמו ביצירת האלבום לביצוע השיר "לא שלך" מתוכו, אורח נוסף שמצטרף לאלדד הוא אברהם טל שלוקח דואט עם אלדד לשיר נוסף מהאלבום "לבד" ואיך לא, מקנח את הופעתו עם "אורות", בהמשך מפתיע את הקהל המתופף נדב לוזיה שמצטרף לביצוע שיר מהאלבום "עכשיו" ולקראת סיומו של המופע מצטרף אל אלדד ניר מימון שוב והשלושה מבצעים את השיר "תגעי בי" כסיום שמרים את המועדון בגרוב שלו. את הרגעים האחרונים באמת לוקח אלדד היישר לביצוע סולו רגוע עם "חמש דקות" מותיר טעם של עוד אצל כולם. המופע שעוטר בין היתר גם בויז'ואל אורות מושקע שיצר אווירה דרמטית סביב אלדד היה כמעין כרטיס ביקור, מאוד מתומצת, מהודק, בעל ניחוחות עזים של כשרון, עם הרבה טעמים של איכויות, נראה קצר בשל כמות החומרים אך ישב היטב על פרק הזמן בן השעה וחצי לערך, נראה לי שצריך סיבוב נוסף, זה הזמן לרמוז לאלדד לצאת לסבב הופעות שכזה…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יובל אראל

וידאו

 

 

 

הכי חדשים

אחרית הימים כבר הגיעה, והיא הצחיקה עד כאב

העולם עמד להיגמר, ומדינת ישראל חיפשה פתרון מהיר. לא מקלטים, לא הסכמים ולא תוכנית מדינית. הממשלה קראה...

שלושה ימים, שלושה מחזות זמר

חופשת סוכות הקרובה תקבל בהיכל התרבות תל אביב צליל תיאטרלי במיוחד. התיאטרון העברי ירכז שלוש הפקות מוזיקליות...

שנה שנייה, במה גדולה יותר: תיאטרון toMix חושף רפרטואר חדש

שנה חלפה מאז השקת תיאטרון toMix, והקבוצה כבר מסמנת את היעד הבא. הבוקר חשפו מנהלי התיאטרון את...

בקסטר הבאסטר

איזו צביעות מביכה. המוזיקאי הבריטי בקסטר דיורי (Baxter Dury) מתחזק כבר שנים תדמית של אמן אלטרנטיבי ובועט. כעת...

כשאיתי לוי פגש את הבארבי

אמש נרשם מפגש מסקרן בין שני עולמות מוזיקליים. הזמר איתי לוי הגיע לראשונה בקריירה אל בימת מועדון בארבי בנמל יפו. הזמר, שמורגל בארנות ובאולמות גדולים, החליף הפעם את התפאורה. הוא קיבל במה קרובה, קהל צפוף וחיבור בלתי אמצעי. החיבור הזה התאים לו כבר מהרגע הראשון. לוי עלה עם הרכב נגנים והגיש שעתיים של נשמה מזוקקת. […]

ג׳ון מלקוביץ׳ ביטל את הופעתו בישראל: הציטוט שהפך את העלילה

השחקן האמריקאי ביטל את השתתפותו ב״מבקר המוזיקה״, שתוכנן לאפריל 2027. לדבריו, ההפקה ייחסה לו מסר שמעולם לא...

2 הערות

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

פרנק־אן־פורטר עזב את הטירה – טים קארי הלך לעולמו

השחקן והזמר הבריטי טים קארי הלך לעולמו בגיל 80. מנהלתו אישרה כי מת בשלווה בביתו בלוס אנג׳לס....

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא