על טעם ועל ריח אין להתווכח

במיוחד כאשר אינך יכול להריח מאומה, ואתה מוגדר כתתרן, או לפי האותיות האנגליות Tatran, זהו שמו של הרכב הפיוז'ן החם ביותר בשטח, יובל אראל מלווה את מופע ההשקה לאלבום הבכורה.

בהגדרתם העצמית מדובר בשלושה מוזיקאים צעירים, תמוז דקל בגיטרה חשמלית ושלל אפקטים, אופיר בנימינוב בגיטרת בס ודן מאיו על התופים, בשנות העשרים המוקדמות שלהם, המגיעים מרקע מוזיקלי מגוון כשלושה עולמות המצליחים לשלב וליצור סגנון מוזיקלי אינסטרומנטלי חדש, מרתק, מקורי.

הצליל של ההרכב יוצר מעין יישות מוזיקלית חדשה הכוללת תערובת עשירה ומגובשת של פתיתי ג'אז, רוק, קלאסי, פולק, אוונגרד ואלקטרוניקה.

השלישייה מתמחה ביצירת קומפוזיציות מלודיות עם גישה ייחודית  לצד ביצועים וירטואוזים והבזקים מוקפדים מורכבים לצד קטעי אלתור דינמיים ללא גבולות.

כך, במילים אלו, מנסים שלושת חברי ההרכב לנסות ולהסביר את המהות ואת הצליל שלהם. אולם, תכלעס,  השלישייה הזו, מזכירה את דמותו המיתולוגית של מרלין הקוסם, כאן באספקט המוזיקלי, הסוחף אחריו קהל מאות, אוטוטו רבבות, הנוהים אחר הצלילים, לומדים אותם ויודעים כל תו שלא נכתב , מזהים כל אימפרוביזציה בשניה שהיא נולדת ומגיבים בחום והרבה רגש לכל תזזית מוזיקלית קיימת…

את ההרכב המדהים הזה פגשתי לראשונה לפני כשנה וחצי במועדון האזור, ממש בהזדמנות שנקרית בפני אחרי שתקופה ארוכה ששמעם הגיע אלי וניסיתי לחוות קטע מהמופע שלהם.

כך הגדרתי את היצירה שלהם אז – ההשפעות של הפיוז'ן שיצק ג'ון מקלפלין עם תזמורת המהווישנו מתפרצים כעת מחדש, צלילים שכמעט ונעלמו מפאת שפע הקטגוריות והז'אנרים החדשים הצצים מידי יום, הפרייסטייל הבסיסי הכל כך פרוע ונינוח חזר הפעם לקדמת הבמה, ביצועים פתוחים, משוחררים מעכבות, מחוקים, ממחיצות…

אכן טאטרן הם תופעה מתפתחת, הצלילים שלהם הם פיוז'ן טהור, סוג של יצירה חייה ונושמת.

כך היה אמש, כך עמדו כאלף צעירים, רובם הגיעו מחוץ לעיר העברית הראשונה, מכל הארץ (לא סתם, שאלתי אותם, לדעת, להבין איך כל הפרצופים הללו התכנסו כאן הערב…) קיבוצניקים, מושבניקים, תושבי עיר הפריפריה הקרובה והרחוקה, כולם מאוחדים בתשוקה לקלוט את הצלילים.

בשעה עשר, בלי חימום ובלי הקדמה, עלו שלושת חברי ההרכב על הבמה והחלו לנגן ללא הפסקה, ללא מילים, רק צלילים, וירטואוזיות, יצירות פורצות גבולות ומחוזות הגיון, שעה ורבע של מסע אינסטרומנטלי במהלכו בצעו את כל קטעי אלבום הבכורה "Shvat" הכולל עשרה יצירות עצמאיות אותן כתבו חברי ההרכב בוורסיות שונות למעט קטע נוסף אותו השאילו מג'ון לנון ופול מקרטני – "שדות תות לנצח", כן נצלו השלושה את המעמד כדי לבצע שני קטעים חדשים שלא הספיקו למצוא את מקומם באלבום הנוכחי, עובדה המצביעה על המשכיות ועתיד מאתגר, מסקרן ומרתק לפיוז'ן המקומי…

הקהל, במעין אקסטזה בלתי מוסברת, מבטיו נעולים לעבר הבמה שהאורות ומכונת העשן יצרו מעליה כעין ערפילית לא מוגדרת בתוכה ניצבו הנגנים ושלחו לחלל האולם את הצלילים אליהם הגיבו הצופים בקריאות התלהבות מעת לעת, הקהל, מעריצים, מאמינים, משוחדים, מודבקים נפשית, יודעים כבר כל תו וכל זיע בפס הקול המוזיקלי, מזהים מיד ומצטרפים למנגינה.

בקטנה א' – איך אפשר להסביר את התופעה הזו? אי אפשר, מה אפשר לאמר על כך? שאול, מנהל מועדון הבארבי אמר אמש כי אם המופע הזה הוכתר כסולד אאוט מטורף עדיין יש סיכוי למוזיקה איכותית בארץ…

בקטנה ב' – עמידה בזמנים, בלי פוזות של אמנים, בשעה 22:00 בול על השעון השלושה קמו מהספות בחדר האומנים ועלו לבמה והתחילו לנגן, אין הרבה כאלו…

בקטנה ג' – צליל נקי וברור, כשפתחתי אמש את התיק להוציא את ציוד הצילום, חיפשתי כרגיל את אטמי האוזניים, בלעדיהם אינני מתקרב לרמקולים ולבמה בשום אולם, מצאתי רק אחד, בטח השני נשכח בבית, לקחתי ריזיקה וניגשתי לבמה באוזניים חשופות, הפלא ופלא, לא קרה לי כלום, סאונד מצויין, שלא חופר את מערות האוזניים, לא חורך את שבלולי ההאזנה, צליל נקי וטהור, אין הרבה כאלו…

בקטנה ד' – אם הייתי פוליטיקאי משופשף (שאחד מיוצרי המשפט הזה נכח בקהל, עניין של כבוד לטאטרן, ולא רק הוא, זיהיתי עוד כמה דמויות מפתח בסצנת המוזיקה המקומית שהגיעה לתת כבוד…) הייתי מנצל את ההזדמנות לסחוף את המעריצים הללו למטרותי, האמת, יתכן ואם החלילן מהמלין היה ניצב בזמן הזה מעל הבמה היו הצופים הולכים אחריו הלאה הלאה…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע – צילום יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע – צילום יואב קדם

וידאו